מהגרעין האיראני ועד "הבידוד המדיני", ממשבר הדיור ועד "תעשיית הדכדוך", ממשה רבינו ועד, להבדיל, עמיר פרץ: משתתפי ועידת 'מקור ראשון' נהנו הבוקר מנאום ארוך ומפורט של ראש הממשלה שנגע באינספור סוגיות ונושאים • צפו

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשא הבוקר את הנאום המרכזי בועידת 'מקור ראשון'. נאומו של נתניהו ארוך מאוד ומפורט, והוא נגע בשלל סוגיות מדיניות, צבאיות וכלכליות. להלן הנאום המלא (טקסט משולב עם קטעי וידאו. צילום: שאול עופר- יחצ ועידת מקור ראשון לכלכלה, חברה וחדשנות)

עכשיו אני הולך לעשות משהו לא אופייני לאיש ציבור ישראלי. אני הולך לדבר על הנושא של הוועידה, אחר כך אני אתייחס לעוד כמה דברים. כותרת הוועידה היא 'כלכלה, חברה וחדשנות', והיסודות הללו משולבים במדיניות שאני מוביל עם ממשלתי בצורה עקבית – לחיזוק עוצמתה של מדינת ישראל. אנחנו משקיעים בלא הפוגה בטיפוח העוצמה הפנימית והחיצונית שלנו. אני רוצה להסביר למה הכוונה. עוצמה פנימית שווה הרבה מאוד– אבל אם אין לך היכולת לממש אותה במעגלים רחבים, בשל חולשה מדינית, אתה מחמיץ חלק ניכר מן הפוטנציאל הלאומי שלך. מצד שני, אם יש לך עוצמה חיצונית – אבל פְּנִים הגזע חלול וחלש, במוקדם או במאוחר העץ הזה יקרוס. הוא לא יחזיק מעמד, בייחוד בשעת סערה חזקה. לכן הקו שלי, הקו שלנו, שאנחנו מובילים בממשלות, הוא השקעה בכל מרכיבי העוצמה שדרושים לישראל – עוצמה צבאית, עוצמה כלכלית, עוצמה מדינית, ועוצמה רוחנית, שיש לה השפעה רבה על האחדות הפנימית בחברה.

אני רוצה לדבר על המסד הראשון – העוצמה הצבאית. אני ז'בוטינסקאי גאה, ואחד מעקרונות היסוד שמדריכים אותי הוא תפיסת 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי. הקיר הזה חוצץ בינינו לבין אויבינו – והוא משמש ערובה להבטחת קיומנו. כך היה וכך גם יהיה. כל ממשלות ישראל, מימי בן-גוריון ואילך, אימצו למעשה את העיקרון הזה, הבינו שעליהם להיות מסוגלים להדוף התקפות – ובמידת הצורך להנחית מכה נִיצָחָת על אויבינו.

בשנים הללו אנחנו משקיעים השקעה כבירה בהתעצמות שלנו. אנחנו עושים את זה גם כדבר בפני עצמו וגם על רקע הטלטלה העצומה שפוקדת את המזרח התיכון. האם זה מקרי שסביבנו קורסות מדינות, והאש – בתמיכת איראן ודאע"ש – אינה פוסקת, בעוד שישראל זוכה לפריחה ושגשוג? זה איננו מקרי. אנחנו שיכללנו את היכולות המודיעיניות שלנו, הקמנו גדרות בגבולותינו שבולמות מסתננים, הצטיידנו באלפי מיירטים, במטוסים, עכשיו מטוסי האדיר (F-35), בצוללות, בטנקים, ביכולות תת-קרקעיות ותת-ימיות, ביכולות חלל – מלמטה ועד למעלה!

ההתעצמות מקיפה – מלבד צה"ל – את כל זרועות הביטחון: משטרה, מג"ב, שב"כ, מוסד. אגב, מפה אני ממשיך לטקס מצטייני השב"כ, אנשים ונשים שמשקיעים מאמצים אדירים – יום ולילה – לשמור עלינו מפני גורמי הטרור והם ראויים לכל ברכה.

עכשיו, מה משותף ל-35F, צוללות, מיירטים, מבצעי מוסד, סייבר ועוד כהנה וכהנה? זה עולה כסף, הרבה כסף, ומאין יבוא הכסף? מהציבור? אז בואו נטיל על הציבור הרבה מסים ונקבל הרבה כסף, נכון? לא. אני באתי עם גישה שונה ואמרתי להפך – כיוון שהיו לנו שיעורי מס מאוד גבוהים, בואו נצמצם את שיעורי המס וכך נקבל הרבה יותר, נקבל צמיחה ועל בסיס הצמיחה הזו נקבל הרבה יותר כסף.

