שר החינוך נפתלי בנט מכוון גבוה. הוא רוצה להיות ראש הממשלה. בניגוד לאח לשעבר, יאיר לפיד שרץ ישירות ללשכה ובינתיים נכשל, בנט לא ממהר. בקדנציה הבאה, במקרה ונתניהו עדיין יישאר בזירה, הוא מעוניין דווקא במשרד הביטחון.
"כל עוד נתניהו ראש ממשלה, הכיוון לבחירות הבאות הוא שר הביטחון. נביא כוח פוליטי וניקח את זה", אומר בנט למגזין ליברל. הוא מקווה להתקרב ל־20 מנדטים, מה שלא יותיר לנתניהו ברירה אלא לתת לו את התיק – שכבר הובטח לו בעבר על ידי ראש הליכוד, וזה התחמק מההבטחה.
הסקרים מנבאים לבית היהודי בין עשרה ל־13 מנדטים, אבל בנט בטוח שיצליח יותר. לעתים הוא אף מדבר על אזורי ה־30 מנדטים, שיגיעו ממצביעים מסורתיים, אנשי ימין־מרכז, רוסים ואפילו חרדים, שם ממתינים לו, לדבריו, שני מנדטים. למרות שהוא בטוח כי יהיו חרדים שיצביעו לו, יחסיו עם המפלגות החרדיות מורכבות יותר.
את הקשר שלו עם יעקב ליצמן מיהדות התורה מגדיר בנט כטוב מאוד; עם אריה דרעי, הוא אומר, היחסים שלו מצוינים. "בנט רוקם ברית עם החרדים", הוא מציין בשיחותיו. "הדרך לראשות הממשלה עוברת דרך החרדים", הוא אומר. דווקא בחוגי הפוליטיקה החרדית אומרים שכלפי בנט עדיין ישנה חשדנות. שהדרך לברית אמיתית עוד לא חלקה.
כחלק מהניסיון להתנער מהדימוי הימני־קיצוני ("הדימוי שלי הוא שאני רוצה להחזיר בתשובה את כל מדינת ישראל, אבל אני אדם מאוד פתוח, מאמין בגיוון מחשבתי"), בנט משרטט מתווה אפשרי שבו ייפרד מתקומה־האיחוד הלאומי ומחברי הכנסת שלה סמוטריץ' ואריאל. שריון ברשימה לא יהיה בכל מקרה. אבל הם כן יוכלו להירשם ולהתמודד בפריימריז של הבית היהודי. במפלגה יש מי שחוששים שהתנתקות מתקומה תפחית את מספר המנדטים של המפלגה. ודאי אם אריאל יחבור לאלי ישי, שמפלגתו 'יחד' כבר הייתה קרובה לעבור את אחוז החסימה בבחירות האחרונות.
לפי ליברל, אריאל ובנט מתעבים זה את זה, על פי מקורבים. בעבר מתח אריאל ביקורת גלויה על מנהיג הרשימה, כמו במקרה העימות של בנט ונתניהו סביב עבודת הקבינט ("כל הדיאליזות בעולם לא ינקו את הדם הרע ביניכם. מה הושג? לעשות כותרת?") וגם הביע מורת רוח מהבטחות לציבור הדתי שלא קוימו. לאחרונה אריאל מרכך את הטון ואומר בפומבי כי הם בהחלט ירוצו יחד. סמוטריץ', מעשי יותר, פקד כמה מבני משפחתו לבית היהודי. אריאל עדיין מתלונן על המיזוג שבנט דחה בין מפלגותיהם; וסמוטריץ' – שמאתגר את בנט באמירותיו כמעט מדי יום – מנסה מהצד השני להתקרב פומבית לראש הבית היהודי.
בשיחה עם 'ליברל' סמוטריץ' עושה הכל כדי להניא את בנט מלסלק אותו מהרשימה, כולל קילוסים מובלטים: "חבל יהיה לפגוע בסיעה שעושה עבודה נהדרת ביחד הודות לשר בנט שמוביל את זה. ההליכה המשותפת הוכיחה את עצמה מצוין. יש אצלנו בסיעה המון כבוד והערכה. הציבור שלנו לא ישמח להיפרדות ורוצה את ההמשך. אוי ואבוי אם לכל שפיץ תהיה מפלגה. אני שומע את החריקות, אבל אפשר לפתור אותן וככה יהיה. ברמה האישית אני קרוב לנפתלי. אנחנו עובדים צמוד ברמה היומיומית. זו תהיה שגיאה להיפטר ממני. אני מייצג ציבורים רחבים. רוב הציונות הדתית תמכה בדברים שלי על היולדות. אני לא מחוץ לטווח הלגיטימי. פיצולים כאלה מתאימים לבית מדרש, לא לפוליטיקה".
את יחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, מגדיר בנט: "אין קשר". בשיחות פרטיות נהנה בנט לספר איך כופף את ביבי ואילץ אותו לתת לבית היהודי את משרד המשפטים. "אף פעם ביבי לא נותן לבנט. בנט לוקח", זו אחת האמרות החביבות על בנט. הנמשל ברור, מי שהכניע את נתניהו פעם אחת, יעשה זאת שוב. בסביבת בנט מסע ההכנעה הפך למיתולוגיה, יומיים שבהם הפך בנט לגיבור לאומי.
זה התחיל כשהיועץ האסטרטגי שלו משה קלוגהפט, איש סודו שלום שלמה, עוזרו האישי והאיש הכל־יכול במפלגה טל גן־צבי, איילת שקד ובנט תהו אחרי הבחירות איזה תיק לבקש מראש הממשלה. קלוגהפט תמך במשפטים. בנט התלהב. הוא מאמין בכוחה של מערכת המשפט לחולל שינויים. הנוכחים לא גילו סימני התלהבות דומים. נתניהו לעולם לא ייתן לנו את משרד המשפטים, אמרו לבנט ולקלוגהפט, אם תתעקשו על משרד המשפטים נתניהו יקים קואליציית שמאל. עליי, אמר בנט, תנו לי לטפל בנתניהו. אחרי יומיים הגיעה הודעה שאנחנו מקבלים את תיק המשפטים, נוהג בנט לומר כשחיוך גדול על פניו.
נתניהו רואה בי איום, בנט שב ואומר בשיחות פרטיות. תנו לו דקה והוא מדקלם בשטף את מספר הפעמים שנתניהו דידה אחריו. נתניהו התקשר לאביו של אלאור אזריה אחרי שבנט עשה זאת; נתניהו נגרר לתמיכה בחוק ההסדרה אחרי שבנט העלה אותו לסדר היום, ועוד עשרות דוגמאות גדולות כקטנות. "יש את ביבי שלפני בנט ואת ביבי שאחרי בנט", בנט אומר בשיחותיו.
"ביבי של לפני בנט היה כמו דן מרידור, התנגד לחוק ההסדרה ולא גינה את בית המשפט העליון. אחר כך הובלתי קו של 'לא להתנצל', ופתאום ביבי נעמד מול מערכת המשפט, עצר שחרורי מחבלים. ביבי נלחם רק בי. הוא לא נלחם באנשי שמאל אלא בנפתלי בנט. הוא לא רוצה לתת לי מרחב בידול. כשאני הולך ימינה, הוא הולך ימינה. אני גם המלבין שלו. בדומא גיביתי את השב"כ, עשר דקות אחר כך הוא גיבה את השב"כ".
