העיתון יתד נאמן במתקפה חריפה נגד העולים להר הבית בניגוד להלכה. "המדברים על "תפילה במקום המקודש ביותר ליהודים", אינם מתכוונים לתפילה. הם מציגים את תוכניתם הפוליטית כמשאלה דתית. את המעפילים אל ההר לא באמת מעניינת ההלכה"

העיתון יתד נאמן יוצא הבוקר שוב במתקפה חריפה נגד העולים להר הבית בניגוד גמור להלכה, ואף גורמים לשפיכות דמים. בכתבה נרחבת מציג העיתון את החומה הבצורה של גדולי ישראל וגדולי ההלכה ללא כל פשרות, בדבר האיסור החמור לעלות להר הבית. מפני חשיבות הנושא, אנו מביאים בזאת את הכתבה המליאה, יחד עם מאמר המערכת של העיתון, אותו כתב העורך הרב ישראל פרידמן בנושא זה:

המתפללים שעשו את דרכם ביום תשעה באב לקונן ולהתאבל על חורבן בית ראשון ושני על יד שריד מקדשנו, הזדעזעו ונדהמו כאשר הגיעו בסמוך לכניסה הראשית אל הכותל. בעיצומו של היום בו מבכים על חילול מקום המקדש וחורבנה, באו זרים בקרבה לחלל את מקום הקודש והמקדש. כמה מאות איש הצטופפו להם בערבוביה דרך כניסת שער המוגרבים כדי לעלות אל תוך הר הבית – דבר שנאסר ע"י כל גדולי ההלכה זצוק"ל ויבדלחט"א. מזעזע היה לראות בין העולים גם קבוצה הזויה של מתחזים בעלי חזות חרדית המשתייכים לקבוצות אנרכיסטיות האמונות על נסיונות לעקור את סמכותם ההלכתית וההנהגתית של גדולי הדור זצוק"ל ויבדלחט"א, שבניגוד לקביעות הברורות, האמירות החד משמעיות, המכתבים בעלי המסר החד משמעי והפסיקה הברורה שאסור לעלות אל ההר, הם בחרו לעבור על האיסור החמור ועל אשר הורונו ובעיצומו של תשעה באב באו כפריצים וחיללו מקום המקדש.

מבין העולים והמעודדים את הכניסה האסורה אל הר הבית, ישנם כאלו אשר מנסים לסלף את מסורות ההלכה בעניין, אך מנגד להיאחז בהשתייכותם לרבנים מדור קודם שאסרו זאת בפירוש. אלו טוענים להיתר בענין הר הבית, אך טוענים שבכל שאר מעשיהם הם תלמידיהם של אותם רבנים שאסרו את הכניסה להר הבית בכל תוקף. בטענות משונות ובתחבולות נגד דבר ד' זו הלכה הברור לכל פוסקי ההלכה, גם לאלה שעצבו את פניו של הצבור לו הם משתייכים והם מכריזים על עצמם כתלמידיהם, בסוגית הר הבית הם נתלים  בשטף דברי הבל והגיגי רוח אידאולוגיית פסולה, ומעלימים מעצמם ומתלמידיהם את האיסור החמור כפי שכבר קבעו רבותיהם בעצמם. "יתד נאמן" פורס שוב את העמדה החדה והברורה של כל גדולי הרבנים מכל החוגים והעדות, זצוק"ל ויבדלחט"א, נגד איסור העלייה אל הר הקודש והמקדש. השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו.

