בעקבות הדיבורים על פגיעה ביהודי התפוצות בעקבות הקפאת מתווה הכותל, מביא הרב ישראל פרידמן נתונים המלמדים כי מדובר במיעוט הנכחד. האם אלה שמחקו את ירושלים מתוך התיפלה שלהם, מרגישים משהו בנוגעם באבנים הספוגות בתפילת "ותחזינה עינינו בשובך לציון"?

מאת הרב ישראל פרידמן / מאמר מערכת יתד נאמן

התגובה הרותחת להקפאת מתווה הכותל, הוציאה כמה שקרים לבחינה מחודשת. הדיבורים על 'משבר עם יהדות העולם' שמלובים באופן מגמתי ע"י התקשורת הישראלית המגויסת, כבר מזמן אינם עומדים במבחן המציאות ונסיונות ההפחדה הם הפחדות שווא. מחקרים שונים מוכיחים בזה אחר זה, שהתנועה הרפורמית רחוקה מאוד מלהוות רוב בקרב יהדות העולם. במאמרו של בנימין לשקאר הוא מביא את ממצאיו של מכון פיו היוקרתי שפרסם את תוצאות המחקר שלו על יהדות ארה״ב והעריך את מספרה בכ-6.7 מיליון אנשים. כמה מתוכם רפורמים? התנועה הרפורמית טוענת שיש לה 1.5 מיליון חברים בעולם. מדובר כנראה בניפוח משמעותי של המספר האמיתי, כי כבר למעלה מ-20 שנה מדברים על אותו מספר חברים, למרות ששורות התנועה מאוד התדלדלו מאז תחילת שנות ה- 2000. כל זה בלי להיכנס לשאלת השאלות – את מי הם סופרים כחברים – למשל בני הזוג הלא יהודים של חברי קהילה יהודים, שנספרים כחברים בתנועה הרפורמית.

על פי הסוציולוג פרופ׳ סטיבן כהן המתמחה ביהדות ארה״ב, מספר החברים בפועל בתנועה הרפורמית בארה״ב הוא רק באזור ה-750,000, ועל זה יש להוסיף עוד כ-100,000 מכל שאר העולם. על פי המחקר של מכון פיו, כל זה איננו כולל את הילדים: 65% מהילדים היהודים גדלים במשפחות אורתודוקסיות, בניגוד לחברי הקהילות הרפורמיות שדור הולך שם ודור לא בא. בטמפל הותיק ביותר בניו יורק ניסו לאסוף את נכדי המייסדים כדי לציין מאה שנים להקמתו, אבל לא מצאו אפילו נכד אחד יהודי. למעשה, קובע המאמר, כל המחקרים קובעים כי לא הרפורמים אלא האורתודוקסים הם הזרם הגדול ובפער גדול. הם לא רק עולים על הרפורמים בכמות, אלא גם באיכות מבחינת ההתחייבות לעתיד היהודי.

נסיונות ההפחדה הם שקר עובדתי, אבל בעיקר נבזות מוסרית. הכתות הזרות שדועכות בארה"ב, איבדו את השפעתן. הטמפלים הולכים ומתרוקנים וגם המספרים המדוברים מחשבים את אלה שמגיעים "מידי פעם". ההתבוללות הולכת וגוברת בקרב הכתות הזרות. קצרי השורש משילים את עליהם בשלכת הטמיעה, בקצב הולך וגובר. הנושא היהודי הופך בקרבם ללא רלוונטי והם הופכים למועדונים חברתיים, בעיקר פוליטיים, עם נטייה חזקה לכיוון השמאל הפרו פלשתיני והעוין את מדיניותה של ישראל. התנועות הזרות הללו אינן עומדות יותר על סדר היום של יהודי ארה"ב ואינן מעניינות יותר מידי.

כדי לעצור את הסחף במדרון, מנסים הרפורמים לקבל הכרה בארץ הקודש. כך נולדה ההסתערות שלהם על הכותל המערבי. כל מי שמתבטא כי הוא חושש לפגוע "ברוב היהודי בארה"ב", לא רק טועה, מטעה ומתעה, אלא משקר! הם לא רוב ולא רב. זו תנועה שעתידה מאחוריה. לכן הם באו להוולד כאן מחדש, לחולל פרובוקציה ורעש. הפלג הרפורמי שלא יכול לשקר עוד בארצו אחרי שנזקיו מוכחים, מרחיק עדותו ומעורר מחלוקת וסערה מעבר לים, כאן בישראל, בנסיון לקושש לגיטימציה.

