עד שבג"ץ יפסוק אחרת: בעמידה על העקרונות, מנצחים

קולות צהלה נשמעו אתמול לאחר שנציגי הציבור החרדי בכנסת ובממשלה הצליחו גם להביא להקפאת מתווה הכותל וגם לאישור חוק הגיור. מדובר בניצחון 2:0 מול אנשי התנועה הרפורמית המבקשים לעקור את הכל, ומבחינתם מדינת ישראל צריכה להיות דמוקרטית בלבד, תוך התעלמות מהזהות היהודית שלנו. אך בהתנהלותם, גם דמוקרטיה ושוויון אין.

הנימוק המרכזי שלהם בדרישתם להקצאת שטח תפילה מעורב שיהיה בשליטתם, התבסס על ערך השוויון שהפך למקודש בעיני השמאל בעולם כולו, (ואם תרצו, הנה סיבה נוספת למה החרדים לעולם לא יכולים לכרות ברית פוליטית עם השמאל), כאשר מבחינתם, על מנת לקדם את זכויותיהם של המיעוט, מוכנים הם לדרוס באכזריות את הרוב.

לדוגמה, במקרה שלנו, המאבק על עתיד הכותל המערבי: רוב מוחלט של הציבור היהודי המתגורר בארץ ישראל מעוניין לשמור על קדושת הכותל המערבי, ולהמשיך להתפלל במקום תוך הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. מאות האלפים שהצביעו למפלגות החרדיות והדתיות, כמו גם מרבית מצביעי מפלגת הליכוד המסורתיים, רבבות המתפללים המגיעים מידי יום לשפוך שיח במקום ממנו לא זזה שכינה מעולם, לעומתם, יש מיעוט קולני, שבמקרה הטוב מנה כמה עשרות בודדות של נשים, המכונות משום מה "נשות הכותל", יחד עם כמה מאות בודדות של אנשי התנועה הרפורמית בארץ.

במאמר מוסגר, רק בשביל לסבר את האוזן, עד כמה שולית התנועה הרפורמית בישראל, די אם נציין את העובדה כי גלעד קריב, מנכ"ל "התנועה ליהדות מתקדמת בישראל", התמודד בפריימריז של מפלגת העבודה – ונכשל… אבל התקשורת בישראל, הנשלטת ברובה הגדול על ידי אנשים בעלי אג'נדה שמאלנית, דואגת כל הזמן לסקר ולנפח את התנועה הרפורמית, בלי שום פרופורציה ביחד לגודלם.

האם ניתן לטעון כי על מנת לדאוג ל"שוויון", יש להקצות שטח תפילה למיעוט שולי תוך כדי פגיעה ברגשותיהם של רובו ככולו של העם היושב בציון? האם ניתן לדרוס את הרוב הגדול על מנת לדאוג למיעוט? כן, ואותם אנשים שרוממות השוויון בפיהם, נלחמים נגד קווי תח"צ בהפרדה בשכונות החרדיות, שאינם פוגעים באף אחד, נאבקים נגד הפרדה במכללות האקדמיה לציבור החרדי, ודורשים פתיחת עסקים בשבת. למה במקרה של חילולי שבת אין צורך לדאוג למיעוט החרדי ובשם ה"שוויון" למנוע את פתיחת העסקים תוך חילול השבת, שכן בכך מדירים הם את בני הציבור החרדי?

לפחות בכל הנוגע למלחמה בתנועה הרפורמית, הוכיחו נציגי הציבור החרדי כי הם עומדים איתנים ומתעקשים שלא לאפשר להם עוד דריסת רגל, קל וחומר שלא לאפשר הכרה בהם כזרם רשמי ביהדות, דבר שהיה קורה אילו המתווה הנוכחי לא היה מוקפא, ונציג רפורמי היה הופך לחבר במועצה המשותפת המנהלת את רחבת שריד בית מקדשנו.

כאן המקום להזכיר כי מלכתחילה לא נרשמה התנגדות גדולה כל כך למתווה ההרסני שהוקפא אתמול. רק לאחר שרבנים חשובים, בראשם רבה של ירושלים, הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א, וראש ישיבת כסא רחמים, הגר"מ מאזוז שליט"א העלו את הנושא במהלך השיעורים אותם הם מוסרים והתריעו בחריפות מפני המתווה שאושר על ידי הממשלה הנוכחית, בה חברים גם מספר שרים מהמפלגות החרדיות, התעשתו הנציגים החרדים, שרשמו אתמול הצלחה חלקית.

מדוע הצלחה חלקית? כי בג"ץ עדיין לא אמר את דברו. בדיקת הסטטוס קוו מאז הקמת המדינה מגלה כי בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה, נרשמה הרעה משמעותית בחסות אותם שופטים, ששוב ושוב דורסים את עמדות הרוב במדינת ישראל שמצביע לנציגים הפועלים על פי אג'נדה מסויימת, וכופים את דעותיהם בשם החוק, למרות שנבחרו בשיטה הכי אנטי דמוקרטית שיש.

על מנת לעצור את הכפייה האנטי דתית של בג"ץ, נראה כי אין ברירה ועל הנציגים החרדים לדרוש לקדם את הצעות החוק השונות שהגישו נציגי הימין בכנסת, הצעות המבקשות לעצור את האקטיביות המוגזמת של בית המשפט, ולהשיב את השד המשפטי אל הבקבוק. ויפה שעה אחת קודם.