צער בעלי חיים, שנאת חרדים ומה שביניהם: רגע לפני תחילת עונת ההסתה השנתית בשם הדאגה לתרנגולות, התיישב עורך 'יום ליום', הרב שלמה בניזרי, לדיון טעון וסוער עם יובל נבון, מנכ"ל 'צער בעלי חיים - רמת גן והסביבה' • והיו גם הסכמות

הכתבה המלאה התפרסמה בעיתון 'יום ליום'

"זה חליפתי זה כפרתי זה תמורתי זה התרנגול ילך לשחיטה ואנחנו נלך לחיים טובים ולשלום". עשרת ימי תשובה כבר כמעט כאן, רחובות שלמים מתכוננים לקראת ההמונים שיאכלסו אותם בעוד זמן קצר, התרנגולים שבלולים כבר מתכוננים אף הם, רבים מהם לא ישובו עוד אל הלול, אלא ישמשו כ'כפרה' עבור רבבות אלפי ישראל. עקרות הבית מתכוננות בדרכן שלהן, מכינות הן מאכלים ערבים כשתוך כדי הן נושאות תפילה ומבקשות ש"תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". עוד רגע קט תצאנה יחד עם בעליהן, כשילדיהן על זרועותיהן ואת פעמיהן ישימו אל הרחוב הסמוך. קול קרקורי התרנגולים מקדם את פניהם בחדווה, ההמולה אף היא לא נעדרת ממקומה. התרנגולים עדיין ממרקים את עצמם לקראת יומם הגדול. פה ושם אף ניתן לראות מוכרים או הורים אצים רצים אחרי התרנגולים המקפצים ומבקשים להימלט מהשחיטה וחרדת הדין כבר מורגשת היטב באוויר.

מהעבר השני של המתרס בארגוני זכויות בעלי החיים מן הסתם כבר מתכוננים לקמפיין השנתי בגנות הכפרות, אבל רגע לפני שזה קורה התכנסנו במשרדי 'יום ליום' שבפתח תקווה, עורך העיתון הרב שלמה בניזרי ומולו יובל נבון (43), מנכ"ל 'צער בעלי חיים – רמת גן והסביבה', ולידם כמובן – כותב השורות.

נבון הוא נשוי ואב לשניים, זאת מלבד שלושה כלבים ושלושה חתולים, שנמנים אף הם על המשפחה המורחבת. עד לא מכבר שימש נבון כמנכ"ל חברת הייטק מצליחה, ובחודש האחרון מונה לתפקיד המנהל הכללי של ארגון 'צער בעלי חיים – רמת גן'. הנושא הדתי אמנם רחוק ממנו, אם כי לא זר לו לגמרי. זאת בזכות אמו המגיעה ממשפחה מסורתית של עולי עיראק. מאז ומעולם שאף נבון לחנך ולנהל עמותה מן הסוג בראשה הוא עומד כיום ומיד עם עזיבתו את חברת ההייטק, התמודד הוא על תפקיד המנכ"ל שבו הוא זכה לפני כחודש, כשלצדו ניצבת רעייתו הפעילה כווטרינרית בארגון דומה, 'תנו לחיות לחיות'.

ישובים במשרדי העיתון התכנסנו לנסות ולגשר בין הפערים ואולי למנוע את המסעות המתוזמנים נגד עריכת מנהג הכפרות. להגיד שהצלחנו לא יהיה ממש מדויק, אם כי בהחלט התקדמנו אל המקום הזה. השיחה, שנפתחה בהיכרות בין השר למנכ"ל חברת ההייטק, שניהם לשעבר, נפתחה כמובן בדיונים הקבועים במפגשים מן הסוג הזה, לימודי ליב"ה, תהליך החזרה בתשובה שאותו חווה הרב בניזרי, השירות בפוליטיקה ("נכנסתי לפוליטיקה כילד, הייתי אז בגיל 31"), השירות שאותו מילא בצה"ל בעת מלחמת לבנון הראשונה, הילדות בחיפה עם בעלי החיים שהסתובבו בין רגלי בני המשפחה, כשתוך כדי אנו נגררים מבלי לשים לב אל המטרה שלשמה נתכנסנו. המאבק על הכפרות.