היו ויכוחים עצומים, אין מלה אחרת. אני מבין שעמיר פרץ רץ היום למפלגת העבודה, הוא נלחם בי, הוא הביא גם כלכלנים מטעם ההסתדרות שהסבירו שאם חלילה אני אוריד את שיעורי המס אנחנו ניצור גירעונות אדירים, ומה שצריך לעשות זה להגדיל את המסים ולשלם בעד כל הצרכים הביטחוניים והחברתיים שלנו. אני כמובן גרסתי אחרת, ואנחנו כבר היום יודעים שהפחתת שיעורי המס – שזו אחת מ-40-50 רפורמות גדולות שהנהגתי, תחילה כראש ממשלה ואחר כך כשר אוצר – גרמו לכך שנקבל הרבה יותר מסים על בסיס כלכלה חופשית, פורחת וצומחת. אנחנו לא נתקיים פה בלי יכולת ביטחונית ואנחנו נבטיח את קיומנו, אבל כדי לייצר את היכולת הביטחונית הזו אנחנו צריכים קודם כל מדיניות כלכלית שמייצרת צמיחה, ומדיניות כלכלית זאת מחייבת יוזמה חופשית וחייבת לעבור לעקרונות של שוק חופשי. לא שוק חופשי מוחלט, אין דבר כזה, אבל שוק הרבה יותר חופשי. ולכן אם הבאתי שינוי גדול מאוד ואני ממשיך להביא לכלכלת ישראל, זה לפתוח את הכלכלה, לפתוח אותה לתחרות, לפתוח אותה ליזמות, לפתוח את הפלונטרים הנוראיים שהיו כאן לכל מיני מונופולים ושליטה ממשלתית והסתדרותית במשק. לא היינו יכולים להביא את מדינת ישראל למקום שהיא נמצאת היום, כמעצמה טכנולוגית עולמית, בלי אותה פתיחות כלכלית.

אני רוצה להסביר משהו: חושבים שהטכנולוגיה לבד עושה את זה, או החינוך לבד עושה את זה, אם אנחנו נייצר כאן מהנדסים, נייצר מתכנתים, זה ייתן את הצמיחה? הייתה מדינה, מעצמה אפילו, שהיו לה פיזיקאים כבירים, מתמטיקאים מזהירים, מטלורגים פורצי דרך, וכהנה וכהנה – וזה לא עזר שום דבר. וכשהיית לוקח מתמטיקאי או מהנדס סובייטי, מבריח אותו משם, מביא אותו לפאלו-אלטו, עמק הסיליקון, תוך שבועיים הוא כבר היה מייצר ערך מוסף עצום. טכנולוגיה, מדע, חינוך – בלי חופש כלכלי לא מוביל אותך לשום מקום. המשימה הגדולה שהייתה והיא עדיין לפנינו היא להבטיח שהכלכלה שלנו היא פתוחה, דינמית מאפשרת יזמות, מתגמלת יזמות והיא גם מענישה מעת לעת, בלי זה לא יכולה להיות צמיחה כלכלית.

ובכן, עשינו את זה במידה רבה, אבל אנחנו לא יכולים לשבת על זרי הדפנה כי אנחנו כל הזמן צריכים להתחרות עם אחרים. אנחנו פתחנו את הכלכלה, ביססנו את צמיחת המשק, הורדנו את האבטלה לשפל היסטורי, השקל היום הוא אחד המטבעות החזקים בעולם. אנחנו יוצרים ערוץ דו-סטרי בין השוק המקומי לשווקים הבינלאומיים ותוצרי החדשנות שלנו פשוט כובשים את העולם.

