פרוטוקולים סודיים מלפני 50 שנה שהותרו אתמול לפרסום, חושפים פרטים מרתקים מדיון שהתקיים בקבינט אחרי מלחמת ששת הימים, בבקשתו של ראש ישיבת חברון מרן הגר"י סרנא זצ"ל, להקים מחדש את הישיבה בעיר חברון • יוסף טיקוצ'ינסקי, יתד נאמן

הימים שאחרי מלחמת תשכ"ז, העמידו את ממשלת ישראל בדילמה אליה לא התכוננה, עם כיבוש שטחי יהודה ושומרון, עזה, סיני והגולן וחוסר ההחלטה מה לעשות בשטחים ובתושבים הערבים הרבים שנותרו בהם. ישיבות הקבינט הרבות שנערכו אז היו ארוכות ומתוחות, אך בין הנושאים הרבים שנדונו אז, עלתה על שולחן הממשלה בקשה היסטורית מרתקת של ראש ישיבת חברון מרן הגר"י סרנא זצוק"ל, להקים מחדש את הישיבה הקדושה בחברון.

ארכיון המדינה, התיר אתמול לפרסום פרוטוקולים רבים מתוך ישיבות הקבינט דאז, אשר חושפים כעת בפעם הראשונה פרטים חדשים ומרתקים, מאותם דיונים שעסקו בישיבת חברון והיו כרוכים בין היתר בדיון הכללי על חידוש הישוב היהודי בגדה המערבית, דיון אשר גרם למתיחות רבה בממשלה והציב בפני ישראל את הדילמה אשר לא נפתרה עד היום, חמישים שנה אחרי, לגבי מעמד ערביי יו"ש ומעמד הגדה כולה.

אחד הדיונים שקיים הקבינט המדיני ביטחוני דאז ושהוגדרו אז כסודיים ביותר, התקיים ביום י"ב בחשוון תשכ"ח, חצי שנה לאחר תום המלחמה . ישראל היתה אז באופוריה של ניצחון אך הממשלה לא החליטה כיצד להתמודד עם כיבוש השטחים ומה ייעשה בהם.
באותה ישיבת קבינט, הציג ראש הממשלה דאז לוי אשכול את בקשתו של ראש ישיבת חברון מרן הגר"י סרנא זצוק"ל, לפתוח מחדש שלוחה של הישיבה בחברון. מרן הגר"י זצוק"ל לא רצה להחזיר את הישיבה כולה לחברון משום שבאותם ימים כבר החלה בניית קרית הישיבה בגבעת מרדכי, אך בדעתו היה לשלוח כ-30 או 40 בחורים לחברון ולהקים שם את הישיבה, כשלוחה של ישיבת חברון המעטירה. עיון בפרוטוקולים חושף כי שרי הממשלה "פלפלו" בדבריו של מרן ראש ישיבת חברון זצוק"ל שמשאת ליבו היתה לשוב אל הישיבה שבניה-לומדיה נאלצו לנוטשה ולהמלט מחרבו של ישמעאל בעל כורחם. מחוסר הבנה או מבורות ניסו השרים לייחס לבקשה אופי כביכול פוליטי של רצון לתפוס אחיזה התיישבותית, מה שהיה רחוק מן האמת ומן המציאות, כשהכוונה היחידה היתה לחדש את קול התורה כקדם במקום בו נוסדה הישיבה הקדושה בארה"ק.

מי ניסה 'להתלבש' על חברון?

עלעול בין דפי הפרוטוקולים המיושנים, מעלה עוד כי הממשלה עדיין לא החליטה אז האם ליישב אזרחים בגדה המערבית או לשמור שם רק על נוכחות צבאית. נציגי המפד"ל ניסו אז לטעון, שמישהו מנסה להשתמש בישיבת חברון כעילה לחידוש היישוב האזרחי ביו"ש. אשכול הציג אז בפני השרים את בקשתו של מרן הגר"י סרנא שהגיעה דרך עו"ד שמואל תמיר, שכיהן אז גם כחבר כנסת שלא יישר קו עם עמדת הממשלה.

