שלום פרוינד בטורו השבועי בעיתון 'יום ליום', בעקבות פרסום הסרטון של הנשיא טראמפ נגד CNN • חוסר ההבנה בדבר התנהלותו של הנשיא טראמפ בחוסר ממלכתיות, נעוצה בליקוי ההבנה של המציאות: עובדת היותו עממי וחסר טאקט, היא זו שחיברה אותו אל העם

כשדונלד טראמפ המועמד, רץ לנשיאות, הוא הצהיר עשרות אם לא מאות פעמים במהלך קמפיין הבחירות, כי נגמרו הימים שבהם "תקינות פוליטית" הייתה פקטור. הוא לא הסתיר דבר מהעם האמריקאי אודות כוונותיו ובייחוד על תכונות האופי שלו. נהפוך הוא, עובדת היותו עממי וחסר טאקט לכאורה, היא זו שחיברה אותו אל העם. ככל שהוא היה בוטה וגס יותר, ככל שהשערוריות אפפו אותו יותר, כך גם אהדתו של הציבור האמריקני גדלה והתחזקה. לפיכך, גם הציוצים הכל-כך לא ממלכתיים של הנשיא דונלד טראמפ, לא אמורים להדהים ולהתמיה את אף אחד. זהו הנשיא שהעם רצה וזה מה שהוא קיבל.

התקשורת הליברלית בארצות-הברית הכריזה על ימי עצב לאומי, בעקבות ציוציו של הנשיא טראמפ באחרונה, שבהם השתלח נגדם וקרא עליהם תיגר. שיאו של המשבר החריף בין התקשורת לנשיא האמריקאי, שסופו עדיין לא נראה באופק, הגיעה השבוע בעקבות סרטון אלים (כך לטענת התקשורת) שפרסם טראמפ, שבו הוא נראה חובט באדם שפניו מכוסים בלוגו של רשת CNN מחוץ לזירת היאבקות.

עם פרסומו של הסרטון, מיד יצאו צוותי התקשורת בנהי ומספד על הרדיפה כביכול של הנשיא טראמפ נגדם. העובדות, מסתבר, אף הן לא מצליחות לבלבל אותם. על אף שהמאבק הבלתי מתפשר שלהם בנשיא טראמפ אינו חדל ולו לשעה קלה מאז יום בחירתו ועוד בטרם הפך לאיש החזק בעולם, כשהתגובה מגיעה מהבית הלבן, הם מתרעמים על רדיפה מצד הנשיא כאילו היו בכלל נופת צופים.

כך או כך, ניכנס לרגע לעולמם של העיתונאים, לטענתם, ציוציו של הנשיא נגד התקשורת, כשהוא מכנה אותם "פייק ניוז", מהווים איום לאלימות פיזית נגד עיתונאים ואיום בכלל נגד חופש העיתונות. ארגון 'ועדת הכתבים למען חופש העיתונות' בארצות-הברית, פרסם השבוע הודעת גינוי לסרטון הווידאו שפרסם הנשיא טראמפ. מנכ"ל הארגון ברוס בראון, שמעניק סיוע משפטי חינם וייעוץ לעיתונאים, אמר שהציוץ של הנשיא האמריקני ברשת החברתית מהווה "איום לאלימות פיזית נגד עיתונאים".

בראון אף הוסיף וטען, כי הציוץ של טראמפ היה "מתחת לרמה של מוסד הנשיאות" והוסיף ש"אסור לאיים על אף אחד בפגיעה פיזית משום שהוא עושה את העבודה שלו".

החרתה-החזיקה אחריו, סגנית נשיא בית הספר לעיתונאות במכון פוינטר, קלי מקברייד, שאמרה לעיתון ה'גרדיאן' הבריטי "זה לחלוטין לא-אמריקני. יש לנו כמה מסמכים שמגדירים אותנו כאמריקנים: החוקה והצהרת זכויות האדם. השבוע מציינים את 4 ביולי (יום העצמאות האמריקני), אנחנו אמורים לחגוג את המסמכים הללו, ואת התיקון הראשון לחוקה שמקדש את חופש העיתונות, והציוץ של טראמפ יעודד מנהיגים אוטוקרטים בעולם שכולאים עיתונאים".