עוד בטרם נפתח הראיון באופן רשמי הסביר הרב בניזרי את עמדת והשקפת היהדות ויחסה לעניין בעלי החיים "אנחנו לא נגד בעלי חיים", אמר, "מי שהביא לעולם את מושג צער בעלי חיים זו היהדות". כדוגמא לכך הוא מציין את דרשת חז"ל על קרבת הפסוקים "לבהמתך. ואכלת ושבעת", ממנה לומדים את הצורך לדאוג למאכל בעלי החיים עוד קודם לדאגה האישית. "לבוא ולהאשים את היהדות, וזה אחד הדברים שכואבים לי כל שנה, שהארגונים יוצאים ומציגים כאילו אנחנו אכזרים וכל הרחמנות שייכת לצד השני".

יום הכיפורים אוטוטו מגיע, כל שנה אותה הסאגה עם זעקות ארגוני בעלי החיים, כולם מדברים על הכפרות וזועקים את זעקות השבר. איך אתה מסתכל כיום על הכפרות בעידן המודרני של שנת 2017. שאלנו את יובל נבון, שבהמשך השיחה והראיון אף חושף בפנינו כי למרות מאבקו ותפקידו הוא אינו טבעוני, וממשיך כמנהגו באכילת בשר ועופות.

רגע לפני שיובל בוחר לענות על השאלה שהפנינו לעברו, הוא מבקש להביע את תחושתו: "קודם כל חשוב לי להגיד את זה, עצם זה שהזמנתם אותי זה מרגש מאוד, אני תמיד בעד שיח, כשהזמינו אותי לעימות הבהרתי נחרצות כי אני לא מתכוון להגיע לעימות, אני הגעתי לשיח. תודה רבה על זה שהזמנתם אותי".

מיד לאחר מכן פותח נבון במשנתו הסדורה, תוך שהוא ממקם את מחשב הלפ-טופ שלו שממנו התכונן קודם לכן. "חשוב לי להדגיש שאני לא בא בגישה של אנטי, אני לא הולך לחנך אף אחד, קראתי המון לפני שזומנתי לפגישה, קראתי דברים של הרב כדורי, הרב מצגר ורבנים נוספים, הגעתי עד לרמב"ן על נושא הכפרות, הדיון מבחינתי לא הולך על מצוות הכפרות אם זו מצווה חשובה, מעבר לזה הטעות הכי גדולה של החילונים וכמוני, שכולם חושבים שאנחנו מעבירים את העבירות לתרנגולת, אבל קראתי שזה שטות אחת גמורה. בכלל, הרעיון הוא שהתרנגולת באה לסעוד את האביון אחרי פעולת הכפרות, וזה יותר חיזק אותי למה בגישה של חלק מהרבנים החרדים אפשר לפדות את זה בפדיון כסף או דגים".

לטענתו של נבון: "הוויכוח הוא לא על זה שהחיה נשחטת או לא, כי בסוף לצערנו או לא, התרנגולות נשחטות וזה גורלם. הוויכוח האם צריך להשתמש בזה לכפרות ומה קורה עד אז וכאן הבעיה הכי גדולה שלנו, ברגע שיש את מנהג הכפרות יש יבוא לא מבוקר של תרנגולים מהשטחים, הרבה מאוד תרנגולים לא נאכלים בסופו של דבר כיוון שנקבעים כחיות טמאות (טריפות או נבלות – ח.ב), מכל הדברים שקראתי, מנהג הכפרות בצורתו הנוכחית הופך למובן של גימיק, היום שלא כמו פעם יש גם בתי תמחוי שמאכילים עניים, ובהרבה מאוד מקרים התרנגולים של הכפרות לא מגיעים בכלל לסעודה, ואז אנחנו באים ואומרים תשתמשו בכסף לצדקה, הצדקה תלך להאכלה והסעדה לעניים ואביונים, ואין הבדל ביניהם בכפרות. בשניהם הכפרה מועילה".

