חובת השעה: לייצר זהות יהודית גאה ובטוחה בעצמה

בזהירות המתבקשת וברגישות יתירה, נשאלת השאלה, האם לא נסחפנו יתר על המידה, וברבות מהמקרים נשארנו עם המעטפת והקנקן בלבד? האם לא הפכנו את הסוציולוגיה והתרבות החברתית לעיקרי היהדות, במקום התורה והמצוות? / משה טרכטר בטור רגיש

מאת משה טרכטר

כידוע, יש לנו – לציבור החרדי – תרבות מיוחדת, סוציולוגיה מסוימת, קודי התנהגות ולבוש ופרפראות שונות, בנוסף לעצם שמירת התורה והמצוות, עיקרי היהדות וגופי התורה. יש את סוג הכובע, את סוג החליפה, ואפילו את סוג המשקפיים וצבע הגרביים. יש לנו שירים וניגונים מיוחדים, שפה משותפת שזר לא יבין זאת, ובדיחות שרק אנו מבינים אותן. בהתאם לכך, אין חרדי אחד שלא יודע לצטט את מאמר חז"ל שבזכות שלא שינו את שמותם, לבושם ולשונם, נגאלו אבותינו ממצרים. לא ניכנס לע"ע לפירושים השונים של מאמר זה, או לגרסאותיו השונות במדרשי חז"ל. כמו כן, כמעט שאין בנמצא אדם שאינו מכיר את ההלכה, שבשעת השמד חייבים למסור את הנפש אף על שינוי צבע שרוך הנעל.

הגם שהטור לא מתכוון לעסוק בהיסטוריה של הנושא, אין מן הנמנע להזכיר שההתעסקות המרובה בלבוש החרדי ובקודים ההתנהגותיים החרדיים, הינה יחסית חדש ביחס לאלפי שנות היהדות. עקב התרבות הכפירה וירידת קרן המסורת כתוצאה מההשכלה וממשיכי דרכה, בא הדבר כתגובה כגדר וסייג נגד הרוחות המנשבות, וכדי לקיים התבדלות נוספת מן הסביבה העוינת-רוחנית, וכדי להדגיש את ייחודיותנו כעם סגולה, מרומם ושונה. הן עם לבדד ישכון.

יחד עם קודים אלה, הגיעו איתם כחבילה אחת עוד כמה הנהגות מסוימות, דוגמת מגורים נפרדים מהעולם הכללי, כך שידענו שאנחנו גרים כאן, והם שם. אין לנו חלק ונחלה איתם. אנו לא מכירים אותם, והם לא מכירים אותנו. ומבחינתנו, שיחשבו עלינו מה שהם רוצים. כך התקיימנו במשך שנים רבות, בתוך סביבה שאינה תומכת – בלשון המעטה- בחיים יהודיים תוססים.

בזהירות המתבקשת וברגישות יתירה, נשאלת השאלה, האם לא נסחפנו יתר על המידה במרוץ הזמן? האם לא הלכנו יותר מדי רחוק בנושא זה, וברבות מהמקרים נשארנו עם המעטפת והקנקן בלבד? האם לא הפכנו את הסוציולוגיה והתרבות החברתית לעיקרי היהדות, במקום התורה והמצוות? הרי הדברים הגיעו עד כדי כך, ששמענו לא פעם מאנשים מ'שלנו', שמבחינתם עדיף שבניהם יחללו שבת בסתר רח"ל, משילכו בלי כובע וחליפה ברחוב. היה לא תהיה. הדבר מלמד שמבחינתם העניינים התרבותיים והחיצוניים חשובים יותר מקיום התורה והמצוות ח"ו. הם לקחו את המעטפת החיצונית, זאת האמורה להוות שמירה על התוכן והפנימיות, והפכו אותה לחזות הכול! ואין הכוונה לזלזל ח"ו בחשיבות ההתבדלות והלבוש השונה. להיפך, אין ספק שהלבוש הינו שמירה מעולה לזמנים של "מוחין דקטנות", ותריס בפני דקות קשות וניסיונות מרים המתרחשות עלינו, חסם אמתי מפני הידרדרות רוחנית, וגם מלמד הרבה על האדם הלובש אותו.

