1.
השבוע יצאת מהישיבה לימי "בין הזמנים". אתה הולך לשהות בבית עד ר"ח אלול. זו תקופה לא קטנה, שנועדה לאפשר לך לנוח ולהחליף אוירה. "לטעון מצברים" לקראת הזמן הבא.
"לטעון מצברים" פירושו לקבל כוחות. רוחניים גשמיים ונפשיים. רוחניים – בשמירה על הקיים. גשמיים – על ידי מנוחת הגוף ונפשיים – על ידי מנוחת הנפש.
מנוחת הנפש היא הדבר החשוב ביותר לבחור בגיל העשרה. בניגוד לבני גיל שמונים ומעלה, בחורים צעירים לא סובלים מהגב או מהרגליים. הם זקוקים רק להערכה, לעידוד ולתמיכה שתאפשר להם את המשך הדרך.
אך יש שבימי "בין הזמנים" מצליחים להשיג את ההפך. לקבל יחס שרק מוריד את רוחם והורס להם את מצב הרוח שלא לדבר על התדמית והמעמד בבית.
בטור זה אנסה להעניק כמה עצות, איך לגרום לכך שבין הזמנים ישיג את יעודו המקסימאלי.
2.
תרצו או לא, אלה הימים בהם ההורים שלכם יכולים "לבחון" אתכם, על אף שהם יודעים שימי בין הזמנים אינם יכולים להיות ימי מבחן, עדיין, מטבע הדברים, מכיוון שבישיבה הם אינם פוגשים בכם. השהות בבית למשך שלושה שבועות נותנת להם אפשרות לבדוק מה מצבם הרוחני. התפילה, הלימוד ויראת השמים שלכם. זה מובן ואנושי. התחשבו בנקודה הזו.
אני משער שהוריכם אינם מצפים מכם "ללמוד כמו בתוך הזמן" ואפילו לא "לקום מוקדם כמו בתוך הזמן". הם מספיק חכמים להבין שיש סיבה מדוע גדולי הדור תיקנו את ימי "בין הזמנים" ולא הסכימו לבטל אותם גם בימים קשים לישראל, מפני ש"ביטולה זו קיומה". אך עם זאת ההורים מצפים ובצדק ל"ישיבישער של בין הזמנים". השתדלו שלא להתפרק חלילה מדמות בחור הישיבה. זה לא נראה טוב, ובינינו, זה ב א מ ת לא ממש מבשר טובות אם בחור משיל מעצמו עול. יכולים לפרש זאת כאילו כל הזמן הסתובב עם מסיכה וכעת הוא רק משיל אותה.
3.
הדברים שמעניינים את ההורים שלכם הם לימוד, תפילה, התנהגות ויראת שמים. בקצת מאמץ אתם יכולים להביא להם נחת אין קץ ובמעט עצלות אתם יכולים להביא להם שברון לב. התחשבו בכך. היו חכמים ונבונים ובוגרים מספיק להבין שעם מעט מאמץ מצדכם – אתם מרגיעים את ההורים המודאגים- מביאים להם שמחה ונחת, ומקבלים מהם חופן הערכה שכל כך חשובה לכם.
4.
השתדלו לשמן את המצפון שלכם. שחלילה לא יחליד. מצפון תקין של "ישיבה בוחר" אמור לחוש רע אם עבר יום שלם בלי שפתח ספר. השתדלו כפי יכולתכם לקבוע זמן ללימוד – וכל המרבה – הרי זה משובח.
תפילה במניין, אפילו יותר מלימוד – זה משהו שחשוב מאד להורים. עם זמני התפילה ניתן להגיע איתם להסכמה. בחור שנראה כמזלזל בתפילה גורם לדאגה מאד גדולה ולכאב עמוק. "איפה יראת השמים שלו?"
5.
היחס אליכם, ואל כל אדם, הוא כעין מראה של התנהגותו. אך יש התנהגויות של בחור שלא כל כך מובנות למבוגרים. בדיחות שנשמעות כמו השתטות, וחברים שלא כל כך נראים לזולת כפי שהם נראים לכם. אתם אומרים "הם לא מכירים אותו מבפנים". והורים לעומת זאת מפרשים, אולי קצת בצדק, את מה שהחבר מרשה לעצמו לשדר החוצה. על כך נאמר "כשתגדלו תבינו". בינתיים רצוי לבדוק את השטח ואם אתם רואים שסוג מסוים של התנהגות מצדכם או מצד חבר שאינו מקובל על ההורים או ממש מזעזע אותם – הימנעו מהם. צעד קטן לכם – צעד גדול להורים ולאנושות.