"איפה בעצם הבעיה", מסביר נבון, "הבעיה היא בדרך, עד שהחיה מגיעה לשחיטה, יש את תופעת המאכערים, יש מקרים של חצרות שמחזיקים במאתיים תרנגולים, בלי תנאים, בלי מים, מורעבים. מסכנים. ודווקא פה אני מחכה שזה יגיע מהצד השני, אני חושב שיש את הנקודות האלו ביהדות, בה יש חיכוך עם בעלי חיים, אני באמת חושב שזה בעצם דווקא המקומות שהגשר צריך לפעול לטובת העמותות שעוסקות בכך. כי מה בעצם אנחנו מבקשים, אנחנו לא פוגעים במצווה, יש לה תחליף. אין הבדל בתועלת פדיון הכפרות, אנחנו פוגעים בגימיק ואומרים לא להשתמש בתרנגולת. בהרבה מאוד מקרים אין פיקוח בכלל על מה שקורה בתחום הזה", הוא אומר ומספר כי "לפני שיצאתי מהבית אמרתי לאשתי שאני מרגיש שהרב בניזרי הולך להפתיע אותי ועיתון 'יום ליום' ירים את הדגל בנושא הזה של הכפרות. אני אמנם חילוני, אבל במקום שאפשר ליצור גשר, לקיים את המצווה בלי לפגוע באף אחד, אני תמיד בעד, לא משנה אם אתה אוהב חיות או לא".

טרם שהמארח מתחיל להשיב או להסביר את עמדת היהדות החרדית ושומרת המסורת, הוא ממהר להדגיש: "המטרה שלנו היא לא להתנגח חלילה וחס, אלא לקיים דו שיח, וזה אחד הקווים שאני רוצה להוביל בעיתון. אתה תראה שיש בינינו הרבה נקודות הסכמה, צער בעלי חיים זה מושג שהיהדות הביאה, נקודת המחלוקת והכאב שלנו זה שפתאום לקראת הימים הנוראים יש התעוררות של הארגונים הללו, ואתם מקבלים תחיה ומתחילים בהשמצות".

יובל: שזה נורא לדעתי.

הרב בניזרי: "כאילו אנחנו ברברים, פגאנים. מנסים לצייר את החרדים כאילו אנחנו עושים מנהגים חשוכים ששוחטים עופות". הוא מספר כי באחת מן הפעמים שבהן התראיין לכלי תקשורת: "היה לי ראיון אצל רזי ברקאי ואצל אברי גלעד, הם אמרו לי, אתם מתעללים בעופות, שאלתי את רזי מה בדיוק ההתעללות, הוא אומר לי אתם מסובבים אותו מעל הראש, אמרתי לו כתוב ועוף יעופף, זה ההנאה שלו. אז אמרו לי 'אתם שוחטים אותם באכזריות'. אמרתי לאברי גלעד: אתה היית פעם במשחטה? על מה אתם מדברים, וכי העוף שאתה אוכל (הוא לא צמחוני) כיצד הגיע לצלחת שלך, האם לא ע"י שחיטתו? האם הוא תרם את גופו לצלחת שלך באופן וולונטרי?"

כאן עובר ומסביר את המקור למנהג והרקע היסטורי על רגל אחת. "הגאונים בבבל לפני 1,000 שנים לפחות מזכירים את המנהגים הללו של עשיית הכפרות, המתנגד הראשון היה הרשב"א, אשר חי לפני שבע מאות שנה, הוא ורבו הרמב"ן אמרו שזה 'מנהגי האמורי' ולכן ביטל את המנהג. ה'שולחן ערוך' כותב שיש להימנע מהמנהג הזה ואילו הרמ"א כותב שאנחנו כן נוהגים בכך. המנהג נשאר על פי הקבלה שכן נוהגים את המנהג הזה, רק מה, ואני תמיד אומר את זה וכולם מדגישים את זה, תעשו את זה בלי שתעברו על צער בלי חיים. יש הלכה שמרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל מדגיש, הוא מסביר שצער בעלי חיים פירושו גם שאסור לך לשחוט עוף ליד חברו כדי שלא יראה את זה ויהיה בצער, דבר שיכול להביא לפסילתו". בהלכה זו הסכים גם נבון והדגיש זאת מתוך ידיעה מקצועית של אשתו.

