שלום פרוינד בטורו השבועי בעיתון 'יום ליום', בעקבות הפיגוע בשבוע שעבר נגד מוסלמים בלונדון על ידי אזרח בריטי • הפיגוע מציף מחדש את שאלת האיסלמיזציה בממלכה הבריטית והחשש מפני מלחמת אזרחים שניצניה כבר פורצים החוצה בדמות "תג מחיר" בריטי

הפיגוע בשבוע שעבר בבריטניה, ולא, אני לא מדבר על אירוע טרור אופייני מצד הטרור האסלאמי, אלא דווקא של אזרח בריטי לבן נגד מוסלמים למרגלות מסגד בצפון לונדון, מציף מחדש את שאלת האיסלמיזציה בממלכה הבריטית והחשש מפני מלחמת אזרחים שניצניה כבר פורצים החוצה בדמות "תג מחיר" בריטי.

על פי הדיווחים בשבוע שעבר, לפי עדי ראייה שנכחו בזירת פיגוע הדריסה בסמוך למסגד שבצפון לונדון, נהג הרכב המסחרי שדרס למוות אדם אחד ופצע עשרה נוספים, צעק – "אני הולך לרצוח מוסלמים, אני הולך לרצוח מוסלמים".

במשטרה מיד חשדו כי מדובר בפיגוע טרור נקמה בעקבות רצף הפיגועים בבריטניה. יחידת הלוחמה נגד טרור נזהרה בהצהרותיה ואמרה, כי טרם ניתן להכריז על המניע של הנהג הדורס. עם זאת, מתאם פעולות היחידה בזירת הדריסה אישר, כי כל הנפגעים הם מוסלמים ואמר: "כל מאפייני האירוע מצביעים על פיגוע טרור כנקמה".

כאמור, הנהג, היה אזרח בריטי לבן, שדהר עם רכבו לקהל של מתפללים בזמן שיצאו מהמסגד בפארק פינסבארי – אחד הגדולים בבריטניה. כמי שגדל והתחנך בלונדון בצעירותו, נוסע ומבקר עוד היום באנגליה לסירוגין מדי שנה, אני יכול לגלות לכם בכנות, כי בשנים האחרונות, התחושה שלי בכל פעם שאני נוחת בשדה התעופה הית'רו או לוטון (נמל התעופה השני בגודלו בבריטניה) היא בלתי נעימה בעליל. אין לונדון של היום כלונדון של אתמול, ופניה השתנו ללא היכר.

בעשור האחרון, נחשפה לפתע לונדון חדשה, שתוצאות ההגירה המוסלמית והשלכותיה עולות וצצות עתה במלוא עוזן. נכון להיום, הכניסה לשערי הטרקלין של נמל התעופה בלונדון נראית יותר כמו סניף של טהרן או מינימום נציגות של דובאי: מבעד לדלפקי הצ'ק-אין ובידוק הדרכונים ניצבות פקידות עם רעלות שחורות או ה'בורקה' בערבית, התופעה הזו חוזרת על עצמה גם במרכולי המזון ורשתות הביגוד הגדולות בפאתי לונדון רבתי, דבר שאולי מצביע על העובדה שאזרחי בריטניה הלבנים כבר לא ממש מתרגשים, מהמראה המוסלמי המובהק ששוטף את ארצם.

האסלאם הולך ומשתלט עליה, וכיום מומחים רבים מודים בגלוי, כי ככל הנראה לא ירחק היום ונתעורר לבוקר אחד שבו נגלה כי מגמת האסלאמיזציה של אירופה, היא עובדה מוגמרת בלתי ניתנת להשבה לאחור. השאלה הקשה שעולה ונגזרת עקב האסלאמיזציה באירופה, היא לא אם או מתי הרוב הגדול של האוכלוסייה האירופאית תהפוך למוסלמית, אלא מה יהיה עתידה של אירופה מוסלמית ברובה.

כמה עשרות מיליוני מוסלמים חיים כיום באירופה. המסגדים הפרושים במרכזי הערים הגדולות באירופה, הפכו למוקדי הסתה נגד הנוצרים הכופרים באסלאם, ולחממות גיוס הצעירים למלחמת הג'יהאד.

הסיבה שבריטניה מתאסלמת, היא כי הממשל והממסד הפוליטי – לא העם – בממלכה בחרו בכך (כפי שתראו בהמשך): הרב-תרבותיות הבריטית, דגל הדמוקרטיה וחופש הביטוי מאכילים את האיסלאם בכפית של זהב והאיסלאם פורח שם ומשגשג.

המוסלמים אינם צריכים להתאמץ להיות הרוב בבריטניה. יותר ויותר מתאסלמים בערים החשובות ביותר והשינוי כבר מתרחש. אישים בריטיים ממשיכים לפתוח את הדלת להצגת חוקי האסלאם, ואפילו אחד השופטים הבכירים בבריטניה, סר ג'יימס מונבי, אמר כי הנצרות כבר לא משפיעה על בתי המשפט וכי אלה חייבים להיות רב תרבותיים, כלומר יותר איסלאמיים.