אבל מכאן, עד להפוך את הטפל לעיקר? מכאן, עד להעדיף את המעטפת על פני עיקרי הדברים? האם החברה, וההליכה בתלם עקב "מה יגידו", עדיפה על הדת ח"ו? אף אצל רובינו שהדברים לא הגיעו לשפל כזה, ישנם לא מעט אנשים, שאפשר לדעת בנקל, שכל האידישקייט שלהם תלויה על בלימה, על "מה יגידו", ועל פחד מהחברה. בשום אופן לא מסיבות דתיות ויראת שמים. ברגע שייצאו מהלחץ החברתי, ובמיוחד אם יגיעו למקום וסביבה שאיננה חרדית בהכרח, הם עלולים להמשיך במנהגם, אמנם הפעם תהיה לכך השפעה שלילית ביותר. הם 'ימשיכו' ללכת בתלם – התלם החדש, ויפרקו כל עול.

כל הנאמר מתקשר לנושא שעל פניו אינו אותו עניין, אבל כשמתבוננים קצת בדבר, נוכל לראות עין בעין את הקשר בין הדברים. בשנים האחרונות ישנה נהירה עצומה מכל החוגים והקהילות המסורתיות, לעבר זרמים דוגמת חב"ד, ברסלב, משפיעים עצמאיים שונים, ואפילו קרליבך. יש מי שיגידו שהנהירה ו"המרת הדת" הזאת הינה שלילית, ונובעת מהתפקרות ונון-קונפורמיזם, רצון להשתחרר מהמסגרת וממחויבות קהילתית. אבל לכאורה הסיבה שונה לגמרי, והיא דווקא מראה על התפקחות ובגרות מסוימת. הצימאון האדיר לאמת ומשמעות, וחוסר סיפוק קיצוני מהחיצוניות וההתעסקות בטפל שהתפשטה מאוד במסגרות המסורתיות.

ושוב נדגיש, שהטענה אינה נגד עצם המסגרת, שאחרי הכול היא מאוד חשובה. לרוב, יציבות קהילתית הינה דבר הכרחי מאוד. בכל זאת, המעטפת החיצונית אינה חזות הכול. האדם מחפש משמעות. נמאס לאנשים מהרדידות שמשום מה נקראת חסידות. לא אמורים להתעסק יומם וליל האם יש לפלוני סרט על הכיפה או לא. האם יש לו נצנצים בקפוטה או לא. כמו כן, מה הדין עם אלמוני שאינו נועל "פערטל שיך", ומנגד לובש פוזמקאות לבנות. והאמת, אפילו לא בשאלות הרות הגורל, עם מי הראש-ישיבה\האדמו"ר נפגש אתמול, או כמה חסידים היו בטיש. שאלות כאלה יכולות להיות נחמדות, אבל האדם מחפש פנימיות. דרך סדורה עם משמעות. לתנועות שהוזכרו לעיל, ישנו משהו משותף, והיא, שיש להם משנה סדורה, משמעות עמוקה ופנימיות מסוימת. ולא שאין את הדברים האלה לחסידויות ומסגרות המסורתיות. ברוב המקרים דווקא היה להם משהו כזה. אבל הם היטשטשו לגמרי במרוץ ההתמסדות וה'התמסגרות'. אמנם הם מתייחסים לפנימיות כזו או אחרת, אבל הדברים עומדים במשנה עדיפות, ובמרחק ניכר מחשיבות עצם המסגרת וההליכה בתלם הקהילה. לעומת זאת, במקומות שאין מסגרת אחת או קהילה מסוימת, לא היטשטש העומק שבתנועה. ולכן, קהילות שאינם רוצים "שיגנבו" מהם אנשים איכותיים, יצטרכו להציע אלטרנטיבה ראויה.