עם תום ההסבר ההלכתי הרב בניזרי שב ותוקף את ארגוני הזכויות של בעלי החיים, "אנחנו זועקים נגד זה ואתם מציירים אותנו כחשוכים ופרימיטיביים. אנחנו אומרים רגע זה המנהג שלנו, מי שנוהג נוהג, העיקרון של השחיטה בא לעורר אותנו שברגע שאתה רואה את השחיטה אתה מכוון שאתה היית אמור להיות העוף לשחיטה והמצב הזה אמור לעורר אותך לשחיטה. זו לא התאכזרות לעוף, זה לא להעביר את העוונות לעוף, זה לא שום דבר. אדם שלא חוזר בתשובה, העבירות נשארות אצלו. שנינו נגד לצער בעלי חיים, אבל מה שכואב לנו זה איך שמציירים אותנו. בנוסף אם כבר מדברים על התעללות, לפני כמה זמן הראו לי סרטון איך עושים שרימפסים או לובסטרים, לוקחים אותם ומטגנים אותם בעודם בחיים. מה אתם עושים בזה, איפה אתם שלא שומעים אתכם?! מדוע לא שומעים את מחאת הארגונים הללו, גני החיות שם כולאים את בעלי החיים, ומדוע לא נשמע קולם של הארגונים הללו בחג הקורבן וחגים נוספים, שם יש שחיטה של הערבים, למה רק במה שקשור ליהודים ולמנהגי ישראל אתם זועקים?!"

יובל: "קודם כל אני נגד הכללה. אני לא זועק זעקה שמשמיצה ציבור כזה או אחר, אני נגד זה. אני בעד הידברות, אני גם חושב שבגלל שנוצר קיטוב כל כך גדול בשיח, זה כבר לא מעניין… "אתם השחורים המטורפים ואנחנו ההומניים המלאכים", וכל החיים נתנגש אחד בשני, זה בדיוק המקום שאני לא רוצה ללכת אליו, אף פעם גם לא הייתי. בטח שיש לי כעס, אבל בסופו של דבר אני אומר לעצמי מה זה יעזור, אז אני בכלל לא בא בגישה הזאת. אם הייתי בא בגישה הזאת, יכול מאוד להיות שלא הייתי כאן, הזהירו אותי, אמרו לי – יכשילו אותך, אמרתי להם 'חברה, אף אחד לא מכשיל אותי, מזמינים אותי, יותר כיף מזה לא יכול להיות, אז מקסימום לא נגיע לשום דבר, אבל הכרנו ודיברנו ולא קרה כלום'. אז אני חייב להגיב, אנחנו בעד שמירה מצער בעלי חיים, אנחנו לא רוצים שחיה תסבול, אבל עניין הכפרות – אני לא בא לדבר על השחיטה, אלא עד נקודה שבה הוא נשחט – ייתכן שאצל משפחת בניזרי היקרה ואצל רב בית הכנסת של הרב בניזרי, העוף מגיע בצורה הכי נורמאלית, יישאר אצלו עשר דקות וזהו, קראתי גם שחלק מהרבנים אומרים שהמצווה צריכה להיות במושבים שישתמשו בתרנגולות שהם חופשיים בשטח, ירימו, יבצעו את המצווה וזה הכול. הבעיה היא כשזה נהיה המוני ואז תופעת המאכערים פושטת, אנשים מזמינים מאתיים תרנגולים, ושמים אותם בחצרות בלי מים ובלי תנאים…"

הרב בניזרי: "אז תצא נגד המאכערים, למה אתה יוצא נגד כל החרדים?"

יובל: "עוד פעם, אל תגרור אותי, אני לא יוצא נגד החרדים, אני בא ואני מציג אלטרנטיבה, ואני מחוזק על ידי הרב כדורי והרב דוד לאו, הרב חיים דוד הלוי והרמב"ן, שנותנים את האופציה השנייה לעריכת הכפרות, ואני אומר – אם קיימת אלטרנטיבה שאין עליה ויכוח והיא מאפשרת את קיום מצוות הפדיון, והיא מקובלת על הזרמים החרדיים, בכך נמנע ויכוח אחד או נמנע שנאה אחת בין העולם החרדי לעמותות זכויות בעלי החיים. זה הגשר, על זה אני מדבר".

בניזרי: "אבל זה המנהג שלי".