פרט לאיסורים המפורשים בעניין שבאו בדברי האחרונים והפוסקים בכניסה אל הר הבית שהנכנס למקום המקדש חייב כרת וכולנו טמאי מתים, היה הראי"ה קוק זצ"ל שהיה הרב הראשי לארץ ישראל יוצא לעורר את איסור העלייה להר הבית. עד כדי כך נלחם הוא בעניין זה שנהג הוא לפרסם כרוז זה בעברית ובאנגלית. ברבות השנים ניסו חלק מתלמידיו לטעון כי למרות איסורו החמור, היה זה סייג לשעתו ועוד כל מיני טענות אחרות, אלא שמסתבר שגם הרב קוק חשש מפני כאלו, והוא בעצמו הוסיף וכתב בכת"י: "עד הזמן אשר תבוא טהרתנו וכו' אין אנחנו דורכים במקום הקודש, רק עומדים אנחנו באימה ופחד בגודל-רוח ובטחון נמרץ לפני 'הכותל המערבי' ושם שופכים את ליבנו". במקום אחר, ראה הרב קוק זצ"ל שוב את הצורך לחדד זאת ולכפול בדברים: "אסור לנו עד עצם יום הגאולה לעלות להר הבית. כל זמן שיום הגאולה טרם בא לא נוכל לעשות שום דבר בענין זה, מבלעדי צוויו של הקב"ה".

בחודש אלול תשכ"ז לאחר שירושלים שבה לידים ישראליות, כששכרון לאומני שטף את הארץ לאחר הנצחון הניסי, כיוון שראו הרבנים שיש צורך לחדד את האיסור החמור, פורסם כרוז אזהרה, שבראשו חתמו הרבנים הראשיים רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל ורבי יצחק ניסים זצ"ל, יחד עם מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל, מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל ועוד עשרות רבנים ודיינים שהוסיפו את חתימתם למכתב מודעה ואזהרה חמורה שיש להימנע מלהיכנס לכל שטח הר הבית. בתוך רשימת הרבנים מופיעים כל גדולי הרבנים מכל החוגים והעדות, וכן רבם המובהק מעצב דרכם של מרבית העולים והמעודדים את העליה להר הבית –  הרב צבי יהודה קוק, שהצטרף לאיסור.

במכתב נכתב: "מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה. זאת ועוד, ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדויק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להיכנס מבלי יודעים אל מקום הקודש וקדש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהזהרנו כבר" כותבים כל הרבנים, "בל יהין איש ואישה להיכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל איזה שער שנכנסים בו. ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצווה רבה של מורא המקדש ושמירתו".

כידוע, רשכבה"ג רבינו הגדול מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל חשש לכל זה לאחר מלחמת תשכ"ז, ואמר: "מי יודע אם לא יחללו את קדושתו של ההר ויכשלו באיסור חמור". במכתב מיום ג' אלול תשכ"ז בהסכמה לספר העוסק בעניין קדושת המקדש, כתב מרן זצוק"ל: "מאז ומתמיד נהגו כל העם ישראל עפ"י הוראת הגדולים שבכל דור ודור דורות הקודמים זהירות יתירה להתרחק שלא לגשת אל הקודש פן ואולי ח"ו יבואו לכלל איסור מהם שחיובם כרת ומהם איסורי לאוין ואיסורא בעלמא, ולא שמענו ולא ראינו מי שהוא ירהיב עוז בנפשו להקל בכל זה".בשנת תשס"ד, בעקבות התארגנויות חדשות לעליה להר הבית ע"י חוגים מהציבור הדת"ל, ראו לנכון הרה"ר הג"ר  מרדכי אליהו זצ"ל והג"ר אברהם שפירא זצ"ל לצאת חוצץ במכתב נוקב נגד האיסור החמור לעלות אל הר הבית. "הננו לחזור ולהזהיר ששום דבר לא השתנה והאיסור החמור במקומו עומד בכל שטח הר הבית". על מכתב זה צירפו את חתימתם גם הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, הג"ר יהושע נויברט זצוק"ל, הג"ר אביגדור נבנצל שליט"א, הג"ר אליהו בקשי דורון שליט"א ועוד. לימים שוב פורסם מכתב זה בתוספת חתימתם של הרה"ר הרה"ג ר"י יוסף שליט"א והרה"ג ר"ד לאו שליט"א.