בשל כך, עלתה הטענה כי הימין הקיצוני הוא זה שמבקש כביכול עבור הישיבה, אך שרים אחרים מיהרו להבהיר כי מרן הגר"י זצוק"ל הוא זה שחפץ בעצמו במהלך "לשוב הביתה" וכבר פנה בעצמו לשרים וחברי כנסת שיסייעו בכך, ועל כן הטענה לפיה קיימת כוונה נסתרת מאחורי המהלך, אינה נכונה. בסופו של דבר, הוחלט כי מעבר של קבוצה קטנה של בחורים לסביבה העויינת אינה בטוחה ועל כן הממשלה לא תיקח על כך אחריות.

על פי הפרוטוקולים של אותה ישיבת קבינט, אמר ראש הממשלה לוי אשכול כי "קיבלתי מכתב שברצוני להביאו לידיעת השרים, כדי לדעת כיצד לנהוג. המכתב הוא מעורך הדין שמואל תמיר, בשם הרב י. סרנא. והוא אומר כך: אדוני ראש הממשלה, הרב י. סרנא ראש ישיבת חברון ביקשני לפנות אל כב', ולבקש כי ייעשו סידורים מאימים לאפשר לעשרות מתלמידי הישיבה, מוריהם ומשגיחיהם לשוב ולכונן שלוחה של הישיבה בעיר חברון".

אשכול ממשיך ומקריא את תוכן המכתב: "ישיבת חברון מעוניינת להחיש את ביצוע ההעברה, ואודה לכב' אם יורה לגורם שייוועד לעסוק בנושא לבוא איתי בדברים בהקדם". אשכול מסכם ואומר לשרים כי "בינתיים אישרתי את קבלת המכתב והודעתי שבמשך הזמן יקבל תשובה".
שר הדתות זרח ורהפטיג, קיבל את רשות הדיבור ואמר כי "ישיבת חברון אינה מתכוונת לעבור. הם בונים פה קריה גדולה שהתחילו לבנותה עוד לפני מספר שנים, ליד גבעת מרדכי. זה ענין של מיליונים. בזמנו לפני הרבה שנים היה ויכוח אם להקים אותה בירושלים או בחברון. אז החליטו להקימה בחברון. כי לא היתה שם ישיבה. ורצו להוסיף לקדושתה של העיר ע"י הקמת הישיבה. ברור שהפעם ילך חלק קטן לחברון כי הישיבה כולה אינה יכולה לעזוב את ירושלים".

ורהפטיג הוסיף כי "היות וכאן נכנסו גם גורמים אחרים הייתי מבחין בתשובה בין התיישבות פרטית ובין התיישבות מאורגנת. הממשלה אינה צריכה להפריע לכל יהודי שרוצה ללכת על אחריותו הוא ובאמצעיו הוא. אבל אם מדובר על דבר מאורגן אז אנחנו צריכים להיות אחראים. הממשלה עוד אינה מוכנה אלא אם היו נמצאים חמש מאות איש שמוכנים לזה. רק אז הייתי מציע שהממשלה תתמוך".

שר התיירות משה קול, אמר בתגובה כי "אני מציע לא לקבל שום החלטות ולחכות עד לגמר הבירור המדיני. נקיים את הדיון המדיני ואז נדע מה הכוונה". לדברי השר קול שניסה להשתמש בבקשה של מרן הגר"י זצוק"ל כדי לנגח את יריבו הפוליטי "לא הרב סרנא הוא זה שגילה פתאום את עורך הדין תמיר. מותר לי להניח שעורך דין תמיר הוא זה שגילה את הרב סרנא".

קול הוסיף כי "ממשלת הליכוד הלאומי אינה צריכה לעמוד תחת לחץ של מפלגת המרכז החופשי, קודם הם איימו שילכו ליישב את גוש עציון, אם הגוש הדתי לא יעשה זאת. עכשיו הם 'התלבשו' על ישיבת חברון זוהי הישיבה הגדולה של מדינת ישראל והיא אינה מתכוונת לעבור כולה מירושלים לחברון, שלושים בחורים זה לא ענין רציני. זה ענין פוליטי. נחכה, בעוד חודש נשב על המדוכה ואז נחליט, למה לקבל בינתיים החלטות ביניים?