יובל: "אבל יש לך אלטרנטיבה, אז מה אכפת לך…"

הרב בניזרי: "אז בוא אני אגיד לך מה אני עושה בבית שלי, אם פעם היינו עושים כנגד כל ילד עוף אחד, היום אני לוקח מאתיים וארבעים שקל, ארבעים שקלים עבור כל ילד, אני לוקח עוף אחד וגברת עופה אחת – אותם אני שוחט, כבר לא עוף לכל אחד, צמצמתי את הנושא, היות שהרב עובדיה אמר שאם יש בעיות של צער בעלי חיים, עדיף לצמצם ולתת כסף פדיון, אבל יש כאלה שמתעקשים לקיים את מנהגם בעוף, מה אכפת לכם? אם המטרה שלכם היא למנוע צער בעלי חיים, אז תגיד שאתה לא מתנגד לכפרות ולמנהג רק שיעשו את זה בהתאם, זה נשמע הגיוני יותר אבל למה לכפות עליי", תוהה הרב בניזרי.

נבון לא מתבלבל, הוא ממשיך ומרצה את משנתו אותה בא להשמיע ואודותיה לשכנע: "בגלל שיש אלטרנטיבה", הוא אומר ומסביר, "אם בליל הסדר כתוב בקערה זרוע אני לא אגיד לך לשים שם כרפס, אני גם לא אשכנע אותך לשים דמוי עוף או דמוי זרוע, כי בסופו של דבר אם כתוב זרוע צריך זרוע, אבל כאן קיימת אלטרנטיבה אחרת, הרבנים הגדולים מהזרם שלכם אומרים שאפשר לעשות פדיון כסף. בתי התמחוי פעילים ואתה יכול לתת להם כסף, אם אתה יכול לתרום כסף ולמנוע את הדרך עד לשחיטה, אז למה לא לנהוג כך. במציאות הנוכחית זה כמו לקחת נידון למוות, להגיד לו אתה יכול למות עכשיו בזריקה, או למות בעוד שלושה ימים, אבל בינתיים אני מרעיב אותך ושם אותך בתנאים לא תנאים. מה שאני בא ואומר זה שאם אפשר להשתמש בכלים ובאופציות שאתם נתתם אז למה לא".

הרב בניזרי לא משתכנע ומוסיף להקשות: "למה לא תגידו שאתם בעד קיום מנהג הכפרות בתנאי שישמרו על בעלי החיים, למה אתה לא מסוגל להגיד את זה".

יובל: "הרב בניזרי בלי להכיר אותך מעבר לחמש דקות הללו – שאנחנו משוחחים כאן, אתה באמת נראה לי אחד שאכפת לו, אבל למאכערים לא אכפת, הוא הרי יכול עכשיו לעשות כסף על אלפי עופות, בכך אנחנו מעודדים ייבוא של עופות מהשטחים בלי שום ביקורת. פה הבעיה. אתה יודע כמה דברים היינו יכולים לגשר עליהם, אם היה לנו שליטה על הדברים, אבל אין לנו שליטה. לך דווקא כן הייתה שליטה, היית בפוליטיקה, היום אתה עורך עיתון, יש לך אפילו השפעה".

הרב בניזרי: "אז בוא תשכנע אותי שאתם עושים את הפעילות שלכם לשם שמים. שאלתי אותך למה אתם לא מפגינים על הלובסטרים, למה לא מפגינים מול גני החיות. לא ראיתי אתכם מוציאים הודעות ומתראיינים על הדברים הללו, יכול להיות שפשוט החרדים זה משהו שמוכר?"

יובל: "לגבי גני חיות, זה אחד הדברים הבעייתיים ביותר שקיימים. אז נכון שאומרים שמדובר בבעלי חיים שהצילו מהשבי, אבל ציפור לא יכולה להיות בכלוב, ואיפה האריות והפילים, גם אני לא לוקח את ילדיי לגן החיות וזה עוד מבלי להתייחס ולדבר על הובלת בהמות, על הסבל שלהם, כמה מתים בדרך".

הרב בניזרי: "אז למה לא הפגנתם באמת, אפילו אצלכם ברמת גן יש גן חיות. ספארי".

יובל: "לא התעסקתי בזה, לא ערכנו שם הפגנה, אבל אני מביא בכל יום שישי כלבים לפארק רמת גן כדי שימצאו להם בית".

הרב בניזרי, שמנסה לקבל בשלב זה תשובה ברורה, לא מצליח כל כך: "בתל אביב אתם מפגינים מול המסעדות של הלובסטרים?" הוא תוהה.