לדאבוננו גם בעת הזאת, ובעקבות הסאגה המדינית של ישראל והעולם סביב האחיזה בהר הבית, פעלו בערב תשעה באב תנועות משיחיות שונות העוסקות בריבונות יהודית בשטח הר הבית, להביא לעליית יהודים תוך כדי חילול הקודש והמקדש והפרה בוטה ומחוצפת של דעת גדולי ההלכה מכל החוגים והעדות אשר קבעו במסמרות שאין לעלות אל הר הבית בשום פנים ואופן. בעקבות החרפה והביזיון שהיו ביום תשעה באב עת גלגלי קמפיין הר הבית פעלו במלוא מנועיהם  כדי שלא רק לחטא אלא גם להחטיא, לשכנע ולסחוף עוד יהודים בעלייה האסורה, פרסמו שוב הרבנים את האיסור החמור ומחו בתוקף כנגד העולים. הרה"ר הרה"ג רבי יצחק יוסף שליט"א אמר בעיצומו של תשעה באב כי יש לפרסם ש"העליה להר הבית אסורה על פי ההלכה, אותם יהודים העולים להר הבית מחללים את קדושתו".

במכתב מנומק שכתב הגר"י יוסף שליט"א בעבר לאחד שמפרט לו את סיבותיו ההזויות ל"היתר" העלייה להר, הוא כותב: "בעניין שהעלה מר במכתבו בדבר הכניסה להר הבית בזמן הזה, שאמרנו שאסור לעלות להר ודחינו מכול וכול דברי המצדדים בזה להיתר שלא כדין, הנה אנו לא חידשנו בזה כלום, כי רוב ככל גדולי הפוסקים מעתיקי השמועה אשר קדמונו דחו דעה זו בשתי ידיים ובתוקף רב, ובכללם כל הרבנים (וכאן הוא מפרט את כל הרבנים והמקורות שפסקו לאיסור) שכולם הביעו אמרתם הטהורה לאסור איסר מכול וכול להיכנס להר הבית בזמן הזה, ומחו ביד הרוצים לעלות בהר מאה עוכלי בעוכלא. ומי הוא זה אשר יכניס את עצמו לספק איסור כרת, ויגבה לבו בתאוותו לעשות את עצמו כמכריע, הפך הוראתם שבקדושה של אותם חכמי ישראל אשר קוטנם עבה ממותנינו?", בהמשך דבריו הוא פורך אחת לאחת את טענותיו וכותב לבסוף: "ותמה אני עליכם: וכי חס ושלום לצדוקים היינו, לקראים דמינו? כבר מאות בשנים שלא העז שום אדם להיכנס לכל שטח הר הבית, וכמבואר ב'ספר חסידים', וכן בדברי הראב"ד ב'סדר הקבלה', שהיו ישראל נזהרים מכניסה לכל שטח הר הבית. וכן במאות השנים האחרונות, בזמנים ששכנו כבוד בירושלים גדולי גאוני הספרדים, נהגו הכול לאסור הכניסה לשטחי הר הבית, כדמוכח במישור מדבריהם בכמה מקומות, לא עת היאסף".

הראשון לציון: יהודים העולים להר הבית מחללים את קדושתו

בעקבות הפירצה החמורה התבטא בימים אלו הגר"ד לאו שליט"א כי "בראש ובראשונה חלה עלינו מצוות מורא מקדש האוסרת לחלל את קדושת המקום ולפיכך אין רשות לאף אחד לעלות להר הבית. מעבר לכך, כשהרמב"ם פותח את הלכות בית הבחירה הוא אומר 'מצוות עשה לעשות בית להשם מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות' הוי אומר שאם לא זכינו ואיננו יכולים להקריב כי אין בית ויש רק הר, אין לעלות – ויהודים יודעים שלא לערבב בין רגשות לבין המותר והאסור ע"פ תורה – ולא לעלות ולחלל את הר הבית".

