דלילות אנושית שררה ברחובות ובסמטאות. אדי התבשילים, המורתחים בטרם יועברו אל פלטת החימום, פיזרו באוויר ניחוחות שבתיים, מתמזגים עם צופרי השבת וניגוני בואה. נחום, אברך בן תורה ובן דעת, מצא את עצמו בשעה זו עושה דרכו אל החצר האחורית שבבניינו. כמו מנהג קדום יש לו, לנחום דנן, לעשות לעצמו אתנחתא אחרונה, מלווה במעלה עשן כל שהוא, בדקות האחרונות של ערב שבת בין השמשות. הוא חייב את זה לעצמו.
הצפירה האחרונה – לא ברור מה מספרה… – כבר נסתיימה זה מכבר, ונחום מועך את הבדל המפויח בינות לשיחים. מתנער הוא מעפר וגם מאפר, ושב לביתו לעטות על עצמו את מחלצות השבת.
אל הרחוב, שכבר החל נכנס למצב שבת ורגיעה, מתפרץ בשאגת מנוע ובחריקות בלמים מבהילות רכב שחרחר. היושבים בקרבו נושאים תפילה לשלומם ולשלום הפוסעים בניחותא על האספלט התשוש, ומקווים שיגיעו בשלום למחוז חפצם. ברחוב המקביל, הראשי יותר, נצפית תנועה ערנית למדי, ומספר מכוניות הופכות את הכביש למסלול מרוצים.
והתושבים, שהארת פני שבת נקבלה על פניהם, מזעיפים פניהם כלפי בעלי הרכבים. הן הצפירות תמו להן ונכחדו, ומי זה מפריע את מנוחת שבת מלכתא שפרשה עליהם כנפיה?! אך המאחרים לבוא – אינם שתים לבם כלל לפנים הזעופות.
וחבל.
***
חילולי השבת ברחבי הארץ, אלו שכבר היו ואלו המתוכננים רח"ל, קורעים פיסות-פיסות מלבו של כל יהודי, איש אשר רוח בו. הצער והכאב על זילות השבת בעיני מי מישראל, אינם פוסחים על אף אחד. זקנים עם נערים; פשוטי עם עִם נכבדים; קהילות קודש ומגזרים שונים; כובעי קנייטש עם שטריימלאך – כולם כולל כולם נחרדים מעצם המחשבה לפגוע בקדושת שבת קודש, אשר נפשות ישראל חוסים בכנפיה הטהורות. אך מה אתנו? האם נקיים אנחנו?
שבתות הקיץ נכנסות אל ערי ישראל בשעת ערב מאוחרת. זו שעה שביום סתמי מימי החול הפעוטים מושכבים במיטותיהם, לומדי הכוללים כבר שבו לביתם, העוסקים במלאכתם אף הם סיימוה, וכמעט שתם לו היום. אז מדוע בימי שישי דקייטא, באותה שעה בדיוק, מוצאים אנו אי פה וזעיר שם יהודים שפת זמנם לא הייתה להם בסלם? הכיצד זה לא היה סיפק בידם לסיים ענייניהם עוד קודם ל"צפצוף השני", כלשון העם?
אם ניקח כדוגמא את הרכבים השועטים במעלות הערים ובמורדותיהן – מלבד הסכנה שבדבר, יש לתמוה: משעת סיום הלימודים ביום שישי, ועד לכניסת השבת, חולפות למעלה משבע שעות, זמן מכובד לכל הדעות, בו אפשר לגמוא את ארצנו מאילת ועד מטולה ועוד יישאר זמן ברווח. ואם כן, כיצד ייתכן שכל הזמן הזה לא הספיק לנהגים חביבים אלו, שבוודאי אינם מעוניינים לדחוק את רגלי השבת ולאחר את כניסתה? הרי ברור שאפשר להקדים את ההתארגנות, וההוכחה לך היא משבתות החורף, שבערביהן מצליחים אותם מאחרי שֶׁבֶת השבת לקבלה שלוש שעות קודם לכן.
בטוחני שאם נוקיר את השבת בדרכנו אנו, אם נתאמץ ונשתדל לכבדה מעשות דרכינו, אם נקבלה בנחת ומתוך רוב שמחה, אם נקפיד על הזמנים המקובלים בכל אתר ואתר, מדינה ומדינה ועיר ועיר – יקרין הדבר כלפי חוץ, וישפיע, בסייעתא דשמיא, על הרחוקים מנועם השבת. ובזכות קדושת השבת שלנו – יימנעו אחינו התועים מחילולה.