הדברים האלה מקבלים משנה תוקף בדור שלנו, דור אשר מתקיימות בו המכות אשר לא כתובות בתורה, האינטרנט והמסתעף. בניגוד למה שהרבה חושבים, הבעיה העיקרית של המרשתת הינה דווקא ההיחשפות לעולם הגדול, ולכל מיני שיטות ודעות בכל מיני דברים. בינינו, זוהי גם הבעיה בהליכה לצבא, לאקדמיה, ולמקומות עבודה חילוניים, בנוסף לבעיות "הרגילות" של צניעות וכדומה. הגילוי המרעיש שלא כל אתאיסט וחילוני הוא פושע, ולפעמים הם יכולים להיראות מוסריים ביותר באופן חיצוני, יכול לקעקע הרבה אמונות יסוד רח"ל. בנוסף, חברת-מיעוט, כל מיעוט בעולם, שואפת לא להיות שונה מהסביבה, ויש בה רגשי נחיתות במידת-מה, בכל פעם שהיא נפגשת עם הרוב. וידועים דברי הרמב"ם בזה.

כיום, עקב גודל הציבור כ"י, ואופי העבודות בשוק, אין מן הנמנע שיהיו חרדים רבים שיתמודדו במהלך חייהם עם הנ"ל. אם פעם היינו יכולים להתבדל באופן פיזי מהעולם החיצוני, היום, העולם הגדול על כל בעיותיו, ובראשם הבעיה הנזכרת, נדחק ונכנס אלינו מהדלת האחורית. הדבר הראשון שעלינו לעשות כדי להתמודד מול הפרץ, הוא להעניק גאוות יחידה, פנימיות ומשמעות עמוקה ליהדותנו. יהדות לא מתנצלת. יהדות שאינה מנסה לתרץ את דתנו עם כל מיני הדחקות שונות ומשונות, עקב דעות "נאורות" הנשמעות מכל עבר. בחיים האמתיים ובטווח הארוך, מול כל מיני לחצים חברתיים שונים, וקונפורמיזם מהכיוון השלילי, הלבוש לא יעזור הרבה.

כבר ראינו מראות איך שאברכים חסידיים מסירים את הכובע והחליפה ברגע שהם יוצאים מהשכונה, ובתשובה לתמיהה לפשר הדבר, הם עונים שהסיבה היחידה שהם כן הולכים עם הלבוש בתוך השכונה היא, כי אם לא, יזרקו את בניהם מהמוסדות… הם חיים חיי סבל בשביל ה'מה יגידו'. מנגד, לצערנו, אין זה דבר מופרך לחזות באנשים עטופי גלימה, ו\או עם שמונה בגדים, שאינם נמנעים מכל דבר אסור רח"ל. האם זאת הייתה הכוונה? האם היעד הנשגב – שמירה על ערכי היהדות הבסיסיים – אכן מושג? והאם המטרה הנשגבת אמורה להכיל את כל התופעות האלה?

המסקנה המתבקשת היא, שבנוסף לתרבות שאנו מנחילים לבנינו, הגדרים והסייגים והנלווים אליהם, מוטב יהיה אם נפעל לחיזוק ה"זהות היהודית" פשוטו כמשמעו, גם לילדינו – ילדים שמחונכים בתוך החממה החרדית. חינוך שייתן לבן-זמנינו היוצא לעולם הגדול, באופן פיזי או וירטואלי, כלים חזקים שכל רוחות שבעולם לא יזיזו אותם. חינוך שיספק את הצורך של הבן אדם למשמעות, פנימיות, וגם ביטחון עצמי ממושך בצדקת דרכנו. לפעמים נראה לנו שבנינו ובנותינו חסינים מפגעי הזמן, בניגוד למי שלא גדל באווירה חרדית.