לנוכח הפרצה הגדולה שנפרצה ע"י שועלים שמחבלים כרמים שהילכו בו בתשעה באב שנה זו, הוספו גם רבני ירושלים ורחובות שליט"א במכתבים מיוחדים חדשים כנגד העולים אל הר הבית. "כל מבקש דבר אמת יודע היטב שכל גדולי הדור מכל החוגים והעדות, שלפנינו ולפני פנינו, אסרו את הכניסה להר הבית באיסור מוחלט. אלא שיש בדורנו אנשים שלהיטות באהבת ארץ ישראל, מעבירה אותם על דעתם, עד שקל בעיניהם לעבור עבירה כל כך חמורה שיש בה חשש כרת, והעיקר שלא להרפות באחיזתנו במקום הקדוש לעם ישראל," מסביר את הדברים במכתבו הג"ר שלמה עמאר שליט"א, שאף חושף ומגלה את חרפתם וקלונם של העולים: "הם הגיעו לידי כך לפרסם שמות של רבנים מהאוסרים בזה בכל תוקף, והם מטעים את הציבור שכאילו גם רבנים אלו ואלו מתירים".

בתוך מכתב רבה של רחובות הג"ר שמחה קוק שליט"א, נכתב כי "מן העבירות החמורות שיש בהן זלזול בכבוד השי"ת הוא באיסור הגדול מאוד של כניסה בזמן הזה למקום הר הבית כולו, ומנעורי ועד עתה זכיתי וגדלתי בירושלים עיר קדשינו ותפארתנו בקרב גדולי התורה היראה והחסידות שהיו ספוגים באהבת וחיבת הקדש לארצנו הק', וידעו מהם גודל חומר האיסור הנורא זה של כניסה להר הבית שיש בו זלזול בכבוד השי"ת ומקום משכן כבודו, ובזה גורמים חלילה להרחיק מאתנו את ימי גאולתנו ומקלקלים את זכותנו שתתקבלנה תפלתנו להחזרת שכינתו לתוכנו".

דיינו בכל הדברים הללו כדי למחות ולזעוק נגד מפירי תורת ד' בריש גלי ועולים אל הר הבית, אך מלבד כן המציאות המוכחת בשטח היא לחרפה וביזיון גם לפי דבריהם התלושים. עולים הם בערבוביה ממש ומכשילים עמם את מלוויהם מאנשי הבטחון בספק כרת, וכל זאת מחמת השתוקקותם להוכיח לעולם שמדינת ישראל היא האוחזת בהר הבית ויש רבונות של עולם, שמצדיקה בעיניהם את הפגיעה ברבונו של עולם. בשביל לאומנות הם מוכנים לעלות למקום בו הם עלולים להכשל בכרת, להפנות עורף גם לתורת רבותיהם שלהם וכמותם המתחזים לחרדים שמסלפים הלכה, דורסים ברגל גסה את הוראתם הברורה והחדה של רבותינו מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדלחט"א שאין לעלות אל הר הבית בשום טענה עד ביאת גואל צדק.

המסיתים מול המדיחים / הרב ישראל פרידמן, יתד נאמן

התעמולה המסוכנת של ההורסים לעלות בהר הולכת ומתגברת והיא איננה חוזרת ריקם. בתשעה באב האחרון, הכפיל את עצמו מספר האנשים שבאו "לרמוס חצרי" באיצטלה של "לראות פני". למעלה מאלף איש ר"ל עלו למקום שרבותינו אסרו לעלות אליו באיסור חמור. בכניסה, לפני העלייה להר, הם זכו לברכת הדרך מאחד הרבנים של התנועה הדת"לית, שלא שמע למוסר אביו – הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל – מחשובי הפוסקים ומגדולי הרבנים של צבור זה, שאסר באופן מוחלט את העליה להר וחתם באב תשס"ד עם כל הרה"ר (זצ"ל ויבדלחט"א), על ה"אזהרה לרבים" שכתב בשעתו הראי"ה קוק: "השמרו נא מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית". וכך כתבו כשאליהם מצטרפים הגאון הגדול רבי שלום כהן שליט"א והרבנים הגאונים ר"ש קוק שליט"א, ר"א נבנצאל שליט"א, ר"י נויבירט זצ"ל, ואף הרב שלמה אבינר – מרבניהם הידועים: "אחרי מלחמת ששת הימים, כחמישים רבנים ביניהם הרה"ר ושאר גדולי הדור חזרו על האזהרה שלא להכנס בכל שטח הר הבית ושוב הרה"ר חזרה על כך בשנת תשל"ב. לאור ההזנחה בימינו, הננו לחזור ולהזהיר ששום דבר לא השתנה והאיסור החמור במקומו עומד בכל שטח הר הבית.

