הוויכוח האם על המשטרה להגיש בסיומה של חקירה המלצה או האם להסתפק בהעברת החומרים בלבד נמשך כבר שנים ארוכות. בעבר, נוכח טענות רבות מצד פוליטיקאים על כך שהמשטרה פירסמה את המלצתה בעניינם, הוחלט בדרג המשטרתי עצמו לעבור לנוהל עבודה אחר, של הגשת חומר החקירה ללא המלצה. אלא שבחלוף הזמן התמסמס הנוהל הזה, והמשטרה שבה לצרף המלצות בסיום החקירה.
ח"כ אמסלם יגיש את הצעת החוק עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, בהסתמך על "הוספת סעיף 61 א' לחוק הסדר הפלילי — איסור המלצה או חוות דעת של רשות חוקרת". הצעתו מתייחסת להמלצות של גופי החקירה השונים, ולא רק של המשטרה. "הועבר חומר חקירה לרשות תביעה על ידי המשטרה או רשות אחרת המוסמכת לחקור בעבירה לפי דין — לא תצרף הרשות החוקרת לחומר החקירה חוות דעת או המלצה בשאלה אם הראיות מספיקות לאישום אדם פלוני. העובר על הוראת סעיף זה דינו מאסר שנה", כותב אמסלם בהצעת החוק שלו.
הנוהל המקובל בשנים האחרונות הוא כזה: בסיום כל חקירה המעוררת עניין ציבורי מוציאה דוברות המשטרה הודעה על עצם סיומה ועל העברת התיק להכרעת הפרקליטות. עם זאת, כאשר המשטרה סבורה שמדובר בתיק מוצק מבחינת הראיות, מצורפת בדרך כלל הערה כי המשטרה סבורה כי יש מקום להעמיד לדין את החשוד.
ח"כ אמסלם יוצא נגד המדיניות הזאת. לדבריו, כשהמשטרה מצרפת המלצה היא בעצם כובלת את ידי הפרקליטות מלקבל החלטה שונה. "המשטרה אמורה לחקור, לא להמליץ. לא פעם קורה שהיא מתאהבת בתיק חקירה שאותה היא בעצמה יזמה, אז מה מצפים? שהיא לא תמליץ על כתב אישום?" לדבריו, מי שאמורה להחליט על הגשת כתב אישום היא הפרקליטות. "המשטרה היא לא צד בעניין. למה בכלל שהיא תמליץ? איפה זה כתוב בחוק? כשהמלצה משטרתית להגיש כתב אישום מתפרסמת, החשוד הופך אוטומטית לנאשם. לפעמים התיק שוכב בפרקליטות שנה־שנתיים, ומבחינת כולם האיש כבר אשם".
