מדינת כל מפגיניה: השמאל, הערבים, המתנחלים, הקשישים, הנכים ועוד ועוד. כולם נלחמים למען הצדק אבל שוכחים שמי שמשלם את המחיר האמיתי אלו האזרחים הפשוטים. אולי הגיע הזמן לעשות לזה סוף? נתן גלנט בטור זועם

געציל מה רצה? כמעט שום דבר מיוחד, רק לחזור לביתו בזמן, לסעוד סעודת ערב עם משפחתו, ולחטוף מייד לאחריה עוד שעה של לימוד בכולל ערב בשכונתו. דרישה גדולה מידי? לא ממש. ובכן, כנראה שכן. משהו השתבש. יצא געציל מכולל שערי תורה לאחר תפילת ערבית כדת (יהודי חרוץ געציל מיודענו, לא דוחה כלום. יש מעריב? מצויין! געציל בפנים) והלך לתחנת האוטובוס השחוקה והמאובקת הסמוכה. ואף לא התעכב לרגע קל לקרוא את המודעות הצבעוניות עם המבצעים. כמו כל יום בשעה הזו, ידע: אין לו זמן פנוי לבזבז, אפילו לא דקה, אפילו לא חצי דקה. משפחתו ועולליו מחכים לו בכליון עיניים וקוצר רוח, ואין לו שום זכות לעכב אותם. מה עוד שכולל הערב לא מחכה לו, והחברותא יברח לו באם יאחר ולו ברבע שעה. והלא כבר היו דברים מעולם- אז בשביתת האוטובוסים הגדולה ההיא, עם הנהג ההוא שאיבד עצמו לדעת, וחבריו טענו שהיאהוד הוציא אותו להורג, והפתולוג היהודי קבע שמדובר באיבוד עצמי, והפתולוג הפלסטיני קבע שמדובר בהוצאה להורג מתוכננת, וכולם כולם עשו רעש וצלצולים ולא היו אוטובוסים בכלל וגעציל נאלץ להתלבש על שכנו המעונב והמעודן ולהכריח אותו עם חיוכים מתוקים לקחת אותו טרמפ… סיפור שלם, טעם הבלאגן ההוא עדיין בפיו. ובכן, עמד לו געצילנו בתחנת האוטובוס, שקוע בסוגיא שעזב דקות קודם לכן, אפילו שוכח לזרוק הצצה בשעונו או לשאול עובר אורח חף מפשע את שאלת המחץ המוכרת: סלח לי, קו 753 עבר בדקות האחרונות?… דקות ארוכות חלפו, ועוד כמה דקות ארוכות, ועוד כמה דקות, ופתאום נתנער געציל: השקט מכה באוזניו, משום מה. התחנה ריקה מאדם. מה יום מיומיים? לא איש כגעציל ידע את החדשות והנייעס, אך כשאין איש- גם סלמונלה תהיה פיש, כלשון הפתגם. תכף יצא מכותלי תחנת האוטובוס השוממה והדוויה, ושאל את עובר האורח הראשון שעבר על פניו: שמא יודע כבודו למה אין אוטובוסים היום? לא, הוא לא יודע. הוא שמע משהו מחבר ששמע משהו ברדיו על הפגנה, אבל הוא בכלל באמצע שיחה, אל תפריע. מידע צבעוני כזה, מהסוג שגעציל לא ממש מבין בו. בבחינת ג'ירפה שמקבלת לטעום מוס שוקולד עם שכבת ממרח מרשמלו מלמעלה, ואין לה מושג מה עושים עם הקללה הזו, וזה בכלל לא דומה לעלים הטעימים שהיא אכלה אתמול. געציל מקשיב קשב רב, ושותק. הוא כזה איש פשוט, געציל, לא ממש מתמצא. לנגד עיניו קופצים ומקפצצים מאי שם מפגינים שפרשו מהספינה הטובעת בנהר הבואש. עיניהם טרוטות, אדומות, וידיהם אוחזות בשלטים מוכתמים. געציל לא ממש בעניין. אבל הוא מניח שאם אנשים מפגינים וצועקים ומחזיקים שלטים עם אותיות גדולות ועם סיסמאות מוזרות- כנראה שיש להם סיבה טובה. מייד לאחר הנאום הקטן קולט בן השיח כי געציל לא מקשר בין הסיפור והמפגינים נודפי הריח לבין התוצאה העגומה- תחנת האוטובוס הריקה. כיוון שכך, תופס בן השיח את זרועו של געצילנו בלפיתה: חבל לך על הזמן, היום לא יהיה פה אוטובוס, תיקח מונית, אם היא תעצור לך… לגעציל אין אפשרות כלכלית לקחת ריקשה או מונית (וכלשונו: "אני נוסע כל יום לכולל הלוך וחזור במונית, ירוקה, זולה, גדולה. עם עוד 250 איש…) אבל ברירה אין לו. גם לא אוטובוס. מנפנף ומנפנף בידיו עד ש- נס! עוצרת לו מונית. הנהג מאוד שמח לקחת את געציל למחוז חפצו. רק התעריף קצת, אפעס, אולי תעריף 3? "יש ביקוש, רבינו. אין אוטובוסים באיזור הזה בשעות האחרונות" וכשגעציל מגיע לביתו באיחור ניכר – כי הצומת מופגנת וחסומה לעילא ולעילא- הוא מגיע מזיע, עייף, ממורמר, רעב, צמא, ולא- בלי טיפת סבלנות לשמוע את בני ביתו, מאל"ת ועד תי"ו, או בעצם, מאל"ף ועד ט"ף… וכשגעציל הולך לישון בסופו של דבר וחולם מיידית על לימוזינה פרטית משלו, בעלת כנפיים ומעופפת מעל הפקקים ומקפיצה אותו בכיף לאן שליבו חפץ- הוא מבטיח לעצמו בפעם המליון: מחר, מחר- אני קונה רכב, ומתחיל להפגין בעצמי נגד ההפגנות השונות, מחר. מחר אני מקים וועד אזרחים חפצי חיים שיכריחו את שר הדואר לתקן תקנות מיוחדות האוסרות בתוקף הפגנות לא חוקיות שלא במגרש הציפורים בסוף העיר, ולא- מאסר ג' ירחים רצופים. מחר. כן, מחר. נמאס לו לגעציל, אבל עד מחר- הוא ישכח את כל ההבטחות שהבטיח לעצמו בזעם. זהו טבעו, זהו געציל. איש נחמד כזה. *** במדינה דמוקרטית מותר להפגין, ואף רצוי. על כל עוולה- אוצו להפגין. מחו זעמו והתלוננו, רעי! מצד שני… אולי הגיע הזמן אחת ולתמיד להסדיר חוקית מתי איך איפה כמה ולמה? קצת, אפעס, להגביל את ההפגנות? מנדלבליט בעד, אני בטוח. גם חנצ'ה הזקנה שרק רוצה קצת שקט, וגם געציל. אי אפשר לשבש שגרת חיים של מדינה באופן יומיומי, ותהיינה הסיבות – הצודקות בעולם. מחאת הקשישים מחאת הבודדים מחאת המוחים מחאת יוקר הדיור מחאות מנדלבליט בע"מ מחאות השמאל מחאות הימין מחאת ערביי ישראל הזועמים והרושפים מחאת הנכים מחאת נהגי האוטובוסים מחאת הנוסעים מחאת…