6.
כבדו את עצמכם. לכל אחד מכם חשוב המעמד בבית. התנהגות שאינה מכובדת מורידה את המעמד – ואז יש צורך לנסות לחטוף תשומת לב באמצעים שרק מורידים את המעמד עוד יותר. בעניין הזה יש מיידיות. התנהגות לא נאותה וילדותית אפילו בימים ספורים, גורמת לחוסר הערכה ואפילו בוז מצד הסביבה – ולא חשוב כמה העריכו אתכם קודם. מצד שני התנהגות בוגרת ובשלה, אפילו של ימים ספורים, יכולה למחוק בוז של שנים. אם חסרה לכם עצמאות – לא תוכלו להשיגה בכוח אלא בהכרה. כאשר מישהו משתולל או מתבזה – מזעיקים שוטר או רופא, ולא מתחילים להעריך אותו ולשבח אותו כדי שיחדל. בעצם… כשעושים זאת, זה שיא ההשפלה. הלא כן?
אל תטעו בהורים שלכם. אם הם עוצמים את העיניים – זה לא אומר שהם אינם רואים. הם פשוט מתחשבים בכם. נסו להתחשב בחזרה.
7.
לעולם. אבל לעולם אל תתחצפו. חוצפה הורסת את ההורים, פוגעת בבריאותם ולעיתים מחסירה מהם שנות חיים. נכון שגם התנהגות בלתי נאותה אינה תורמת לבריאות שלהם, אך עדיין יש הבדל בין ההתנהגות שלכם ובין עצמכם לבין חוצפה שהיא סוג של התקפה ופגיעה בהורים.
החוצפה הורסת ממש את הנפש של ההורים. העונש על כך מגיע גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
זיכרו ש"להיכנע לאבא ולאמא" זו לא השפלה אלא כבוד. צעירים שמבינים זאת, ניתן לראות בהם בוגרים. צעירים שאינם מבינים זאת נותרים ילדים. למרבה הצער ישנם שנותרים ילדים עד גיל 30 ויותר. מי שרואה באביו ו/או אימו גורמים שיש להשתוות אליהם או חמור מכך להתנשא עליהם, לעולם לא יוכל להצליח לבנות חיים תקינים משל עצמו.
8.
תרגיל: נסו להביט על חבר או שכן שלומד בישיבת בין הזמנים, מקפיד על תפילות בזמנן, הילוכו מעורר כבוד והנהגתו מעוררת התפעלות. עיצמו את העיניים ונסו לדמיין איזו נחת יש להוריו ממנו. אחר כך עיצמו שוב את העיניים ודמיינו את האבא והאמא שלכם רווים מ כ ם את הנחת הזו. חזרו על התרגיל פעמיים ביום. זהו.
9.
זה מוזר מה שאני הולך לכתוב כעת אבל במילים פשוטות "כבדו את אביכם ואת אימכם". זה גם מצווה מהתורה וגם משהו שמאד הוגן לעשות להורים שגידלו אתכם ודאגו לכל מחסורכם. זכרו שאינכם שווים להוריכם. אתם חייבים בכבודם והם א י נ ם חייבים בכבודכם. אם חלילה הם סבורים שאתם לא הולכים בדרך נכונה – ואתם סבורים אחרת – נסו לעשות הכל כדי שלא יחשבו כך.
10.
לא חשוב בני כמה אתם, 14-18 אתם לא רחוקים מגיל השידוכים. עם החתונה מתחילים החיים האמיתיים. את החיים האמיתיים כדאי להתחיל טוב. כלומר לקבל שידוך טוב. את השידוך הטוב מקבלים רק עם שם טוב.
אז שימרו על השם שלכם. מכל משמר. גם אם תצטרכו לעשות דברים שאינכם רוצים וגם אם תצטרכו להימנע מלעשות דברים שאתם רוצים לעשות. למען השם, שימרו על השם. כי כל הקרבה שלא תהיה בשנות הבחרות, היא כאין וכאפס מול הרווח וההפסד בחיים האמיתיים שנמשכים, איך לומר, כל החיים כמעט. בעצם גם הרבה אחר כך.
טורו של הסופר והמחנך הרב חיים ולדר מתפרסם במוסף 'יתד השבוע' מבית 'יתד נאמן'
כל מילה זהב
חשוב לפרסם כזה מסר חשוב
הלואי וכולנו (גם מי שאינו ישיבה בוחר) נדע להפנים שהורים הם דבר חשוב מאין כמהו.