כיצד יש להתייחס לאדם שחולה במחלה אנושה, ורופאיו מיואשים מלטפל בו. האם יש להתאמץ להעבירו לבית חולים אחר ששם יטפלו בו, או שהוא מוגדר כ'גוסס', ואסור להזיזו ממקומו? • מאמרו של הרב יעקב וינר, ראש מוקד הלכה ורפואה בארגון יד שרה

שאלה שנשלחה למכון לרפואה והלכה בנושא חשוב ואקטואלי ביותר, כדלהלן:

שלום וברכה לכבוד הרב! אבי שיחיה נחלה בשנה האחרונה במחלה סופנית, ומאושפז בבית חולים. בשבועות האחרונים מצבו התדרדר מאוד, והרופאים התייאשו ממצבו ואינם רוצים לטפל בו עוד.

כעת יש לי אפשרות להעבירו לבית חולים אחר ששם יטפלו בו עד סיום חייו, אבל אני חושש שמצבו של אבי מוגדר כ'גוסס', וידוע לי שאסור להזיז גוסס.

שאלתי היא: האם אכן ניתן כיום לקבוע בוודאות מצב של 'גוסס', והאם יש איזה שלב בו יהיה אסור לי להזיז את אבי ממקומו, אף שעל ידי כך הוא ימות מהר יותר מחמת חוסר הטיפול והתמיכה הרפואית?

תשובה: ידידי היקר! אמנם הדין דין אמת שאדם המוגדר כ'גוסס' אסור להזיזו ממקומו, וכדברי חכמים במסכת שמחות (פרק א הלכה א-ד): " הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר וכו' אין מזיזין אותו ואין מדיחין אותו וכו' אין מעצמין את עיניו, הנוגע בו ומזיזו הרי הוא שופך דמים". אמנם מצינו בספר חסידים (סימן תשכד), שבאופן שהגוסס מצוי בסכנת חיים, כגון שהוא מצוי בבית שפרצה בו שריפה, חייבים להוציאו מהבית, אף שבכך מזיזים אותו ומקרבים את מיתתו.

מוכח מדברי הספר חסידים, שכאשר הסיכון לחיי הגוסס הוא מידי ומוחשי, מותר ואף חובה להזיזו לצורך הצלתו מאותו סיכון, בכדי לתת לו סיכוי להארכת חיי השעה שלו.

והנה, הלכות אלו נאמרו על אדם המוגדר בוודאות כ'גוסס', עם קיום הסימנים המוכיחים זאת. אמנם כיום אין אנו בקיאים בסימנים הללו, ועל כן אף אדם הנוטה למות אינו מוגדר כ'ודאי גוסס' אלא כ'ספק גוסס', ומחמת כך מותר לעשות עבורו כל דבר שיש בו תועלת לחייו, ועל כן חובה לעשות אפילו פעולה שתועיל במעט להארכת חייו.

לכן נראה בנידון השאלה, שיש לערוך הערכת סיכונים וסיכויים, ואם מתברר שהסיכוי להאריך את חיי האב על ידי העברתו לבית חולים אחר הוא גדול יותר מהסיכון שבעצם העברה, יש להעבירו במהירות האפשרית, ומותר אף לחלל שבת עבור כך!

תפילתי – שה' יתברך ישלח את רפואתו לכלל חולי עמו ישראל במהרה, אמן!

הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.