מספר החברות שמגייסות הון בבורסות נמצא במגמת ירידה בעולם. פתרונות כמו מימון המונים ומטבעות וירטואלים הולכים ותופסים נתח שוק משמעותי, האם הם יקברו את המוסד הכלכלי הותיק? סקירה

עובדתית, מספר החברות שמגייסות הון בבורסות נמצא במגמת ירידה בעולם. בארצות הברית, לדוגמא, בעשור שבין 1990 ל-2000 היו בממוצע כ-450 הנפקות ראשונות לציבור בשנה, אך בין השנים 2000 ל-2016 היו בממוצע רק כ-110 כאלו בשנה. כך גם היה בישראל.

הנפקה ראשונית לציבור (באנגלית: IPO – initial public offering) היא הנפקה בה חברה פרטית מציעה בפעם הראשונה את מניותיה למכירה לציבור. בדרך כלל עושות זאת חברות אשר זקוקות להון כדי להתרחב, תוך שהן בוחרות לגייס אותו מהציבור.

חברה פרטית, המעוניינת לגייס הון באמצעות הנפקה ראשונה של מניות לציבור, חייבת לקבל על עצמה כללי דיווח חשבונאיים מחמירים, המחייבים שקיפות גבוהה לציבור, כתנאי מקדים להפיכתה מחברה פרטית לחברה ציבורית. כחלק מכך, גיוס הון מהציבור מחייב פרסום של תשקיף על החברה המנפיקה. התשקיף נועד לתת לציבור את מלוא המידע הדרוש לו לשם ניתוח כדאיות ההשקעה ולשם כך הוא מפרט את עסקי החברה המנפיקה, כאשר בעיקר מדובר על תוצאותיה העסקיות ותיאור בעלי המניות שלה.

הבורסה מציבה חסמי כניסה גבוהים לחברות הללו. לא זול להפוך לחברה ציבורית, ולא זול להישאר חברה ציבורית, וגם תנאי הסף לרישום למסחר אינם קלים. בשנים האחרונות החלו חברות רבות לחפש דרכים אחרות לגיס הון שלא במסגרת הנוקשה של הבורסה.

בעולם החדש, לא רק שחברות רבות לא צריכות גישה להון דרך הבורסה – הן גם לא רוצות את הבורסה. המשמעות של בורסה היא חשיפה. ובעולם החדש, חברות לא אוהבות חשיפה. שקיפות היא מילת גנאי. זה העולם החדש של העולם הישן.

השם החם בשנים האחרונות הוא 'פרייבט אקוויטי'. זה לא עולם חדש, אבל זה עולם שבו חברות מעדיפות לא להיות חשופות. החידוש הוא שחברות שהיו שוקלות בעבר להנפיק לציבור מעדיפות היום פרייבט אקוויטי.

הבורסה לא מתאימה לי

פרייבט אקוויטי, או בעברית קרן השקעות פרטיות, היא קרן שמוקמת למטרת ביצוע השקעות. הקרן מנוהלת על ידי מנהל הקרן שיכול להיות אדם פרטי או חברה ייעודית שהוקמה לשם כך. בדרך כלל מדובר באיש או בקבוצה של אנשי עסקים שפועלים לגייס הון מגופים שונים, כגון קרנות פנסיה, חברות ביטוח, בנקים ומשקיעים פרטיים אמידים במיוחד, הנחשבים מבחינה משפטית לשותפים מוגבלים.

המשקיעים מתחייבים להזרים לקרן ההשקעות הפרטית סכומי כסף שיהוו בסיס לפעילות ההשקעה שלה. הקרן פותחת באיתור השקעות לפי מדיניות מוסכמת מראש, ופועלת לממש אותן בתום תקופה שנקצבה לה מראש.

תעשיית הקרנות הפרטיות להשקעות החלה לפעול בשנות ה-60' בארצות הברית. מאז התפשטה למדינות נוספות וכיום מונה אלפי קרנות המנהלות השקעות במאות מיליארדי דולרים. בישראל פועלות מספר קרנות השקעות פרטיות מקומיות שמתמחות בכלכלה הישראלית, כגון קרן פימי, קרן מרקסטון, קרן פייט, קרן שמרוק, קרן טנא, קרן ריאליטי קרן איתן וקרן קציר.