בד בבד אנחנו גם משקיעים – לוקחים את הכסף, את התמורה שאנחנו מקבלים מאותה צמיחה גדולה, ומשקיעים אותה בתשתיות בארץ. אתם רואים את זה. נוסעים בארץ ואתם רואים מה שלא רואים, דרך אגב, בהרבה מדינות באירופה. אתה נוסע בכבישים ואתה רואה את הפיתוח הארצי – גשרים, רכבות, מחלפים, מנהרות, כדי לחבר את הארץ מדרום ועד צפון למרכז. אנחנו לא סתם מקצרים מרחקים, למרות שזו מטרה חשובה בפני עצמה. מהפכת התחבורה שאנחנו מובילים, אני מוביל את זה כבר מתחילת הממשלה השנייה בראשותי. שמנו אז תקציב קרוב ל-30 מיליארד ש"ח ואנחנו משתמשים בו כדי, בין השאר, למחוק את מושג ה'פריפריה'. זו מדינה קטנה ואין שום סיבה שזה ייקח שעות על גבי שעות או חצי יום לנסוע מקריית שמונה עד תל אביב, זה אבסורד. הדבר הזה משתנה ואותו דבר כמובן גם לכיוון דרום.

הדרום והצפון הופכים למרכזים חדשים בפני עצמם, עם מנועי צמיחה בנגב, בראש ובראשונה העברת מרכז יכולות הסייבר הממסדיות שלנו לבאר שבע, זה מנוע עולמי רב עוצמה. פתאום כל החברות הגדולות מגיעות לפארק הסייבר בבאר שבע. העברנו לשם את 8200, יחידות התקשוב שלנו ויצרנו פארק סייבר. בין אוניברסיטת בן גוריון, פארק הסייבר, לבין 8200 מפריד מרחק של מאה מטר. אני מעודד את ההשתלבות בתוך התעשיות הללו. אני גם נתתי שם סיוע, אני לא עושה את זה בעוד מקרים, אני בדרך כלל לא נותן סיוע לתעשייה מסוימת – לתעשיית הסייבר נתנו.

רק כדי להבין את עוצמתה של ישראל – ישראל היא עשירית מהאחוז של אוכלוסיית העולם ואנחנו מקבלים השנה בערך 20% מההשקעות הפרטיות בסייבר. כלומר, פי מאתיים מכוחנו היחסי בעולם. זו עוצמה כבירה, אבל זה נובע מהשילוב של תעשייה פרטית ויוזמה פרטית יחד עם תשתית ממשלתית.

המהפכה הזו מתבצעת. אני קראתי לאחרונה דברים שכתב בן גוריון על פיתוח הנגב, אני שותף לגמרי ליעד, לחזון, אבל החזון שלי הוא שונה, הוא לא מבוסס על זה שאנחנו נפצה כל מיני מפעלים כושלים שלא יחזיקו מעמד, הוא בנוי על זה שאנחנו מחברים בצירים מהירים את המרכז לצפון ולדרום, ואנחנו מייצרים שם עוגנים של תעשייה פרטית על ידי תשתיות ממשלתיות. בלאו הכי נשקיע בסייבר, בלאו הכי נשקיע ביחידות התקשוב, בלאו הכי נשקיע בצה"ל – בוא נזיז את צה"ל דרומה. זו תפיסה אחרת, היא תפיסה כלכלית שנותנת לנו את היכולת קודם כל לצמצם גם פערים בין הצפון והדרום. אבל מה שהיא עושה זה שהיא מייצרת את ההכנסות למדינה שיש לה אתגרים ביטחוניים כמו למעצמה. הייתי אומר, להרבה מעצמות אין את האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל, והכסף בעיקרו יבוא מכלכלת ישראל, וכזו היא חייבת להיות פתוחה, למען מטרה קולקטיביסטית – ביטחון ישראל. אני מאוד-מאוד תומך בכלכלה אינדיבידואליסטית. אני מאמין בזה ואנחנו עושים את זה.

יש לנו עוד אתגרים לא מבוטלים לפנינו בכלכלה – אנחנו נמשיך לטפל בהגברת התחרות במשק, בהפחתת יוקר המחיה, בהגדלת היצע הדיור, שבסוף זו הדרך היחידה לשנות את מגמת המחירים, אף על פי שאנחנו מדינה קטנה עם אוכלוסייה גדולה, גדלה והולכת. אנחנו אחת המדינות הקטנות בעולם וקצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא הגבוה ביותר במערב. הדבר הזה הוא כמובן יוצר את האתגר, אבל אני מאמין שהגדלת ההיצע זו הדרך היחידה האמיתית, בסופו של דבר לשנות את המגמה.

