באופוזיציה מותחים מאז אמש ביקורת רבה על הצעת החוק שמקדם ראש הממשלה נתניהו לפיה לא תידרש הסכמה מהממשלה לפני יציאה למלחמה. "נתניהו אולי חושב שהוא מלך, אבל אני לא מצליחה להבין איך שרי הממשלה לא מתביישים. נתניהו הרגע שינמך אותם לדרגה אחת מתחת לחותמת גומי, והם שותקים", כתבה יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון.
היא הוסיפה: "מדובר בחיי אדם. ואדם שלא מוכן להשקיע את מינימום הזמן לדון בנושא עם הקבינט שלו עצמו אומר למעשה שהחיים שלכם אינם שווים את הדיון הזה".
דברים ברוח דומה השמיעו ח"כים רבים אחרים מהאופוזיציה.
מי שהפתיע עם גיבוי לנתניהו הוא דווקא יריבו המר בימים אלו, אהוד ברק, שכתב: "אם הכוונה לעגן בחקיקה את המציאות הנוהגת ממילא (בצדק), בה הקבינט (ולא מליאת הממשלה) מקבל את ההחלטה – זה בסדר גמור. רב מהומה על לא מאומה".
שר החינוך נפתלי בנט הוסיף באותו ענין: "נעצור את השקר, אין סיפור". החוק שמקדם רה״מ מבוסס על סעיף 17 בוועדת עמידרור – שקמה לבקשתי – ובסה״כ מעגן מצב קיים בו הקבינט מחליט על פעולות".
הגיבוי של ברק מאוד ברור.
כזכור, התפרסם כאן אתמול כי: "ע"פ הדיווחים הרקע להצעה הוא אירוע שהתרחש לפני כ-7 שנים: ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז ברק הורו לרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ולראש המוסד דאז דגן להכניס את מערכת הביטחון למצב פעולה לתקיפה באירן.
הפעולה נבלמה ע"י דגן ואשכנזי, אשר השיבו מצדם כי מדובר בפעולה שאיננה חוקית – כיוון שהמבצע עשוי להוביל למלחמה".
החקיקה העכשווית עם ה"רקע' שמאחוריה מאירה את נתניהו וברק בצורה מאוד טובה ו'בטחונית'.
כאשר יש טענות על נתניהו וברק בגלל ההתעצמות של איראן ויכולותיה הגרעיניות, הם יכולים לנפנף בעובדה כי הם אלו שניסו להוביל התקפה צבאית מול איראן, ואשכנזי ודגן סיכלו אותה. הם יוצאים 'בטחוניסטים': הם רצו לתקוף, אחרים סיכלו. הם לא אשמים.
לכן ברור מדוע ברק מצטרף לנתניהו בקטע הזה:
הוא גם מרוויח מהתדמית הבטחוניסטית שבסיפור.