דברים נוקבים אלה מתייחסים גם למכתב של הרבנים הראשים הרב אונטרמן והרב ניסים כשבתוך רשימת החותמים הארוכה מופיעים מרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, הגאון הגדול ר"ע יוסף זצוק"ל ועוד מגדולי הדיינים והרבנים. גם הרב צבי יהודה הכהן קוק ממנהיגי הציבור הדת"ל היה בין החותמים על הנוסח הנחרץ: "ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדוייק של המקדש וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקודש הקודשים ואז יכשל באיסור חמור של כרת ר"ל. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהוזהרנו מכבר שבל יהין איש ואשה להכנס לכל שטח הר הבית בלי הבדל איזה שער שנכנסים בו".

הדברים מדברים בעד עצמם. אבל דור חדש של רבנים דת"לים לאומנים החליט לפרוע את  הוראותיהם של אבותיהם ואף של רבותיהם! הם מעודדים קבוצות הזויות לעלות להר הבית, למתחם הכרת, כדי להשיג הישגים לאומניים. הם מדיחים יהודים תמימים שלא לשמוע לקול גדולי הדורות. נערים קמים בזקני ישראל ומורים "הלכה" נגד רבותיהם, משל לא ידעו רבני הדורות הקודמים את מה שהם "יודעים".  

זאת ועוד, הר הבית הוא האזור הכי נפיץ בעולם, וזה לא מרתיע אותם. נסיונות העליה של יהודים להר הבית, הן כמו השלכת גפרור לבאר נפט. הר הבית עלול להפוך להר געש, שיכסה באפרו ועשנו את כל המזרח התיכון. נכון, ממשלת ישראל חייבת לבלום את המסיתים הנתעבים הישמעאלים צמאי הדם "בכל דרך אפשרית", אבל העולים להר והמדיחים אותם, מספקים לערפדים צמאי הדם את התירוץ לפרוע פרעות בישראל.

היהודים שמדברים על "תפילה במקום המקודש ביותר ליהודים", אינם מתכוונים לתפילה. הם מציגים את תוכניתם הפוליטית כמשאלה דתית, אך עושים "תורתם" קרדום לחפור בו הישגים פוליטיים לאומיים ולאומניים. לא באמת מדובר בשפיכת צקון לחש לבורא עולם. זו הפגנה פוליטית. ההישג היחיד הוא שהם הופכים מלחמה לאומית איזורית למלחמה דתית. מוסלמי כל העולם התאחדו להגן על "אל אקצא". אפילו מדינות שהיחסים עמם היו רגועים, הופכים לאוייבים גלויים. רק השבוע הזהיר שר החוץ הירדני אימאן אל-ספדי בכינוס של 45 שרי חוץ של מדינות איסלמיות שנערכה השבוע באיסטנבול מההשלכות ובאמצעות הסתה שקרית ומרושעת הטיח עלילה שפלה:  "קיצונים פרצו לאל אקצא". המדיחים את כלל ישראל לעבור על האיסור החמור, הם המעוררים גם את המסיתים, והתוצאות, חלילה, מי ישורם.

את המעפילים אל ההר לא באמת מעניינת ההלכה, אחרת הם היו מטים אוזן להכרעתם של גדולי ההלכה. הם משתייכים לחוגים שיש להם תרי"ג בעיות שמעיבות להם על החיים וצריך למצוא להם פתרונות. תעשיית קולות מגיעה בקהלם מכל עבר, מכל ארגון שני ובכל נושא. גם במקרה החמור כל כך של הר הבית, הם הצליחו למצוא "מתירים" ו"היתרים". בדיוק כמו גופים קונסרבטיבים שבפיהם הם מצהירים על מחוייבות להלכה, רק שאם ההלכה לא מתאימה להם, הם ימצאו "בהלכה" שלהם את הפתרון שהם סימנו מראש. 

