מדי יום, לפני 'אשרי' בתפילת ותיקין, {או לפני הוצאת ספר תורה בשני וחמישי}, אומר מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט''א הלכה יומית לתלמידים ולציבור המתפללים. היום למד בהלכות ברכת כהנים

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז שליט"א

יום שני ט"ו באב תשע"ז

בברכת כהנים צריך להזהר לומר: יִשָֹּא – בשֹי"ן, ולא יִצָּא {שהרי כידוע ביטוי האות צד"י כביטוי האות שֹי"ן רק עמוק יותר ולכן אפשר לטעות}. ואפילו שהאות שֹי"ן מנוקדת בקמץ שהוא עמוק מן הפתח ואם עושים מדי חזק יכול להיהפך לצד"י, אבל באמת אפשר לעשות קמץ ועדיין לעשות שֹי"ן.

וצריך לדעת שהביטוי של האות חשוב יותר מהביטוי של הניקוד. אם עשינו קמץ במקום פתח או להיפך – לא קרה כלום, אבל אם עשינו יִצָּא במקום יִשָּא זה לא בסדר! כי זה לשון מריבות, כדכתיב: 'כי יִנָּצּוּ אנשים'. לכן, צריך לשים לב לזה.

כשמברכים 'ברכת הגומל', העשרה יושבים, דכתיב: "ובמושב זקנים יהללוהו", והמברך עומד – כי הברכה הזו היא במקום קרבן תודה. פעם היו מקריבים קרבן תודה על כמה דברים, ועכשיו במקום זה אומרים את הברכה הזאת – שתי מלים. לכן, כמו שהמקריב קרבן תודה – עומד, גם מי שמברך 'ברכת הגומל' צריך לעמוד.

ומטעם זה, לכתחילה לא מברכים ברכת הגומל בלילה אלא ביום.

היה מעשה שבירכו 'ברכת הגומל' בלילה. בא רב אחד מטריאסט באיטליה, אחרי נסיעה של כמה חודשים בספינה, ועשו לכבודו קבלת פנים גדולה מאד, עמד ובירך הגומל. אמר: יש פה רק 10?! יש פה 100! 200! למה לא לברך כאן?! קם חכם אחד, אמר: לא! זה כמו קרבן – קרבן תודה, לא מקריבים בלילה.

ובדיעבד, אם בירך בלילה, יצא ידי חובתו.