לצערנו, לאחרונה המציאות טופחת לנו בפרצוף, והחינוך שלנו איננו מספיק – בלשון המעטה – למי שיוצא מהקונכייה החרדית. מכאיב ומצער לראות איך שבוגרי החינוך החרדי נופלים שדודים כזבובים, ברגע שהם נחשפים לעולם הגדול. מנגד, דווקא במקומות בהם גידלו את ילדיהם בין אנשים לא חרדיים, הילדים יוצאים יותר מחוזקים, מחמת חינוך יותר עמוק ויסודי, עם משמעות וגאווה גדולה. להם אין אופציה אחרת. ובלי חינוך כזה, ילדיהם לא ישרדו בעולם האכזרי. הגיע הזמן שנפנים שבעולם שלנו, אנו לא שונים מהם. במוקדם או במאוחר ילדינו יצטרכו להתמודד עם דברים שלא פיללנו לפני דור שיהיו קיימים. וטוב מאוחר מלעולם לא.

10 תגובות

אמת לאמיתה
להדפיס ולחלק לכל אדם שיקרא
נמאס מהרדידות והשטחיות הציבורית, המחלוקות והעסקונה…
הגיע זמן ליהדות אמיתית ופנימית…

אני לא קראתי את המאמר. רק את שאלות הכותרת. וזה כל כך נכון.
אבל
זה נכון אצל המון העם
אצל גדולי ישראל עיקרי היהדות תמיד היו והינם ברורים.
טוב שהתהליך הזה קורה. זה יביא להעמקה בתורה ובמצוות.
הגיע הזמן שספר כמו "אותיות דליבא" יחלחל לכל שכבות העם.

לכותב המאמר:
נפלא, כל מילה פנינה!
למערכת:
כמדומני שהמאמר 'בחום ובשרב' בשבח הלבוש החרדי, די סותר את האמור במאמר זה.
למגיב י'.
אםאין לך כבוד וסבלנות לקרוא את המאמר, על מה ולמה אתה מגיב?
ולמה אתה חושב שאת דבריך כן צריך לקרוא?

כותב המאמר עם כל הכבוד, עירבב בין שני סוגיות, א. חרדים עובדים שלצערנו כיום מנותקים באמת מהמסגרת, גם אם שייכים באופן רשמי למסגרת חסידית וכיו"ב, ב. אברכים וחסידים שקשורים לחסידות באופן מעשי, באשר לחרדים העובדים, ודאי שצריך לחדד אצלם שעיקר הנקודה בידיישקייט הינה קיום תורה ומצוות, אולם באשר לסמלים יש להם חשיבות מכרעת, ראה ערך צבא, מלכות, מדינה וכיו"ב.
אין להפנות את הקשת ולירות חיצים כנגד הסמלים, צריך לטפח ולהטמיע במודע החרדי הקולקטיבי מהו העיקר, אולם כל שמכונים כנגד הסמלים והמסגרת, זה סופו להגיע למדרון חלקלק, שאלה שאותם סמלים ומסגרות משמשים להם כמקום משמר יאבדו מקור אחיזה זה וחבל.
ביחס לברסלב וחב"ד אין מן הראוי להכריח את הדברים שהעלה הכותב, ברסלב וחב"ד עם כל הכבוד לא מייצגים את מה שרצה להעלות ואין ברצוני לפרט והדברים ברורים.

המסקנה מכל האמור בכתבה:
תתפלל למשיח – אז יהיה הבירור האמיתי, ותהיה בהלם כמה אתה צודק ולא צודק בכתבה הזו.
אם אתה מרגיש בנפשך מהתחושות שהעלית על הכתב, אם יש לך רב / רבי / מורה דרך, תכנס אליו ותשטח בפניו את לבטיך, ועל פי רוב, תלוי אם הוא צדיק אמת תקבל דרך מחשבה וכיוון נכון להבין את העולם בו אתה חי!
אם אתה רוצה לתקן את העולם לתת הנחיות לממסד – לגדולי ישראל איך לנהוג, תזכיר לעצמך את הסיפור המיוחד של ההוא שחשב שיתקן את העולם בסוף ראה לאת עצמו לא הספיק לתקן…
קח לך כלל חזק העולם הזה הוא עולם השקר הגדול בפרט בימינו שטוף המידע הזמין והמון אנשים שנראים כיראים ושלמים יעלמו בביאת המשיח כמו אלו שמתו במכת חושך, כי לא היו ראויים להיגאל.
עיקר הסיבה לכך שהם מתו כי הם חשבו שהם יכולים להתחבר לרבוש"ע בלי מנהיג שיורה להם את הדרך וזה גם מה שיקרה בדור שלנו כנראה אלו שקשורים לצדיק הם ינצלו על אף שאולי הנך סבור שהם (הרבנים מהממסד הישן) לא מתמקדים בעיקר אלא ב'פערטיל שיך', לעומת זה אלו שחושבים שהתעלו מעל הישן ונוגעים בקב"ה בעמו כביכול דרך השגותיהם וראייתם הקצרה בלי מורה דרך ומנהיג הם כשהחבל יתנדנד כ"כ חזק לא יהיה להם כח לבד להיאחז לעומת אלו המחוברים לצדיק ועולים ויורדים בעבודת ה'.
יש עוד המון מה לכתוב אולי יהיה לי זמן יותר מאוחר….

