מגוון עצום של שאילות בכל הנושאים נשלחים מידי יום לפתחו של ראש ישיבת כסא רחמים, הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א. לפניכם תשובות שענה בקצרה בהלכות שונות. יודגש, כי אין לסמוך על הדברים הלכה למעשה וכל אחד ישאל את רבו.
שאלה: אדם שיש לו מספר גבוה במשקפים, ובלי משקפיים הוא רואה את הלבנה מטושטש, האם יכול לברך ברכת הלבנה בלא המשקפים?
תשובה: עדיף להניח משקפיים.
שאלה: אני עובד במקום עבודה שבו עובדים ערבים עם יהודים, וכשיש אירוע-משפחתי תולים הזמנה קבוצתית במקום העבודה, וידוע שהעובדים הערבים ג"כ יגיעו. יש איזו מניעה בזה? ומה הדין במקרה הפוך, האם מותר להשתתף באירועים שלהם?
תשובה: אם האירוע כשר בלי תערובת אנשים ונשים, אין שום בעיה ללכת, אע"פ שיגיעו שם ערבים. ואם האירוע של ערבים, יש לימנע, ולתת מתנה סמלית מפני דרכי שלום.
שאלה: רבים נוהגים לכתוב בהזמנה לחתונה "נשמח לראותכם משתתפים בשמחתנו, ואי"ה בשמחתכם נשמח גם אנו". ולכאורה יש להוכיח שיש בזה חשש איסור ריבית, ממ"ש מרן בבית יוסף א"ח (סימן ק"ע) וז"ל: לא יאמר אדם לחברו בא ואכול מה שהאכלתני, משום דאיכא למיחש שמא הראשון האכילו מועט וזה מאכילו מאכל מרובה, אי נמי שמא הראשון האכילו בזמן הזול וזה מאכילו בזמן היוקר, ואע"פ שאינן מתכוונין לכך שלא האכילו על דעת שיפרע לו יותר ממה שהאכילו ואין כאן רבית, מ"מ הא מיהא מיחזי כרבית, והיינו דקתני מפני שהוא דרך רבית, כלומר דרך רבית הוא ולא רבית ממש, ובתר הכי קתני ובירושלים היו הופכים אכסניא לנישואין, כלומר בירושלים לא היו חוששין לכך, ואדם שהאכיל את חברו באכסניא, היה הלה פורע לו שהיה מאכילו בנישואין, ואע"פ שסעודת נישואין מרובה ביותר מסעודת אכסניא, לא הוו חיישי לדרך רבית. א"נ הכי קאמר דבני ירושלים נמי הוו חיישי לדרך רבית ולא היו אומרים בא ואכול מה שהאכלתני, וכדי שלא ישאר על זה חוב שהאכילו באכסניא, היה פורע לו כשמאכילו בנישואין, דסעודת נישואין כיון שלא נעשית בשביל זה, לא מיחזי דרך רבית כלל. עכ"ל. ובנדון דידן גם אומר לו המזמין שהמוזמן כביכול יפרע לו בשמחתו (ואף שכאן זה הפוך, אולי גם בזה יש חשש)?
תשובה: אין בזה חשש, שאינו מזכיר אכילה כלל.
שאלה: מה דין ספר תורה שנשלח להגהה, ושילמו למגיה בכסף גזול?
תשובה: הספר כשר, והגזלן עונשו בידי שמים.
שאלה: מה ההנהגה הנכונה, שהאשה תעבוד והבעל ילמד, או שהבעל יעבוד והאשה תהיה עקרת בית?
תשובה: צד שני עדיף, וכך נהגו בכל הדורות, וכך כתוב בכתובה (ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס). אבל עם זה שיקבע הבעל עתים לתורה בשיעור דף יומי וכיוצא.
שאלה: איך אפשר ללמוד 'לשמה' בישיבה שיש מבחנים, הרי צריך להשתדל לקבל ציון טוב, ומוכרח שילמד לשם המבחן?
תשובה: יש הרבה "מצפצפים" על המבחן, וזה שלוקח את המבחן ברצינות, יש לו שכר.
שאלה: בחק לישראל נהוג לקרוא את פסוקי ההפטרה – מקרא ותרגום. פעמים שההפטרה המופיעה בחוק לישראל היא על פי מנהג האשכנזים (או האיטליאנים, כגון בפרשת מטות ומסעי), האם יש לקרוא את ההפטרה שעל פי מנהגנו?
תשובה: יש לקרוא מה שכתוב. וביום ששי יש לקרוא שמו"ת וההפטרה על פי מנהגנו.
שאלה: האם כיום מותר ללוות ולהלוות לגוי בריבית?
תשובה: הכל מותר, על פי דברי ר"ת בתוס' במסכת בבא מציעא (דף ע' סע"ב). וכן הסכימו הפוסקים.
שאלה: איך צריכה להיות התייחסותנו כלפי אחינו החילונים והממסד החילוני?
תשובה: הם אחים אף על פי שהם לכאורה שונאים ("אחיכם שונאיכם מנדיכם" – ישעיה ס"ו). כמו שמתייחסים לחולֵי הגוף בחסד וברחמים ומשתדלים להבריאם ולעזור להם, כך צריכים להתייחס לחולֵי הנפש. וכשם שנזהרים ממחלות מידבקות, כך צריך ליזהר מחולי הנפש בדעות של כפירה וכו' שלא להידבק מהם. וברוך ה' הרבה מאד חוזרים בתשובה לאט לאט.
שאלה: מה על האדם הפשוט לעשות לעת הזאת כדי שתרבה האחדות בתוך המחנה פנימה?
תשובה: לא כל אדם מסוגל להחזיר טובה למי שעשה לו רעה (כמעשה ר' ישראל סלנטר ז"ל). יש פתגם של בן-סירא: "טב לביש לא תעביד – וביש לא ימטי לך" [כלומר: אל תעשה טוב לרע, ורע לא יגיע לך]. אבל דבר אחד אפשר לקבל: "שב ואל תעשה עדיף". לא לעשות רע לאיש. ולמי שמגיע לו טוב תעשה טוב. תהיה חדור בהכרת הטוב של הזולת גם לאחר ארבעים שנה.
השו"ת מתוך העלון פניני הפרשה, ובאדיבותם.