אבל יש עוד דבר שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו עדיין כלכלה מאוד ביורוקרטית, אנחנו כלכלה עם עודף רגולציה. צריך רגולציה בכל כלכלה ואין כלכלה חופשית לגמרי, אבל מידת הרגולציה אצלנו שוברת שיאים. לכן הקמנו ועדת שרים שאני עומד בראשה. אני עומד בראש הקבינט הביטחוני-מדיני, אני עומד בראש ועדת שרים לענייני יהודי אתיופיה – ואנחנו עושים שם שינויים גדולים, ואני עומד בראש ועדת שרים לענייני רגולציה – כלומר להפחית את הרגולציה. זה כמו להילחם עם גרזן בסבך הג'ונגל הביורוקרטי, ואנחנו עושים את זה כל כמה שבועות במאמץ כביר להוריד את זה.

הביורוקרטיה והרגולציה זה כמו מגף כבד, מגף ברזל שלוחץ על הקפיץ של היוזמה הישראלית, וברגע שאתה משחרר את המגף הזה הקפיץ נפתח ונותן לנו צמיחה. אנחנו מתקרבים עוד מעט ל-40,000 דולר תל"ג לנפש, ובתוך שנתיים-שלוש, אם נמשיך בקצב הזה, אנחנו נעבור את יפן. ישראל תעבור את יפן בהכנסה לנפש, היא עברה כבר כמה וכמה מדינות מערב אירופה. פוטנציאל הצמיחה שלנו, אנחנו בני מזל כי יש לנו ביורוקרטיה, זה מנוע צמיחה ענק. אם אתה מבטל ביורוקרטיה אתה צומח, אתה תקבל עשור של צמיחה, אנחנו עושים את זה כל הזמן. אנחנו משנים את זה, גם בתיירות למשל עשינו את זה, אנחנו עושים את זה במקומות אחרים, בייבוא. אתה יכול לייבא עכשיו דרך האינטרנט, אנחנו עושים את זה בהרבה מאוד תחומים, אבל עושים.

עכשיו, היהודים אף פעם לא מרוצים. אני לא יודע, אני קורא את פרשת השבוע, אתם קוראים את זה? קראתם על משה? היהודים לא מרוצים: 'מה הבאת אותנו לכאן? לארץ הזאת? למדבר הזה? בוא נחזור לשם'. לא, אנחנו לא חוזרים לשם, לכלכלה רגולטורית, לכלכלת מפא"י לא נחזור, אנחנו הולכים קדימה לכלכלה חופשית. כלכלה חופשית וטכנולוגיה זה מה שנותן לנו את היכולת לפתור את הבעיות. אני בטוח שנרשום הצלחות נוספות לחיזוק המשק הישראלי ורווחתם של אזרחי ישראל.

עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, אלו שני דברים שעשינו. זה ברור לכם שחיזקנו מאוד את העוצמה הצבאית והמודיעינית שלנו ואת העוצמה הכלכלית והטכנולוגית שלנו, ושני הדברים האלה גם יחד מביאים אותנו לביסוס העוצמה השלישית שלנו, והיא העוצמה המדינית.

משום שמספר גדל והולך של מדינות מזהות את האינטרסים שלהן בשיתוף פעולה עם אותה מדינת ישראל, שיש לה יכולות כל כך עוצמתיות בתחום הכלכלה והטכנולוגיה מחד, והגנה מפני גורמי טרור למשל מנגד, וזה תלוי מודיעין ולא רק מודיעין, אבל הם באים ומסתכלים בעולם ואומרים: איפה אנחנו יכולים לקבל טכנולוגיה, איפה אנחנו יכולים להיעזר בבעיות הביטחוניות שלנו, ואז הם אומרים: יש מדינה אחת שמאגדת בתוכה את שני הצרכים החיוניים הללו – זאת מדינת ישראל.

צריך להבין, הטרור מאיים על כולם בלי יוצא מן הכלל, והטכנולוגיה היא מצרך הנדרש על ידי כולם, בלי יוצא מן הכלל, כי הכל הופך לטכנולוגי. הפער הזה בין היי-טק ולואו-טק, כל הדבר הזה נמחק, בכל תחום – מים, ביוב, בריאות. בכל התחומים הללו ישראל היא כוח משמעותי בעולם, ועל כן המדינות בעולם, מהמעצמות ועד המדינות הקטנות, כולן רוצות להיעזר בנו. לכן מדינת ישראל, במדיניות מאוד ברורה שאני מוביל, ממנפת את שתי היכולות הללו – הביטחונית והטכנולוגית – לפריחה מדינית חסרת תקדים.