גם אוניברסיטאות בריטיות שידועות בשנאתם ודעותיהם המוטות כלפי ישראל, מקדמות את החוק האיסלאמי. ההנחיות האקדמיות שלהן קובעות כי “קבוצות דתיות אורתודוכסיות", יכולות להפריד בין גברים לנשים במהלך האירועים, למשל.

"מחבלים לא יכולים לסבול את הרב-תרבותיות של לונדון", אמר ראש עיריית לונדון, סאדיק ח'אן, לאחר הפיגוע הקטלני האחרון בווסטמינסטר. אלא שההיפך הוא הנכון: רב-תרבותיים בריטים מאכילים את הפונדמנטליזם האיסלאמיים.

בלונדון נבנו 423 מסגדים חדשים על חורבות עצובות של הנצרות האנגלית. כנסיית 'הייאט' המאוחדת נקנתה על ידי הקהילה המצרית כדי להפוך אותה למסגד, כנסיית 'סיינט פיטר' הוסבה למסגד של המדינה ומסגד 'בריק ליין' נבנה על כנסייה מתודיסטית לשעבר. אלא שלא רק המבנים מומרים, אלא גם אנשים: מספר המתאסלמים בממלכה הבריטית הוכפל, ולעתים קרובות הם מאמצים את האסלאם הרדיקלי.

בבירמינגהם, העיר השנייה בגודלה בבריטניה, שבה מתגוררים ג'האדיסטים רבים שמתזמרים את התקפותיהם, שולט הצריח המוסלמי. כמו כן, ישנן עתירות לאפשר למסגדים הבריטים לקרוא לנאמנים המוסלמים לתפילה ברמקולים שלוש פעמים ביום.

מבחינה דמוגרפית, בריטניה רוכשת יותר ויותר מוסלמים, במקומות כמו: ברמינגהאם, ברדפורד, דרבי, דוסבורי, לידס, לסטר, ליברפול, לוטון, מנצ'סטר, שפילד, יער וולת'אם ומגדל המלט.

בשנת 2015, השם הנפוץ ביותר באנגליה היה מוחמד, כולל וריאציות כתיב כגון מוחמד מוחמד. בערים החשובות ביותר יש אוכלוסיות מוסלמיות ענקיות: מנצ'סטר (15.8%), בירמינגהם (21.8%) וברדפורד (24.7%), וקחו למשל את ברדפורד ובלסטר, שם מחצית מהילדים הם מוסלמים.

על פי סקר ממרכז הידע, שליש מהמוסלמים בבריטניה לא מרגישים "חלק מהתרבות הבריטית", ובלונדון יש גם 100 בתי משפט שפועלים על פי חוקי השריעה המוסלמי באופן רשמי. הופעתה של מערכת משפטית מקבילה זו התאפשרה, בזכות חוק הבוררות הבריטי והמערכת לפתרון סכסוכים אלטרנטיביים, ובתי המשפט החדשים מתבססים על דחיית החסינות של זכויות האדם: ערכי החירות והשוויון המהווים את הבסיס לחוק האנגלי המשותף.

מלחמת אזרחים

לדעתם של אזרחים רבים למשל בלונדון – ילידי הממלכה, נוצרים לבני-העור, מאמינים כי המצב החדש הוא בלתי הפיך, ומקנן בהם החשש הגדול שלא ירחק היום והמצב הנוכחי העגום, יוביל לשפיכות דמים ולמלחמת אזרחים במדינתם.

יש אפילו מי שמרחיק לכת ומביע חשש מהעתיד של מערב אירופה שידמה לזו של קוסובו ולבנון, של מלחמות דת, מכוניות תופת ומתאבדים. אחרים מנסים להישאר אופטימיים יותר, אך עדיין מודאגים מאוד ולא ממש יודעים כיצד אם בכלל, אפשר יהיה להתמודד עם מגמת האסלאמיזציה ההולכת וגוברת.

לפני כשנתיים, השתמשתי בכלים העיתונאיים שלי, על מנת לבדוק בקרב אזרחי בריטניה הלבנים, מה באמת הם חשים מול השתלטות האסלאם, ומה הם חושבים על התופעה שמאיימת על יציבותה ושלמותה של הממלכה.

על מנת שאוכל לקבל תמונת מצב רחבה ואמיתית יותר, ככל שניתן, ביקשתי אז לערוך מעין סקר קטן ויצאתי לראיין כמה אזרחים בריטיים גויים, ילידי בריטניה למעלה מעשרה דורות בממלכה, כשכל אחד מהמרואיינים מתגורר בקצה האחר של בריטניה ואינם קשורים זה לזה. הפניתי לכל אחד מהם בנפרד 8 שאלות זהות, והתשובות שקיבלתי מעידים ללא ספק על שינוי חד בחשיבה הפשרנית והפייסנית, כלפי מדיניות ההגירה בבריטניה בכלל ולעומת הקהילה המוסלמית ברחבי הממלכה.