יובל: "אתה משווה את כמות הלובסטרים, שמתעסקים איתם בעשר מסעדות בתל אביב, למנהג הכפרות שמתעסקים איתו בכל המדינה מיליונים".

בניזרי: "כן. אם אתה משווה לילדות שלנו, אין חצר שלא היו באים, דרך אגב בזמננו השוחט היה מגיע לכל בית, משם הולכים לממרטה של זיסקינד, לוקח מספר וברזל מיוחד, אני זוכר את הכול מילדות… היום זה לא המוני כמו פעם, זה בסך הכול יומיים עד שלושה בשנה".

כאן מנסה יובל להבין מדוע הכול השתנה, אולי – בעצם כפי שהוא רומז – בגלל המאבק בנושא הכפרות. הרב בניזרי, חדור באמונת הדרך שלו, מסביר: "כי העולם השתנה, הגיעו רבנים שדיברו על זה ומיעטו את זה ואכן הם צמצמו את הבעיה. כמו כן, הרגלי הצריכה והאכילה השתנו עם השנים, האנשים היום מעדיפים לקנות ארוז ומוכן, ולא להתעסק בניקוי עופות. אבל אני רוצה שאתם תראו לנו שאתם באמת עושים לשם שמים, שנרגיש שאנחנו לא נרדפים".

יובל: "אתם לא נרדפים, אני לא רודף אחרי אף אחד, אבל יש מקומות שאנחנו צריכים לפעול מהמקום שלנו כדי לקרב לבבות. ככה גם אתם צריכים לנהוג לדעתי. למנהג הכפרות יש אלטרנטיבה, יש לכם את הדרך הכי טובה להיות גשר ולסתום את הפיות של כולם. זה שהנושא צומצם ולא נגמר, זה נובע מכך שאין קביעה חד משמעית, הרמת כפפה, של מישהו שקם ואומר שיש שלוש אפשרויות לעריכת פדיון הכפרות, כסף, תרנגול ודגים".

הרב בניזרי: "אתה אולי שוכח, אבל הכפרות על ידי עוף והשחיטה שלאחר מכן זה מעין המחשה כדי לעורר את בני האדם שיבינו למה היו ראויים וכך מרוויחים שני דברים, גם את הכפרות וגם את התשובה הזאת".

לקראת סיום הדו שיח, הרב בניזרי מתעקש שוב ושוב ותוהה: "לא שומעים אתכם אצל השומרונים, או אצל הערבים. למה בעצם רק אצלנו אתם מקימים קול זעקה, האם זה נובע רק בגלל שאתם אוהבים אותנו, למה רק אצלנו אתם מוחים, האם משהו מסתתר מאחורי המחאה הזאת?!"

יובל נבון לא נבהל ומנסה להסביר: "אני ואתה יהודים, אין לנו על כך ויכוח. אנחנו רוצים לפתור קודם את הבעיות מבית, הרבה יותר חשוב לי קירוב הלבבות עם המגזר החרדי, יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לגשר עליהם. אני מסכים איתך שהקיצוניות מביאה לשנאת חינם, אני נגד הדבר הזה".

הרב בניזרי: "אבל לא קיבלתי תשובה, אם אתם ארגון שכואב לכם, אז למה אתם לא עושים פעולות מול מסעדות בתל אביב לצורך העניין".

ספק ברצינות ספק בהומור מגיב מנכ"ל העמותה הרמת-גנית ומציע 'דיל': "בוא נשתף פעולה, אתם תצאו נגד הכפרות, תסגרו את זה ואני מבטיח לך הפגנות מול המסעדות". שנייה אחר כך מסביר נבון, תוך שהוא משוכנע בצדקת דרכו כי "זה עניין של כמות וגודל, יש עוד מיליון דברים שאנחנו צריכים להילחם, אבל בשיחה כאן אנחנו הולכים על 'למה לא' ואילו אני הולך על 'למה כן'. אני אומר, תהיה מוביל דרך, הובלת דרך בדברים רבים בחייך, אני רוצה שגם אם לא קיבלת את הדברים הללו תגיד: 'יובל גרם לי לחשוב בראש השנה הזה קצת אחרת'".