אנחנו מדינה מחוזרת, יש לנו יחסים דיפלומטים עם למעלה מ-160 מדינות בעולם. כמעט מדי יום אני נפגש עם שרים וראשי מדינות שמבינים שישראל היא מגדלור אמיתי. מגדלור של עוצמה, של חירות, של קדמה. יש בערך, נדמה לי, 220 ימי עבודה בישראל. אגב, יש לנו חגים בכמות שאי אפשר לתאר, יותר מדי. ואני מציין את זה כי ספרתי עם כמה מנהיגים נפגשתי בשנה האחרונה- 252. כלומר זה מנהיג ורבע ליום, יש פשוט הצפה גדולה מאוד.

יש לנו ברית איתנה מאוד עם ידידתנו הגדולה ארצות הברית. אתמול הייתי על נושאת המטוסים, ג'ורג' ה. וו. בוש, מפגן עוצמה גדול מאוד, אבל מפגן ידידות גדול. הם הזמינו אותי והם אמרו לי שהם לא הזמינו מנהיג של מדינה מאז שהוקמה אותה נושאת המטוסים. ראית שם את המפגש, לא רק הרשמי, אלא ראית גם בין קציני צה"ל והטייסים ואנשי הצוות של אותה נושאת מטוסים. אתה רואה את הקרבה, את הידידות האמיתית, את החברות. ובכן, יש לנו יחסים חזקים מאוד עם ארצות הברית, והברית הזאת תמיד הייתה איתנה, היא הולכת ומתעצמת, היום תחת הממשל הנוכחי עוד יותר.

יש לנו קשרים קרובים עם רוסיה, היחסים מתהדקים עם מעצמות הענק באסיה – סין, יפן והודו. הערב יגיע אלינו לביקור היסטורי ראש ממשלת הודו, ידידי מר נרנדרה מודי. זה הביקור הראשון בארץ של ראש ממשלה מהודו, מעצמה של 1.3 מיליארד בני אדם. מאז קום המדינה לא ביקר פה אף פעם ראש ממשלת הודו, הוא הזמין אותי גם לביקור גומלין במדינתו, ויחד אנחנו נצעיד את שיתוף הפעולה בין ישראל להודו לשיאים חדשים.

יש לנו יחסים חשובים עם מדינות אירופה, כולל מזרח הים התיכון. עם יוון וקפריסין, מדינות שלא היו לנו יחסים איתם. יום אחד פגשתי את פפנדראוס, שהיה אז ראש ממשלת יוון, ואמרתי לו: איך זה יכול להיות שאין בינינו יחסים. הוא אמר: 'אני רוצה לדבר איתך על טכנולוגיה, על כלכלה, אני רוצה לדבר איתך על ביטחון'. עוד פעם ביטחון וטכנולוגיה, הגנה, כלכלה, תמיד. ואותו דבר קורה עם יבשת אפריקה, שבה הייתי פעמים בשנה האחרונה, ואני מתכנן עכשיו ביקור שלישי עם עשרות מנהיגים. יש לנו גם יחסים הולכים ומתפתחים עם מדינות באזורנו, ואינני מדבר על אחת או שתיים. העובדה שישראל מבססת את מעמדה ונשארת איתנה במזרח התיכון, העובדה הזאת מקרבת אלינו יריבים וזורעת את זרעי השלום של המחר.

ובכן, אלו שלוש עוצמות ברורות – העוצמה הצבאית, העוצמה הכלכלית שבאות יחד וחוברות לעוצמה המדינית. ואילו העוצמה הרביעית היא אולי היסוד לכל והחשובה מכל – העוצמה הרוחנית.

מדינת ישראל מניפה דגל של ערכים, של יהדות ודמוקרטיה, של לאומיות גאה ופתיחות לעולם. אין סתירה. בן גוריון אמר ב- 1950: "לא נסתגר בקליפתנו, אלא נפתח חלונות לכל פינות התרבות בעולם, וננחיל לעצמנו את כל כיבושי הרוח והדעת של זמננו". את הציטוט הזה מצאתי בשובי מאזכרה מאוד מרגשת של ידיד ישראל, הלמוט קוהל, שהיה מנהיג גדול ותרם הרבה מאוד לביטחונה של מדינת ישראל, הרבה מאוד. בדרך חזרה נתן לי סגן המזכ"צ ספר של בן גוריון על הגיגיו בתנ"ך, ואני קורא ואני מוצא גם את ההתייחסות הזאת, שהיא ראויה. היא ראויה משום שאנחנו פתוחים לעולם. אנחנו פורשים את הענפים שלנו כלפי מעלה, ועם זאת יש לנו שורשים עמוקים במורשת ישראל, בהוויה המיוחדת שלנו. ואם הזכרתי את בן גוריון, באותו ספר הוא מתייחס גם לחוג התנ"ך שהוא הקים, שהיה שותף בו גם חמי זיכרונו לברכה, שמואל בן ארצי, והמסורת הזאת, אני חידשתי אותה, בחוג התנ"ך שמתכנס בבית ראש הממשלה, משום שבסוף אלו היסודות שלנו.