הכתב הנודע הרב ירוחם לנדסמן כתב בטורו במשפחה השבוע, דברים שהכתב היקר משה טרכטר חייב לקרוא!!
תוכן הדברים שהקודים וההתעסקות בחיצוניות משמרים את הגחלת הפנימית.

כתבה מאוד אמיצה, ירבו כמותה!

בתגובה למגיבים הקודמים:

יש כאלו שזורקים את הבעיות של הדור על כתפיו של משיח (עולם השקר, הרמאים ייעלמו כמו במכת חושך, וכדו').
אין טעם לענות להם. אם הם רוצים לטמון את הראש בחול ולהיות בטוחים שמישהו ייעשה את העבודה – שיערב להם.
יש כאלו שזורקים את האחריות על כתפי גדולי הדור (אל תיתן להם עצות, אמונת חכמים, וכדו'). גם אליהם אי אפשר לדבר. אם הם חושבים שלציבור היראים אין מה לדון בעניין, ומי שאינו מוגדר כמנהיג אמור ללכת כצאן אחר הרועה בעיניים עצומות – מה אפשר לומר לכזה אדם.
ולמי שמוכן לחשוב:
אני מצטרף לכותב על המאמר הנועז והחשוב.
לדעתי המיסוד והמסגרת של העולם החרדי, עזרה והצילה בטווח הקצר, באופן משמעותי. היא הגנה על היהדות הנאמנה מפני הרוחות שבחוץ.
אבל בטווח הארוך הדרך הזו מביאה לחורבן ולהרס.
יש המון שחיים בפנים, אבל הם לא שייכים, מכל מיני סיבות. יש כאלו שלא שייכיםכלל, ויש כאלו שלא שייכים למחצה לשליש ולרביע.
המסגרת לא מאפשרת להם לצאת, הם לא יכולים לעזוב, הם לא יודעים להיכן ישלחו את בניהם אם יעזבו, כיצד יסתדרו, וכדו'.
התוצאה היא שהם נשארים בפנים.
הם הולכים וקמלים, הולכים ומרקיבים, לעיתים מתמלאים כעס ותסכול. ותפוח אחד רקוב יכול לקלקל ארגז שלם של תפוחים טובים.
לדעתי, בטווח הארוך, המסגרת – היא החורבן שלנו.

כל מילה בסלע!!!!! ניתחת את הנושא כמו שצריך..שיראו כמוך בישראל!! הלואי שהמילים ישפיעו ויחוללו שינוי לטובה.. תודה על הכתבה המלמדת

למעזיבוזער מזדהה איתך בכל מילה . טוב שהגדרת את עצמך בשמו של הבעש"ט שזה היתה כוונתו להכניס פנימיות לתוך החיים היהודיים וזה היה מטרתם של בעלי המוסר

מבקש מהמערכת לשוב ולשים את המאמר בראש הידיעות (ב'חדש באתר') או במקום בולט אחר, כי כרגע אף גולש לא נחשף אליו. המאמר לא נמצא ב'חדשות ואקטואליה' ולא במדור פופולרי אחר, וחבל שהציבור לא יקרא אותו.
כל הכניסות אליו היו אתמול כשהוא היה ב'חדש באתר'.

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *