בגלל ששניים מהאחים שלי חוו קשיים רציניים בשלבי רכישת הקריאה, ואח אחד סחב את הקושי אתו עד לבגרותו, וסבל בכל שנותיו בישיבה. ידעתי בסתר לבי כי המחקרים מוכיחים כי התופעה הזאת של מה שנקרא 'דיסלקציה' או 'קשיים בקריאה וכתיבה' היא תופעה תורשתית. וכשהיא מגיעה אי אפשר לדלג עליה.

אימא שלי גם היא הייתה מאוד לחוצה מהעניין וכשביררה על שידוכי הילדים לא פסחה על פרט זה. לא רצינו שיהיה לדור הבא שתי סיבות לחוות את הקושי הנורא הזה. קיבוש שלי, בכורי המתוק, היה הולך מדי יום למכינה ומביא הביתה שמות של אותיות חדשות שלמד ואני הייתי האימא הכי חרוצה ושיננתי אתו בכל יום לפי ההוראות שנתן המלמד שהיה איש חינוך נפלא.

לקראת פסח התחילו בכיתת המכינה ללמוד גם את התנועות וסמן המתח בליבי גאה עוד. בעלי גם הוא היה שותף והרגיע אותי כי בעז"ה יהיה בסדר, אנחנו נתפלל וה' יעזור לו. ואכן קיבוש הוכיח כי הוא ילד של תפילות הוא למד ולמד והתקדם בקצב מעולה ללא חריגה, ועד היום הוא ממשיך בשקידתו, ומרווה אותנו רוב נחת. דיסלקציה? הוא לא שמע על זה. ב"ה.

עם דוידי העניינים התנהלו אחרת. הם היו יגעים כשהתחילו ללמוד את האות ח'. דוידי התבלל בינה לבין ה', והתאמצנו למצוא את ההבדלים ביניהם. המלמד נתן לנו רעיונות וסיפורים חמודים אך עד שדוידי הפנים את הה' וה-ח' החברים שלו בגן הצליחו לזהות את האותיות עד ן' סופית ודוידי התחיל לאבד את הביטחון העצמי. וגם אני.

מילה של אשת מקצוע:
קשיים ברכישת הקריאה והכתיבה אפשר לגלות כבר בגיל הצעיר והמוקדם. לא צריך להילחץ מכל חריקה, אבל חשוב לשים את היד על הדופק.

הורים יקרים שבן משפחתם (אח או אחות) או אפילו הם עצמם, סבלו בילדותם מקשיים ברכישת הקריאה, עליהם לשים לב לתהליכי רכישת הקריאה והכתיבה של ילדיהם. כדאי לזהות את הקושי מוקדם ככל האפשר. סיוע אינטנסיבי (4-5 ש"ש) בשלבים הראשונים של רכישת הקריאה, מוכחים כמפחיתים באופן ניכר את התמודדותו של הילד בכיתה א' מול פערים בין יכולותיו לדרישותיו של המלמד בכיתה. והדברים נאמרים באותה מידה גם כלפי ילדות בגן חובה, לקראת חג הפסח, אתם כבר יכולים להרגיש על הילדה, תתייעצו עם הגננת, שימו לב, ואל תפספסו. כשהילדים קטנים הבעיה גם היא קטנה והעתיד יותר אופטימי.