היום, כשבוע אחרי פיגוע ה"תג מחיר" בלב ליבה של לונדון, בסמוך לאחד המסגדים הגדולים בבירה הבריטית, אי אפשר שלא להעתיק מחדש לפחות חלק מהתשובות שמוכיחות כיום את מה שהאזרחים הבריטיים המקוריים ציפו שיקרה.

להלן: השאלות והתשובות שהוצגו בפני אנדרו הולנדס, המתגורר בלוטון – בדפורדשייר.

– כיצד אתה חש כלפי מגמת האסלאמיזציה בלונדון, וכלפי החשש ממשבר שעלול להתפרץ כתוצאה מארגון הטרור דאע"ש שפועל בתוך הממלכה הבריטית?

"עם איום הטרור העולמי באופק, ככל הנראה נהיה עדים ליותר התקפות טרור בתוך בריטניה. משום מה מוסלמים צעירים חושבים, שדאע"ש הוא הכנופיה האולטימטיבית להצטרפות“.

– האם אתה מאמין שהממשלה הבריטית הייתה קלה מדי בנושא מדיניות ההגירה במשך עשרות שנים? אם כן, האם אתה חושב שמגמת האסלאמיזציה בלונדון הנה תוצאה ישירה של מדיניות הגירה שגויה ופחדנית?

"אני יכול להבין את ההגירה, היא כנראה הכרחית, יש לנו הרבה מזרח אירופאים אבל המספרים הם כבר יותר מדי. לעומת זאת, האסלאמיזציה היא שונה לחלוטין, הם הפציעו עלינו לפתע משום מקום, ולמרבה הצער הופך אותנו הבריטים למיעוט".

– האם אתה מרגיש שינוי באורח החיים היומיומי שלך בשנים האחרונות, כתוצאה מנוכחותם של מיליוני מוסלמים במדינתך? האם היית אומר, שהנך מרגיש היום פחות בטוח ממה שהיית לפני כעשור?

"אני אומר כן על כל סעיפי האישום. אנחנו הבריטים היינו מאושרים באופן מושלם עד לפני כמה שנים. דברים השתנו כאן לרעה באופן קיצוני, ועכשיו אין לנו את חופש הביטוי בעקבות הפחד מאשמת גזענות כביכול ותגמול מהאנשים האלה. בשנים האחרונות אנו אפילו מוצאים בסופרים שלנו מזון 'חלאל' (כשרות מוסלמית – ש.פ.), דבר שלא היה נראה באנגליה לפני שנים. המוסלמים כאן מקבלים כל מה שהם מבקשים ואף יותר מזה, ואנחנו הבריטים עוד אמורים להשלים עם זה"…

– האם אתה חושב שהממשלה הבריטית היא רכה מדי בהתנהלותה בנושא הזה, אולי היא אינה בטוחה כיצד יש להתמודד עם המשבר הזה, או שמא יש לומר שהיא אף חוששת מדי להתעסק בנושא כדי שלא להכעיס את הקהילה המוסלמית ברחבי אנגליה?

"הממשלה שלנו חפרה לעצמה בור כל כך גדול, שזה פשוט קשה לראות איך הם הולכים לצאת מזה. בזבזנו אלפים בניסיון לגרש טרוריסט אחד מהמדינה, דבר שגם לקח לנו שנים, איך בדיוק נתפטר מכל הבלגן הזה".

– מה היית מצפה מהממשלה שלך שתעשה מול תופעת האסלאמיזציה שצוברת תאוצה בבריטניה בתקופה האחרונה?

"אני באמת לא רוצה אותם כאן, אבל אם עלינו להשלים עם זה בעל כרחנו, אז שהם המוסלמים יצייתו לחוקים שלנו ויהיו שמחים עם זה, אחרת שייצאו מכאן".

– האם אתה חושש לעתידה של לונדון וכי יש דבר שהאזרחים הבריטים הלבנים יכולים או אולי צריכים לעשות בהקשר לזה, על מנת לעורר את דעת הקהל בנושא הזה?

"לדעתי, זה ייגמר במלחמת אזרחים, במוקדם או במאוחר, כי לציבור הבריטי כבר הגיעו מים עד נפש".

– אם ניקח בחשבון את מספר המוסלמים הגדל והולך בלונדון ובאירופה בכלל, כלום, היית שוקל לעזוב את בריטניה לטובת מדינה אחרת?
"ממש לא. למה שאעזוב? זהו המקום שבו נולדתי ולא אכנע להם".

– לאור העובדה שהסקרים בממלכה מראים, שהשם הנפוץ ביותר שניתן לתינוק שנולד בלונדון, הוא מוחמד, כיצד אתה רואה את אנגליה 20-10 שנה מהיום?

"כפי שזה נראה היום, האם בכלל יהיה עולם בעוד 20-10 שנים?… מחשבה נוראה. לגבי השם מוחמד, גם זה כבר לא מפתיע אותי, יש כאן מאות".