אתמול בשעת ערב היה זה כינוס למען ארץ הקודש שאינה סובלת עוברי עבירה ובני מעיה נסערים ומבקשים להקיא את מזידי השבת פורצי החומות, הפוגעים בתורה וברגשות זוכריה, שומריה ונוטריה / הרב ישראל פרידמן במאמר המערכת בעיתון יתד נאמן

זה היה מראה מפעים לראות את מרנן זקני העם שליט"א – גדוליו, צדיקיו וחכמיו העומסים על כתפיהם השחות את משא העם, טורחו וריבו, עושים אגודה אחת. זה היה מחזה מרגש לראות המצפנים של שלושה קהלים – גאונותה של ליטא, מלכותה של עדת החסידים ועטרתה של יהדות המזרח חולקים שלחן דיונים משותף כדי לזעוק את זעקת השבת: איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באובדן ארץ קודשי ורמיסתה ברגל גסה.

בפעם הקודמת שנערך מפגש אחדות הלבבות והדעות מהסוג הזה, נועדו שלוש מועצות גדולי וחכמי התורה כדי להקהל ולעמוד על נפשה של היהדות החרדית ועל נשמתם של לומדי התורה. להט חרבו המתהפכת של השלטון הישראלי שכבש והשתלט על ארצו של העם היהודי, ניסה לפגוע באיבחת חקיקה בשורש הקיום היהודי וסוד השרדותו. מרנן זקני הדור שליט"א טיכסו עצה ודנו בדרכי ההתמודדות והמחאה נגד נסיונות השווא לכפות על בני הישיבות הממיתים עצמם באהלה של תורה להתגייס לצבא, והדת ניתנה!

הפעם, לא היתה זו דאגה "לנו". זו אינה מלחמה על שורש נפשו של הצבור התורתי. אתמול בשעת ערב היה זה כינוס למען ארץ הקודש שאינה סובלת עוברי עבירה ובני מעיה נסערים ומבקשים להקיא את מזידי השבת פורצי החומות, הפוגעים בתורה וברגשות זוכריה, שומריה ונוטריה. היה זה מפגן "ערבות", דאגה "להם" – לבל יאבדו מהרה מעל האדמה אשר ד' אלוקיהם נתן להם: בפרשת השבוע נקרא: והיה כאשר שש ד' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ד' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה". אומר מדרש שוחר טוב (פרק ו): "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אעפ"י שכתוב בי כי את אשר יאהב ד' יוכיח – אל באפך תוכיחני. ואעפ"י שנאמר, אשרי הגבר אשר תיסרנו ק-ה, אל בחמתך תיסרני. אמר רבי יוחנן, משל למלך שהיו לו שני קוסטרנין (שליחים להעניש את הפושעים), וכל מדינה שכועס עליה הוא רודה אותן בהן. פעם אחת סרחה עליו מדינתו, בקש לשלוח עליה אותן שני קוסטרנין לרדותה. התחילו מבקשין ממנו: אדוננו המלך, בכל מה שאתה מבקש רדה אותנו, חוץ מאלו. כך אמרו ישראל, רבש"ע, אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, אמר להן, אם כך למה לי "אף" ו"חימה". אמרו לו: יש לך למי לשלוח, שפך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך".

העיר הרב הגאון רבי שמואל טולדנו שליט"א ("להבין משל ומליצה") הערה מחכימה: אם סדרי המלכות והנהגתה מחייבים לרדות במורדים וסוררים ע"י שני "מטילי אימה" אלו, מדוע שתתקבל הבקשה לשנות את סדרי המלכות? הנימוק היחיד המתקבל הוא, שהפעם סרחה עליו"מדינתו". כאשר זו מדינתו של הקב"ה, ניתן לבקש לפנים משורת הדין.

אבל כאשר המדינה עצמה מנתצת את האות – "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם", כאשר השלטון עצמו קורע ושורף את הדגל ורומס אותו ברגל גסה, כאשר השרים תולשים בברוטליות וביד מגורמת את השלט המכריז כאן "מדינתו של הקב"ה" – כלשון המדרש, המקום נהיה מסוכן. כאשר דוקא השבת – "המתנה הטובה מבית גנזיו של הקב"ה" הופכת ליום המיועד וכבר משלב התכנון היא מיועדת ליום שיפוצים ועבודות תשתית, והמתנה הטובה מוחזרת בבוז וזלזול להקב"ה עם אריזה קרועה בידי שרי הממשלה – זו איננה "מדינתו". בנסיבות נוראות כאלה, הישיבה כאן הופכת למסוכנת. כשחוצים את גבולות האסור והמותר, גם הגבולות בצפון ובדרום מסוכנים יותר. "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובוא בשערי ירושלים ביום השבת, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמונות ירושלים ולא תכבה" (ירמיהו י"ז).

לכן, על פי הוראתו ובקשתו של רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, התכנסו אתמול שלש מועצות גדולי וחכמי התורה לישיבה משותפת, כדי להחליט על דרכי ההתמודדות והמחאה של היהדות הנאמנה.ההחלטות של כינוס קידוש השם וההתלכדות של כלל ישראל למען השבת,  נכתבו מתוך ערבות ודאגה איך להציל את פלטרין של המלך, הן פיזית והן רוחנית. צפירת השבת – קול מחאה וצופרי אזעקה.