יש לנו מורשת רוחנית מפוארת שיסודה בתנ"ך ועלינו להנחיל אותה לבנינו ולבנותינו, דור אחרי דור. כל צעיר וצעירה חייבים להבין מה קושר אותנו לארץ הזאת, מהו שורש הציונות ומהי המשמעות של תקומת ישראל המתחדשת במולדת שלנו. זהו הציר שמלכד את התודעה הלאומית של עם ישראל. כמובן שהדבר הזה משתלב היטב גם עם הסקרנות שלנו, עם החדשנות שלנו ועם הטכנולוגיה שלנו. עץ עתיק שורשים עמוקים בקרקע ובמורשת השולח ענפים כלפי מעלה – זו התשובה שנתתי לאותו מנהיג אפריקני ששאל אותי בתצוגה נפלאה של טכנולוגיה ישראלית באו"ם, הוא שאל אותי: 'מה הסוד שלכם?' ואמרתי לו: 'זה הסוד. זה עץ מיוחד מאוד, זה העץ של העם היהודי'.

עכשיו, כמובן שאני הייתי רוצה לראות בתקשורת משהו מהמסרים הללו. הייתי רוצה לראות יותר ממשהו. נכון, בדמוקרטיה מקובל לבקר את השלטון. אין עם זה שום בעיה. ודאי הייתי קם בבוקר בלי זה, אבל כשאני פותח עיתונים מסוימים או כלי תקשורת משודרים, לפעמים חושכות עיניי – כמעט הכל שחור. תעשיית הדכדוך פועלת בלי הפסקה.

למשל, תראו מה שסיפרתי לכם על העולם, זה כל כך ורוד. במשך שנים, חזרו כאן, יום-יום, על הבידוד. איזה בידוד אנחנו נמצאים, אנחנו עושים דברים נוראיים, בכלל אנחנו מגיעים לכך שאנחנו נשבור את היחסים עם אמריקה. הלכתי לקונגרס, אני לא יודע אם אתם זוכרים, נשבור את היחסים עם אמריקה, ובכלל אין סיכוי לקבל את ההסדר הביטחוני שהשגנו עם ארצות הברית וכדומה וכדומה וכדומה. אתם זוכרים את זה, כן? ובכן, אין ביטוי לדברים האלה.

זה מה שמביא אותי ליצור יותר ויותר תחרות בתקשורת, יותר מגוון דעות, יותר ייצוג לציבור ענק שכיום אין לו ביטוי. אני רוצה להבהיר שהדבר הזה יושג בתחרות. 'מקור ראשון' מייצג פלח נכבד מהציונות הדתית, ציבור שאני אוהב ומוקיר מאוד. יש שמועה, שעדיין אין לה ביסוס, שיש בלשכה שלי אנשים שאינם חובשים כיפות סרוגות, אבל השמועה הזו מתפשטת, כנראה שיש איזה דוגמה אחת או שתיים. אבל מה עם ציבורים נוספים, בואו נאמר מהמרכז ימינה, שמרגישים שקיים פער עצום בין המציאות החיובית במדינה, לבין הצנעתה – אפילו הסתרתה – בתקשורת?! הפער הזה אינו מתקבל על הדעת, והוא חייב להיסגר.