בתביעתם על הכותל, השאלה אינה האם הרפורמים הם יהודים, כי תלוי מי – אלא האם רפורמה זו יהדות! אמנם גם הרפורמה אולי סוג של דת, אבל דת זרה, כמו הנצרות והאיסלם. לו היו הרפורמים באים ותובעים תביעות בשם דתם הזרה, יתכן שהיתה להם אוזן קשבת בקרב גורמים רשמיים, כמו שהמדינה דואגת לנוצרים ומוסלמים לצורכי פולחנם. אבל הרפורמה מתעקשת לדבר בשם היהדות כדוברת לגיטימית, כזרם ביהדות, וזה היא לא! מדובר בדת זרה שאימצה לעצמה כמה סממני יהדות. אי אפשר לקחת כלב ולהדביק לו שפם, ולהגיד שהוא חתול – גם אם אילפת אותו לילל, כשפה שניה.

אבל אותן כתות חצופות העזו להסתער על הכותל, ולנסות לשנות בו את הסטטוס קוו, לא כי הם יהודים שבאים להתפלל בכותל, אלא כי הם רוצים שיכירו ברפורמה כיהדות. האם מישהו הפריע להם לגשת לאבני הכותל הקדושים ולהתפלל ולהצטלם שם, מה שכל גוי יפני יכול לעשות? האם חשוב להם שריד בית מקדשנו, כשהם בזים לכל מה שבית המקדש מייצג? האם אלה שמחקו את ציון וירושלים מתוך ספרי התיפלה שלהם, מרגישים משהו בנוגעם באבנים הקדושות שספוגות בתפילת "ותחזינה עינינו בשובך לציון"? מה שהם מחפשים זה פרובוקציה מתוקשרת לצורך לגיטימציה, רמוס חצרי. על פי חוברת המחקרים של 'מנוף' – יחידת המחקר של "ערכים", 53% מהרפורמים מתבוללים בנשואי תערובת. 40% מהם לא ירגישו שארעה להם טרגדיה, אם ישראל תושמד ח"ו. 40% מהם אינם יהודים. 20% מהרבאייס, כלל אינם מאמינים בבורא עולם. 59% מהם הולכים לעבודה ביוהכ"פ!!! 80% מהם לא חגגו בר מצוה לילדיהם. אבל מה שמטריד אותם, זה שנשים יוכלו לארגן תיפלה למי שהם לא מאמינים בו, עם טלית ותפילין שבעליהן לא משתמשים בהם, במקום שלא זזה ממנו שכינה שהם לא מאמינים בה.

רק במדינת ישראל יכול להיות אבסורד כל כך גדול. אם מדינה אנטישמית היתה מאשרת ריקוד של ליצנים ליד ארון קודש בבית כנסת או בבית עלמין שבתחומי ריבונותה, האם מישהו היה שותק? אף מחוקק לא היה מתיר להכנס לכנסיה ולערוך שם טקס אפריקאי של עובדי אליל. אף שופט בג"צ לא היה מתיר לבוא לאל-אקצה ולערוך שם תיפלה נוצרית. כל מקום עם "מנהג המקום" ומסורת הדורות שלו. אף אחד לא היה מתיר לבוא לכנסת, לעלות לדוכן הנואמים ולשיר "ביאלדי ביאלדי" – המנון פלסטיני מוכר, גם אם המפזם יטען שהוא ישראלי פטריוט והתרגום המילולי "מולדתי מולדתי" הוא שיר הלל למדינת ישראל. לא כל אחד יכול לעשות בכל מקום לפי איך שהוא מבין ומפרשן. אם היו באים נוצרים לכותל, ומבקשים רחבה כדי לארגן שם תיפלה עם צלם שתי וערב בידם, לפי מנהגם, מישהו היה נותן להם? האם רק כשמדובר בכותל המערבי, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, היתכן שהכל מותר? אין הלכה, אין מסורת, אין רגשות, אין סטטוס קוו?

מדינת ישראל, גם אם באיחור, התעשתה והקפיאה את מתווה הכותל. רק שרי 'הבית היהודי' נקטו בעמדה פוגענית כשהם דואגים ל"בית" ולא ל"יהודי". מאכזב וכואב לראות איך במקום לגבות את ראש הממשלה שמכבד את שותפיו הקואליציוניים ושומר על הסטטוס קוו בנושא שהוא בצפור הנפש של העם היהודי, עפו הזרזירים לסעודת הצהרים המתוקשרת של העורבים הרפורמים והעניקו להם לגיטימציה למאבקם, כדי להשיג ניגוח פוליטי של ראש הממשלה – והכל בשם תצוגה מתעתעת של "אחריות לאחדות העם". הם כנראה שכחו שישנה אפשרות שאחרים ידאגו ל"אחדות העם" גם במחלוקות בין השמאל הפוליטי לימין שכופה בקואליציה את עמדותיו, בסוגיות שעולות על הפרק. מורת רוח הדהדה גם בקרב הצבור הדת"ל, שחלקים גדולים מהם מתקשים לעכל את ריקוד ה'מה יפית' על במת הרפורמה.

בסוגיה הזו, אין "אחדות" וגם לא תהיה. העם היהודי והעם הישראלי אינם בהכרח עם אחד, גם אם יש כאלה שיש להם דרכון כפול! העם היהודי לא יתן לשום עם אחר לכבוש את שריד המקדש ולחללו.