מה האמת? צעירים, קצת פרופורציות / טור דעה

מאת משה טרכטר

היסטוריה, אידיאולוגיה, פוליטיקה, גפני, ביבי, פילוסופיה. חקירות אמוניות , חסידים, ליטאים, הפלג, ציונות, ויכוחים סוערים בלילי שישי ובבין הזמנים. את מי הדברים האלה מעניינים? מי הם המכירים את כל האידיאולוגיות, את כל השיטות החולקות, ויודעים בדיוק באיזה צד האמת המוחלטת נמצאת?

ניחשתם נכון. הצעיר החרדי במאה העשרים ואחת. לדעתו – 'דעת תורה' כמובן, ישנה אמת אחת ואין בלתה. והיא נמצאת אצלו בכיס. כל העולם טועה.

בעצם, זאת מחלה שכל הצעירים בעולם לוקים בה, חרדים כחילונים, גויים כיהודים, יפנים כאמריקאים, וכל הנמצאים תחת כיפת השמים. אצל הצעירים, הרגשות סוערות, ההורמונים גועשים, התמימות עדיין לא נהרסה, והאמת הינה מוחלטת. שחור לבן. אין פרופורציות לשום דבר; חתונה זאת שמחה ללא גבול, מוות ה"י מביאה עצב ללא גבול, אהבה ושנאה הינם מוחלטים. אין אמצע.

ובנוגע אלינו, יש את פך השמן הטהור, ויש חרדקים. יש בני תורה יושבי בית המדרש, ויש דעת בעלבתים פשוטי עם. יש את הימין הקיצוני, ויש את השמאל הבוגדני. יש אנ"ש ו"אונזערע", ויש בעלי דעות כוזבות, השקפות מעוותות וקרובות לכפירה רח"ל. יש ממשלת שמד וגזירות נוראות, ויש "הממשלה הטובה ביותר בהיסטוריה". יש זעזוע ותדהמה, ויש התרגשות רבה ושמחה העולה על גדותיו. יש הפגנת המיליון, ויש 'קומץ מפגינים'.

ואם כל זה לא מספיק, מתווסף לכל הנ"ל חוש צדק מפותח במיוחד, ומוטיבציה גבוהה לשנות את העולם. שילובן של 2 התכונות – שדווקא לא כל כך רעות – עלולה להיות קטלני מאוד במקרים מסוימים. במובן הפשטני אפשר להגיד, שכל הצרות בעולם נגרמות עקב בעיה זו. מלחמות, מחלוקות, מריבות, פוליטיקה ועוד. לא תמיד הדבר נובע מרוע חס ושלום. ואפילו לא ממידות רעות ותכונות מושחתות. בדיוק על זה נאמר "הדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות".

לתכונות אלה בגיל ההתבגרות, ישנן כמה סיבות, ונצביע על כמה מהן: התמימות והאמונה שהעולם הינו בר-שינוי, שהעולם הוא מקום טוב בבסיסו, ותמיד צריכים לנסות, ורק השכנוע ו/או הרמז שלי חסרה (לא בדרכי אלימות (פיזיות(חזקות)) ח"ו) כדי שהעולם יהיה מקום מושלם באמת.

כמובן, אין הדבר רע, כל עוד האמונות האלה מנותבות למקומות טובים ויוזמות ברוכות. רק כך העולם נבנה. כך נבנה עולם התורה, כך נבנים עסקים חובקי עולם, וכך העולם מתקדם לעבר עתיד טוב יותר.

מצד שני, כפי שהצעירים בונים את העולם, 'העם' הזה גם עושים הרבה דברים, שכשהם יתבגרו טיפה, הם לא יבינו איך היו מסוגלים להיות כאלה רעים וטיפשים. איך יכלו להיות כאלה עיוורים ואנשי שחור-לבן בלבד.

אצל הציבור שלנו הבעיה עוד יותר מורכבת, ולפעמים הנטיות האלה 'גולשות' מעבר לגיל ההתבגרות. כפי שחינכו את כולנו, אנחנו יודעים בידיעה מוחלטת שאמונתנו ותורתנו אמת לאמיתה ואין בלתה. התרגלנו לחשוב כך בעיקרי אמונתנו ויסודות חיינו. ובצדק כמובן. אבל האם אפשר או מחויב-המציאות לקחת עיקרון זה, גם כלפי חברה אחרת בתוכנו? האם זה נכון גם כלפי עקרונות אחרים בחיי היום יום? הרי אם בדברי תורה קיימים כללים דוגמת "שבעים פנים לתורה", "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" ועוד, ואין הדבר גורע מגדולתו וכבודו של המדובר, כל שכן שכך הדבר כלפי ענייני חולין, ואפילו בדברים שגובלים בהשקפה. כמדומני שאין צורך להרחיב בדבר כל כך ברור ונהיר.

כלפי מה הדברים אמורים? מה המטיף והדעה-זוגר התורן רוצה מהחיים שלכם?

האמת, שאלה טובה. אי אפשר לשנות את הטבע של הצעירים, וגם אין צורך בזה. כפי שכתבתי, התכונות האלה יכולים לפעול גדולות ונצורות. מה שכן חשוב, שידעו וייקחו בחשבון שהם יסתכלו על הרבה דברים אחרת, כשהם יתבגרו קצת. הרשעים הארורים לא יהיו כאלה רשעים, השמאלנים לא כאלה טיפשים, וכובע וחליפה הם לא הוכחה לדתיות יתר. הם יבינו אפילו, שלא תמיד אנו אחראים למידת האדיקות ולהגדרת החרדיות אצל חברינו ממגזרים אחרים. שלא תטעו, תמימות הינה תכונה חשובה במיוחד למי שרוצה לפעול ולשנות. אבל תזכרו; לא הכול שחור ולבן. העולם מורכב, מאוד. אז צעירים, בבקשה, תנוחו קצת, אתם עוד תודו על זה.

.