כמו כן, פועלות בישראל קרנות בינלאומיות שעסקו ברכישות של גופים גדולים כחלק מהמדיניות שלהן, כמו קרן אייפקס שרכשה בזמנו את תנובה, השביחה אותה, העלתה את יוקר המחייה ועשתה תשואה נאה כאשר מכרה אותה לסינים.

מי המציא את מימון ההמונים?

אופציה נוספת לגיוס הון בעולם החדש, היא מימון המונים. מימון ההמונים זכה לתאוצה החל מסוף של העשור הראשון של המאה ה-21, בין היתר בזכות פלטפורמות אינטרנטיות חדשות שהוקמו כגון Kickstarter ו-Indiegogo, ושינויי חקיקה במדינות רבות שמאפשרים לכמות רבה יותר של משקיעים קטנים להשקיע במיזמים בתחילת דרכם עבור אחזקה ישירה בחברות.

אגב מי שהמציא את השיטה היה כמובן הראש היהודי. בקהילות היהודיות באירופה החלה לפני קרוב למאתיים שנה תופעה של רישום מנויים ששילמו עבור ספר עוד טרם יצא לאור, על מנת לסייע כספית לסופר להוציא את ספרו לאור. רשימת מנויים אלו הופיעה בעמודי השער של הספר לאחר צאתו לאור, והיא קרויה "פרענומעראנטן". ידוע על קרוב ל־1,000 ספרים שיצאו לאור במתכונת זו!

בעולם החדש, שניצניו נראים היום, משלמים במטבעות ווירטואליים. כבר היום יש הנפקות במטבעות אלו. אלה הנפקות ללא תשקיף. אלה הנפקות ללא "שליטה" או ידיעה על נכס הבסיס. אלה הנפקות ללא עלויות לכאורה. אלה הנפקות שאין להן סיכון אשראי, לפחות לכאורה.

ביזנעס שימושי

הנפקה בביטקוין

ICOs היא אחת הדוגמאות המעניינות לכך. זו תופעה שמתפתחת מאוד לאחרונה וחייבים להתייחס אליה. ההנפקות של מטבעות דיגיטליים או וירטואליים (ICO- Initial Coin Offering), מעניינות ומהוות אתגר לרגולציה הנוכחית בעולם. ההנפקות הללו, בהן כספים מגויסים באמצעות בלוקצ'יין וביטקוין ודומיו למיזמים שונים, מאפשרות לעקוף את מערכת הפיקוח הנוכחית לגיוסי הון בבנקים ובבורסה.

בקמפיין של ICO, אחוז מסוים של ה"כסף" הזה נמכר למשקיעים תמורת זכויות מסוימות במוצר שמפותח, ומתוך ציפייה כי ערכו של המטבע יעלה וניתן יהיה לסחור בו. תופעת ההנפקות של ICOs מתפתחת במהירות. היקפי הגיוס שולשו רק במחצית הראשונה של 2017. הנפקות אלו עוסקות במטבע שאינו מוכר כהילך חוקי ברוב המדינות, והוא גם לא נייר ערך בהכרח, בדרך כלל באופן פרטי, אבל עם תכונות שחלקן מזכיר מאוד הנפקת מניות.

גיוס המימון נעשה באמצעות פנייה לציבור, ואם מדובר בניירות ערך גם תוך עקיפת כללי ההצעה לציבור. דוגמאות מהעת האחרונה כפי שפורסמו לפני כשבוע בעיתונות: בנקור (Bancor) הישראלית שגייסה 153 מיליון דולר בשלוש שעות לפיתוח פרוטוקול המרת מטבעות; נוסיס (Gnosis) שגייסה 12.5 מיליון דולר בעשר דקות לבניית פלטפורמה לחיזוי אירועים; ברייב (Brave) שגייסה 35 מיליון דולר ב־24 שניות(!) לצורך פיתוח דפדפן; אראגון (Aragon) שגייסה 25 מיליון דולר בתוך 15 דקות לפרויקט ביזור חברות ועוד. ההערכה היא שבחודשים האחרונה יש כ-20 הנפקות ICO בכל חודש.

מעניין לעקוב כיצד הרגולטורים ברחבי העולם המתקשים להתמודד עם המטבעות הדיגיטאליים יגיבו לשינויים המהירים האלה בתחום גיוסי ההון.

מקור: http://bizzness.net/