מחול התוגה המשיך בדבריה של קורתני ראדץ', מנהלת ההסברה של 'הוועד להגנה על עיתונאים', שאמרה שהציוץ של טראמפ על CNN לא רק מערער את עיקרון חופש העיתונות לעשות את עבודתה ולסקר את הנשיא, אלא שהוא עלול גם לעודד מנהיגים דיקטטורים ברחבי העולם שמגבילים חופש עיתונות וכולאים עורכים או עיתונאים שמותחים עליהם ביקורת.

רשת CNN שרואה את עצמה מטרה מרכזית של המערכה שמנהל הנשיא נגד ה"חדשות המזויפות", מסרה בהודעה כי "זהו יום עצוב כשהנשיא מעודד להכות עיתונאים". בהודעה מטעמה נאמר עוד, כי "במקום להתכונן לנסיעותיו מעבר לים, לפגישתו הראשונה עם ולדימיר פוטין, להתמודד עם האיום של צפון קוריאה ולעבוד על חוק הבריאות שלו, הוא מעורב בהתנהגות ילדותית הרבה מתחת לכבוד של התפקיד שלו".

טענותיה של תקשורת ה"מיינסטרים" בארצות-הברית נשענת בעיקר על הסעיף הראשון של החוקה האמריקנית, שאמורה לדאוג לחופש הביטוי וחופש העיתונות. אולם, ברשת CNN כמו גם ביתר ערוצי התקשורת האמריקניים, בחרו להתעלם משתי נקודות חשובות:

1. אותה החוקה שמעניקה חופש ביטוי לכלי התקשורת לבקר את הנשיא, היא גם אותה החוקה שמעניקה את אותה הזכות לנשיא להגיב על המתקפה הבלתי פוסקת נגדו ולהשיב מלחמה שערה.

מלחמת ההאיבקות

השאלה הנותרת אם כן, היא לא על זכותו של הנשיא טראמפ להילחם נגד המסיתים נגדו, אלא בעיקר על הסגנון ואופי התגובה. רבים שואלים את עצמם ואף כאלה יש שהפנו אלי את התמיהה שלהם, איך זה שהנשיא טראמפ מתנהג בצורה מופרעת שכזו, שלא הולמת (בלשון המעטה) את ההתנהלות "הממלכתית" שמתאימה למי שנושא בעולה של המעצמה הגדולה בעולם.

התשובה לשאלה זו מביאה אותי לנקודה מספר שתיים, שאותה מעדיפה התקשורת להעלים מן העין.

2. התשובה להתנהלות הלא-תקנית לכאורה או שמא כמעט על גבול הילדותי של הנשיא טראמפ במאבקו נגד התקשורת, היא מאוד ברורה למי שמוכן להתמודד עם המציאות החדשה של אמריקה בעידן הדונלד.

למי שהספיק לשכוח, הרשו לי להזכיר, כי דווקא הפה הגדול של טראמפ, ההתבטאויות השנויות במחלוקת שנזקפות לזכותו, האמירות הישירות והזלזול הבוטה לכל מה שקשור ל“פוליטיקלי-קורקט“, הם אלו שהפכו אותו לסיפור הגדול ביותר בתולדות הבחירות בארצות הברית.

טראמפ המועמד, אמנם קומם עליו רבים במהלך הקמפיין שלו, ואף לקח סיכונים לא פשוטים בדרכו אל הבית הלבן, כשגם חבריו למפלגה הרפובליקנית יצאו נגדו לא אחת, אבל תרצו או לא, הוא הצליח לגנוב את ההצגה. עוד בבחירות הפנימיות בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית, הוא הביס בנוק-אאוט 17 מועמדים כשהוא הלך וקטף את המפלגה השמרנית מתוך ידיהם של פוליטיקאים משופשפים – וותיקי המפלגה הרפובליקאית, והוא עשה זאת בבוטות ואף באלימות מילולית.

אט-אט גילו בכירי הביצה הוושינגטונית, שככל שהוא היה בוטה יותר, וככל שהוא היה גס יותר, הוא רק הלך והתחזק. לא רק שהוא נותר המועמד המוביל, אלא הוא ניצב בפער גדול על מתחריו. טראמפ הצהיר שוב ושוב, כי הוא בז לפוליטיקאים ולתקינות הפוליטית. הוא הבטיח כי יהיה הנציג של האזרח והנשיא של העם, לא של הממסד, וזו הסיבה המרכזית שנבחר לנשיא.