הוא חייב להיסגר על ידי תחרות ועל ידי כך שאנחנו אומרים את הדברים בצורה הכי פשוטה. יש פה סיפור הצלחה כביר שפשוט מוצנע. מעת לעת הוא בא (בסיקור). קשה להתעלם מביקור כמו הביקור של מר מודי, או מהביקור ההיסטורי של הנשיא טראמפ, וגם כמובן בדברים אחרים. אבל אני אומר לא רק ביחס למעמדה של ישראל, אלא בכלל תפיסת העולם שמייצג הציבור, שתסלחו לי, שהצביע לי. אז תסתכלו בבקשה, תחפשו, בעיתונות המשודרת, בתקשורת המשודרת, תמצאו לי שדרים או כתבים, אני לא מדבר על עורכים, שמייצגים את הקו הזה – זה לא קיים. מהשמאל מביאים, בלי עין הרע. מעת לעת מביאים מהציונות הדתית, אם אפשר אז ששניהם יתקפו, מה שנקרא באמצע. אבל ייצוג של חלק עצום בציבור, שמאמין במדיניות שאני אמרתי, של ארבע העוצמות הללו, שזו המדיניות שאנחנו מובילים, מדיניות לאומית וגם בינלאומית גאה, תקיפה, שלא מרכינה ראש אבל פועלת בשכל, בתבונה, להעצים את מעמדה של ישראל ולבנות לה את יסודות העתיד – לזה אין ביטוי, אין קול. יש קולות נגדי אבל אין, פשוט שממה אחת גדולה, ולכן נפתור את זה רק אם נפתח את התקשורת המשודרת לתחרות, אז השוק יעשה את שלו, לא צריך יותר מזה. השוק יעשה את שלו וזה בהחלט יעד לאומי חשוב.

באשר למקור ראשון, שאני מעת לעת קורא אותו בעניין. אני לא קורא כל כך הרבה עיתונים, אני חייב להגיד לכם, זאת אומרת, אני קורא תקצירים. פשוט ראש ממשלה חייב גם לקרוא חומר מודיעיני כל הזמן, זה יכול לייבש את השכל, ואמר לי פעם קיסינג'ר: 'אתה יודע, בחיים הציבוריים אם אתה לא בא עם מטען אינטלקטואלי משלך, אז המעיין בסוף יתייבש' – ולכן אני מקפיד לקרוא, ואני מקווה שאני לא פוגע באף אחד – אני קורא דוחות מודיעיניים, אני קורא עיתונים, פה ושם, תקצירים, לפעמים גם מאמרים שלמים – ואני קורא ספרים. לא עטיפות של ספרים, אני קורא ספרים. זה נשמע כמו הגשש החיוור, "ספרים, רבותיי, ספרים", הרבה ספרים, אבל אני קורא מעת לעת גם את עיתונכם.

אני גם שומע מעת לעת את הדבר הבא, שהמטרה של העיתון מבחינת מדיניות, וזה בסדר, הוא של המחנה, המטרה היא לחזק אותי מימין. אז אני אומר לכם: לא צריך, משתי סיבות: קודם כל, אני מן הימין. שנית, אני חזק.

אני יכול להגיד שמה שעשינו בעשור האחרון בתנאים לא פשוטים עבור מדינת ישראל ועבור ארץ ישראל, אלה דברים שאני מאמין שאף אחד לא היה עושה, בוודאי לא יותר טוב, אבל מסופק אם היה עושה. כי צריך כאן לא רק לדבר עם עצמנו, לעצמנו, בתוך עצמנו, פה צריך מיומנות בינלאומית, פה צריך את היכולת להשפיע, לא רק להשפיע על מנהיגים, זה דבר חשוב, להשפיע על דעת הקהל ולהשפיע קודם כל על דעת הקהל הקובעת ביותר שהיא בארצות הברית. צריך כאן שילוב של מיומנות, של ניסיון, של היכרות, של היכרות הדדית, לא רק היכרות את העם האמריקני, אלא שהעם האמריקני יכיר אותנו.

הדבר הזה נותן לנו עוצמות ואני משתדל לעשות ולהביא את הדברים הללו, את דברה של ישראל, של עמנו ושל ארצנו בכל פורום שאני הולך אליו, אם זה בקונגרס האמריקני או באו"ם או בפגישות בבית הלבן או בכל פורום אחר.

ולכן אין צורך לחזק אותי מימין – אני ימין ואני חזק בשבילכם, בשביל כל אזרחי ישראל.

אבל תרשו לי בכל זאת, ברוח ההדדיות, אני באתי לחזק אתכם ואני מאחל לכם שתמשיכו למלא את שליחותכם העיתונאית במקצועיות ובהגינות. תודה רבה לכם על קיום הוועידה החשובה ועל ההזמנה לשאת בה דברים. שאו ברכה והרבה הרבה הצלחה.