הגישה הקונסרבטיבית של אורטודוקסים אלו, מלווה לאורך השנים את התנהלותם. האידיאל הציוני הוא זה שהכתיב לעיתים גם את שמירת מצוותיהם. הם אפילו מצאו הגדרה  – "היתרים ציוניים", עיין ערך היתר מכירה. לא בית המדרש הישן והטוב ופסקיהם הפומביים של גדולי הדורות, הינחה את אורחותיהם. הם פשוט רתמו את בית המדרש לאידיאולוגיה מבית היוצר של הציונות החילונית – זו שערכים חדשים, ברי חלוף, דחקו את תורת האמת שאינה מתחלפת, מהווית חייו של העם. בהלכה הם רק חיפשו עוגנים, נקודות אחיזה. תרו אחרי הכשר לאידיאולוגיה שקדחו מוחם וצרכיהם. כך יכלו הם להתעלם גם מפסקי רבותיהם ולהתיר את האסור.

על העיוות הזה לא היה להם פטנט רשום. אפילו עובדי עבודה זרה נקטו במגמה כזו. על הפסוק "וינבל צור ישועתו". כותב רבינו מאיר שמחה מדווינסק בעל ה"משך חוכמה": "כי הטועים בעבודת גילולים, היו מכניסין דבריהם לאמר כי התורה כיוונה לזה, עד שהשומעים אומרים אילו כיוון הכותב לזה חלילה, המה דברי נבלה". מול פסק נוקב של רבני כל החוגים וכל העדות, מול סיכון כלל ישראל והפקרתו לידו של ישמעאל, עומדים מדיחים ומעוררים מסיתים, ובעיצומו של תשעה באב מחריבים את ירושלים ברגליהם הרומסות את פסקי גדולי ישראל, כמתיימרים: אנחנו מבינים טוב יותר!

מרן הגאון רבי זלמן סורוצקין זצוק"ל כותב על פרשת השבוע: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום". די היה לומר: "והיו הדברים האלה" ולמה הוסיף: "אשר אנכי מצוך היום?" ובספרי, שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה… אלא כחדשה שהכל רצים לקראתה, ועתה אנו רואים מזייפי תורה לא רק בין הגוים, אלא גם המקולקלים שבנו רוצים "לחדש" ולזייף את התורה "ולהתאימה אל הזמן" – ובלבד שישאר ה"רוח", הגרעין הראשון של התורה. ולסתור דעה נפסדה זו לא הסתפקה תורה לומר: "והיו הדברים האלה" (שהרי ה"מתקדמים" טוענים, שהתורה, הקרועה לגזרים על ידיהם, בשיחה בטלה, שבדו מלבם המנוער מתורה ומצוה – הם "הדברים האלה", האמורים בתורה "לפי רוח הזמן"), אלא הוסיפה: "אשר אנכי מצוך היום", מלה במלה בלא שום התקדמות לפי רוח הזמן ושינוים של יום מחר – רק המה יהיו "על לבבך" ורק אותם תשנן לבניך". זה סוד הקיום היהודי, אחרת זו רפורמה, קונסרבטיביות – גלויה או סמויה. 

נכון להיום, למרות נסיונות הקעקוע, הגוף הרשמי המחייב את מדינת ישראל בעניני הלכה היא הרה"ר. הרבנים שעמדו בראשה, כולם, לדורותיהם, אסרו את העלייה. מדינת ישראל חייבת לעצור את העלייה הזו שעלולה לפגוע בכולנו. ההר חייב להיות נעול על סורג ובריח. כי מלבד האיסור החמור, הרגלים האחוריות עליהם תצטרך ישראל לעמוד במקרה של התלקחות חלילה, לא יהיה הרגלים הגסות של העולים, אלא הרגלים שלנו. עיצרו את התופעה. חידלו הרע!