רגע לפני שנפרדים, אחרי הרבה חיוכים וכוס מיץ אשכוליות (בלי עראק. למרבה הפלא, אף שמדובר בעמותה ואף שמדובר במנכ"ל, 'אין' לו נהג צמוד. לקחנו בחשבון. ח.ב.) עם עוגיות לרוב על השולחן, שאיש כמובן לא נגע בהן, נבון כבר יוזם מבחינתו מפגש נוסף, כשהפעם יעסקו בו בנושא השחיטה: "מבחינתי אני רוצה כל חודש לשבת ולנהל את החיבור בין היהדות לחילוניות, יכול להיות שאם האיש החשוב הזה (הרב שלמה בניזרי. ח.ב.) יישב ליד אשתי הוא גם יצליח לשכנע אותה על מעלות השחיטה היהודית".

הרב בניזרי: "אנחנו שמחים על ההידברות הזאת, זה הקו של העיתון שלנו – שכפי שייחשף בגיליון 'ראש השנה' (גיליון זה. ח.ב.) יצרנו את הסלוגן 'העיתון לאנשים טובים' – חשוב לנו לעודד אתכם במלחמתכם למען בעלי החיים, אבל חשוב לי שגם אתם תסכימו שצריך לקיים את מנהג הכפרות הזה, בצורה טובה ועם כל התנאים הנדרשים, ואת זה אתה לא מוכן להגיד".

יובל: "אין בינינו ויכוח. אם הייתי אומר לכם לקחת תרנגול מפלסטיק אז היה ויכוח, אם לא הייתה אלטרנטיבה אחרת היה ויכוח, אבל אנשי הדת שלכם (ושלך, יובל! ח.ב.) מצאו את האופציה הזאת לכפרות בלי טיפת סבל. אדרבא, תזרקו את הכדור אלינו, תגידו לנו: 'אנחנו לוקחים את נושא הכפרות ומשנים אותו ועכשיו אנחנו רוצים שאתם תעשו כך וכך'".

ליובל חשוב להדגיש ולהסביר "אל תגיעו למצב שבו אתם חשים שהעמותות הללו הן אנטי דתיות, נכון, יש קיצוניים משני הצדדים, אבל אסור לבוא מקובעים, אדרבא אני אומר אל תפחדו לצאת ולהרים את הכפפה".

למרות החיוכים ולחיצות הידיים, העקיצות וההערות הציניות שנשמעו תוך כדי ה'דו-שיח'. גם לרב בניזרי יש מה להדגיש ולחדד: "אנחנו נגד צער בעלי חיים ואנחנו אומרים למי שעושה כפרות בעוף שיעשה על פי הכללים וההלכה, אבל אני לא השתכנעתי שאתם עושים הכול בעניינים אחרים כמו הלובסטרים".

את האמת שהיינו יכולים להמשיך ולשוחח עוד זמן רב, יובל הוא איש נעים הליכות, חבר'מן וכזה שנעים לשבת ולשוחח עמו, אבל כמו כל דבר נחמד גם זמן הראיון הסתיים, מיהרנו להעלות את הדברים על הכתב, לנצל את הבמה ולהביא את דרישתם החד-משמעית של פוסקי ההלכה לכל עורכי טקסי הכפרות באשר הם, לדאוג לשלומם ולמצבם של העופות המשונעים מפה לשם וממקום אחד למשנהו בתת תנאים, כאשר לא פעם רבים מהם הולכים כפרה על חבריהם, כשהם נמצאים בקרונות המוות הדחוסים המעבירים אותם או בתנאי לחץ גדולים כשאפילו לחם צר ומים לחץ לא מגיעים אליהם.

אז נכון, עוד לא השתכנענו מכך שבאמת ארגוני זכויות בעלי החיים עושים הכול לשם שמים, הצבנו שאלות שעדיין לא קיבלנו עליהן תשובה, כמו חגיגות הערבים ב'עיד אל פיטר', או כמו המאבק שלא קיים נגד גני החיות והמסעדות בתל אביב, אבל צער בעלי חיים זוהי לא רק סיסמה שהמציאו אותה בשמאל הישראלי, זוהי הוראה שקיבלנו בנתינתה של התורה בסיני. 'התרנגולים ילכו לשחיטה, המעות ילכו לצדקה ואנחנו נלך לחיים טובים ולשלום'.