את תוצאות מערכת הבחירות כולנו כבר יודעים: דונלד טראמפ, איש העסקים הממולח, ומי שנתפס בתחילה בעיני רבים כגימיק לא ממש מוצלח, מיליארדר מגלומן ונהנתן שאורח חייו הראוותני והגלוי שלו הפך אותו לסלבריטאי פופולרי בעשורים האחרונים של המאה ה-20, הדהים את העולם כולו כשלקח את הנשיאות בראש מורם.

אבל מה שרבים לא מבינים חצי שנה לערך מאז כבש את הבית הלבן בסערה, זה שהעם האמריקאי שבחר בו, לא "למרות" הבוטות שלו, אלא "בגלל", הוא אותו עם שנוח לו עם נשיא שאינו ממלכתי, וזאת משום שהוא מאס בממסד הפוליטי המלוקק והמושחת שדואג בעיקר אך ורק לעצמו.

ללא משוא פנים

מי שחשב שטראמפ המועמד שלא דפק חשבון לאף אחד, יהפוך את עורו רק משום שהוא העתיק את מקום מושבו לוושינגטון – אל הבית הלבן, טעה ובגדול. הטעות הזו אינה נובעת רק עקב העובדה שאנשים ממרומי גיל ה-70 אינם משתנים בן-לילה, אלא במיוחד מעיוות ראייה חדה של המציאות החדשה של אמריקה בת ה-2017.

האמריקאים שבחרו את דונלד טראמפ לנשיא בקול תרועה רמה ומצלצלת עד לחומה שתיבנה בגבול עם מקסיקו, עשו זאת מתיעוב השלטון הממסדי שנשמע ונראה טוב בעיני העולם, אך מתעלם מהאזרח הקטן. בחירתם בטראמפ הייתה א. קריאת תיגר והכרזת מרד בעריצות הוושינגטונית. ב. הזדהות עם מישהו שבעצם מגלם את האזרח הפשוט ודומה להם.

מסתבר, שאזרחי ארצות-הברית דווקא אהבו מאוד את ההתלהמות חסרת הממלכתיות של האיש שאותו הכתירו לנשיא. אפילו התקשורת בעצמה, שמאז היבחרו אינה נותנת לו שעה של חסד, ותוקפת אותו על בסיס שעתי בגלל חוסר הממלכתיות שלו, היא למעשה זו שנהנית ממנו ושמחה עם בחירתו יותר מכולם, שכן הוא דואג לה להעלאת הרייטינג.

אי לכך, חוסר ההבנה בדבר התנהלותו או התנהגותו של הנשיא טראמפ בחוסר ממלכתיות משוועת לכאורה, נעוצה בליקוי ההבנה של המציאות. המציאות היא שהעם, ליתר דיוק, למי שהעניק לו את הנשיאות בקלפי, אין שום בעיה עם חוסר הממלכתיות. אין לעם האמריקאי בעיה עם המתקפה הזולה אך הצודקת של הנשיא בתקשורת הממסדית שמנהלת נגדו ציד מכשפות, וכאשר טראמפ פרסם סרטון שחובט ברשת CNN, העם דווקא נהנה ממנו מאוד. הוא אף הרגיש תחושת הזדהות ולא מעט ניצחון במלחמת ההאיבקות בין הנשיא ומערכות התקשורת.

כשהתמודד מול יריבתו מהמפלגה הדמוקרטית, הילארי קלינטון, וכידוע לא חשך ממנה את חרצובות לשונו, אמר טראמפ: "אם יש אדם אחד שהילארי לא רוצה להתמודד מולו, זה דונלד טראמפ. הילרי היא אדם נחמד בלי אנרגיה, שלעולם לא תחזיר את אמריקה לגדולתה".

טראמפ שזכה לתהילה הודות לחוסנו ובשל כך שהוא מתנהל ללא משוא פנים, כבר הצליח להוכיח ולו במעט הזמן מאז שנבחר לנשיא, כי רק אדם שהוא חד ומושחז מסוגל להשיב את הכבוד והחוסן הראוי למעצמה האמריקאית שאיבדה את כוחה בימיו של אובמה. נראה לכם אחרת? תשאלו את ארצות-ערב, את הפלשתינאים, את צפון-קוריאה, וכן, גם את הרוסים שבטוחים שטראמפ מבקש להפיל את שלטונו של פוטין.