הוא עמד שם, על יד גרם המדרגות. מה שראה שם – זעזע אותו עד כדי חשש נדנוד של ממש. היה זה מעין טלטול פנימי שהשתלט על כל חלקי גופו והרטיטם. לבטח שואלים אתם מה ראה על ככה ועל מה ניטלטל כולי האי. התשובה היא: עגלות. הוא רק ראה עגלות.
בכדי להבין מה אירע שם, עלינו לשוב מעט אחורה, אל ההזמנה שקיבל משולם, המטולטל דלעיל, שבוע קודם לכן. לא היתה זו הזמנה הנשגרת על ידי הדואר ודווריו המתמהמהים, כי אם הזמנה מילתא במילים של ממש. וכך היה אומר לו המזמין: "משולם, מה שלומך? אתה יודע שאני מחתן בשבוע הבא, נכון? אז אני רוצה להזמין אותך לשבע-ברכות שאני עורך לכל החברים והמכרים. זה יוצא ביום רביעי. אז אתה בא, נכון?" הקשה קושיא שאין עליה פירכא. וכי מה יאמר משולם, וכי יסרב? חלילה לו מעשות כדבר הזה. ועל כן הוא ניאות בחפץ לב ובלב חפץ חיים טובים השניים מן הארץ. כי ידידו זה, המזמינו, חברו הוא מאז בואו ארצה לפני שני עשורים. הוא זה אשר סייע לו להתאקלם באווירה המחכים של הארץ, ותמך בו בכל אשר פנה. על כן אין זה מן הראוי שיסרב לעת כזאת.
והוא בא. וכאשר בא משולם, הוכפלה תמיהתו ושילשה עצמה זה שלוש פעמים. כי בתחתית האולמון – שלא היה יותר מאשר מרתף תת-קומתי באחד מקצוות העיר – שנשכר למען שמחת השבע-ברכות, חנה צי אדיר של עגלות. לא סתם עגלות: עגלות יוקרה. כל הטפליא התלויים באמהותיהם, נלקחו ברוב ששון אל השמחה והחדוה. הם ועגלותיהם.
עגלה, ועוד עגלה, ועוד עגלה. עד בלי די. וכולן בעלות ערך רב, ממותגות כדבעי – או שלא כדבעי – ושוויין הכולל מסתכם ברבבות, סכום השווה לעלות החתונה עצמה…
ולמה נדהם משולם? יען משמש הוא מעת לעת כגבאי של צדקה, האוגר כספים ומחלקם לזקוקים לו. חשד קל עבר במשולם, שחלק מן העגלות היוקרתיות שמול עיניו הפעורות, מתאכסנות בביתן של המשפחות להן הוא מחלק את כספיו. 'אולי במקום להשקיע באיסוף כספים, פשוט אשקיע מאמץ לשרש מקרב משפחותינו את הנהירה אחר מותגים?' חלפה סברא בראשו. 'וזה לא רק בעגלות', המשיך וטווה הרהורים נוגים. 'זה בביגוד, בהנעלה, בצעצועים, ובכל דבר שרוכשים אותו בכסף. אולי הגיע הזמן ל'רפורמת הקורנפלקס' בכל תחומי קניותינו. פלא שאחר כך אנשים מתלוננים על יוקר המחיה וכל היתר? נו, וודאי. הם הולכים וקונים את המותגים הכי יקרים בכל דבר, ורוטנים על יוקר המחיה'. משולם איננו איש של דיבורים בלבד, ועל כן הוא מגיע להחלטה: 'הגיע הזמן לעשות משהו בנידון'.
ושורות אלו הנן תחילת החלטתו זו.
* * *
אנשים רבים בדורנו מנסים לחסוך. אבל אם יחסוך אדם את רכישת שקית הקנייה, ותחת זאת יעמיס בסליו או יחזיק בידיו מוצר ממותג – מה הועיל חסכן בחסכנותו? בהפרש שבין מחיר המוצר הממותג לבין מחירו של מוצר דומה נטול מיתוג, יכול היה לרכוש שקיות למכביר, לו ולבניו ולבני בניו עד דור חמישי.
אך כאן מגיעים אנו לידי סיוג הדברים. שכן לא תמיד העדפת אי-מיתוג תניב חיסכון כספי. ניקח כדוגמא חומר ניקוי כלשהו, אשר אם שייך הוא לחברה ממותגת, נזדקק לרביעית הלוג בכדי שישיג את התוצאה המבוקשת; ואילו כאשר המוצר הנו של חברה חסרת שם, ניאלץ לשפוך מחצית הגלון בכדי להביא לידי אותה תוצאה.
אבל – כמו בדוגמא שהובאה – כאשר מדובר על עגלה, אין כל סיבה לשלם פי עשר(!) על אותו מוצר. לשתי העגלות יש ארבעה גלגלים, לשתיהן מושב וידיות, ושתיהן מובילות את הינוקא אל מחוז חפצו וחפצנו. אז למה לשלם יותר? רק משום מראית העין? הרי לנו סוג של תבואת שיגעון חדשה… כולם קונים מותגים – נקנה גם אנחנו, שלא נהיה המשוגעים.
אבל מי באמת המשוגע?
חומר ניקוי כן להשקיע ובגדים ועגלות לא?
למה?
חוצמיזה, מה לעשות, אבל הקניות ברבי עקיבא -בגדים למשל- יקרות יותר מאשר בסוף עונה ברשת פוקס…
כמה שאתה צודק, אנשים קונים בגדי מותג, כובעים וחליפות במחיר כפול וכמעט בלי הבדל באיכות . וכן עגלות ופאות אתה יכול לקנות אותה איכות בחצי מחיר, אם רק תתפשר על "סטייל" ו"הזמנה אישית" ועוד כהנה וכהנה, ולמגיב/ה לפני א:מה הקשר בין חומרי ניקוי עם מחיר ריאלי(נכון, גם שם לא תמיד צריך את ההכי יקר…) לבין הפער של אלפי השקלים המיותרים שיש רק בתופעת ה"מותגים"
אבל מה לעשות שעגלה ממותגת כדוגמא
מחזיקה שנים רבות ביפיה ובשלמותה למספר ילדים ועגלה זולה ופשוטה בקושי תקופה של ילד אחד איננה מחזיקה ?!
מנסיון אישי בנידון דידן
רחמנות, צאו מזה!
אצלינו זה לא ככה, עגלות יד שניה במצב טוב, מחזיק מעולה.
אוי לרודפים אחרי הבל וריק, בזבוז של החיים
וסבתא שלי היתה אומרת
"אין לי כסף מיותר לקנות דברים זולים"
בדרך כלל הזול עכשיו הוא היקר לאורך זמן, והיקר עכשיו הוא הזול לאורך זמן.