ראש הממשלה אשכול הסכים לדברים ואמר כי "גם לי לא נראה ללכת לשם עם שלושים או ארבעים בחורים. אבל כפי שאמרתי, אם מישהו רואה אפשרות לארגן 2000 איש ולרכז אותם בינתיים בירושלים, ואחר כך להעלות אותם להתיישבות בחברון זה דבר אחר".
מאמצים ישירים

מי שמיהר להעמיד את הדברים על דיוקם, היה שר הפנים חיים משה שפירא, שאמר כי "אני רוצה לתקן את הרושם שיש לראש הממשלה בקשר עם המכתב הזה. הרב סרנא פנה גם אל שרי הממשלה באופן ישיר בענין זה. ולא רק דרך עורך הדין. יתכן שהוא לא קיבל תשובה, ואז הוא פנה אל עורך הדין תמיר".

אשכול תהה ואמר כי "היו אצלי כמה פעמים אנשים בענין ניתוחי מתים, אבל אינני זוכר שכתבו לי בענין זה. אינני מניח שקיבלתי פניות ולא עניתי. אז אני כתבתי לו שאני מקוה לענות לו תשובה עניינית בקרוב והשאלה היא עם מי לדבר. עם הרב סרנא או עם עורך הדין תמיר?". והשר שפירא השיב: "עם הרב סרנא".

ראש הממשלה אשכול הסכים לדברים ואמר לשרים כי "אני הייתי מציע שאולי אחד מכם, כשאתם נפגשים איתו בתפילה תגידו לו שלא בא בחשבון להעביר קבוצה קטנה של אנשים לחברון. יש בוודאי מישהו ממשרד המושל הצבאי שיכול להביע דעה בענין זה".
שר הדתות ורהפטיג הגיב: "זה כבר שלושה שבועות שהוא רוצה לדבר איתי ואני דוחה זאת כי אין לי מה לענות לו".

אשכול: "אלי פנה בענין זה עורך דין מפולפל שהוא גם חבר כנסת".

שפירא: "תכתוב לו שהיה דיון בענין זה והוחלט כי יוטל על השר ורהפטיג לבוא בדברים עם הרב סרנא".

ורהפטיג: "שידבר עם הממשל הצבאי".

אשכול: "אבל הממשל הצבאי ישאל מה צריך לעשות…"

בשלב זה התערב בשיחה סגן ראש אמ"ן דאז אל"מ שלמה גזית ואישר כי "היתה פניה בעינן זה אל משרד הביטחון, והיתה תשובה. שבשלב זה מוקדם לדון בזה. הישיבה עצמה פנתה ולא דרך עורך דין".

אשכול הגיב ואמר כי "אינני זוכר שאלי היתה פניה כזאת. אבל גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ לא טוב שזה ייעשה דרך עורך הדין הזה כי הוא בוודאי יפרסם זאת. אני אבקש שיחה עם הרב סרנא, אומר לו מה דעתנו. ובסוף אגיד לו, שאם הם רוצים ללכת על אחריותם, ילכו. הרי גם אז יתחילו לדרוש משר האוצר כסף והוא יגיד שאין לו, תהיה שאלה של שמירה משטרתית, ביטחון וכו' האם לא מוטב לדבר עם ראשי הישיבה ולהגיד להם שלא זה הזמן, ושמישהו יגיד לעורך הדין תמיר לעזוב את הענין? מאחר שהם עומדים בקשר ישיר עם נציגי הממשלה? אני אזמין את הרב סרנא לשיחה בענין זה, ואייעץ לו לא לפנות בענין זה לעורכי דין".

שר הביטחון משה דיין, שמר במהלך הדיון על שתיקה, אך הוא ביקש לבסוף את רשות הדיבור ואמר כי "אינני רוצה שאי השתתפותי בדיון תתפרש שלא כהלכה. ראש הממשלה כבר סיפר לי על הענין הזה ואמרתי לו, שההצעה איננה נראית לי. הצעה זו בצורה זו גם לא נראית לשר אלון. ששלושים בחורים ישבו קרוב למערת המכפלה בתוך יישוב של 50 אלף ערבים. והם בוודאי לא צנחנים… הצעה זו לא נראית לי".

דיין הוסיף כי "עד עכשיו אני מצטער שלא הוסכם בממשלה שבאותן ההיאחזויות הצבאיות תהיה גם היאחזות של ההתיישבות. מדובר שם על יחידת התיישבות עם דרך סלולה. עם כל ההערכה שיש לי לישיבת חברון זה איננו חוד המחץ שאיתו אנחנו נכנסים לגדה המערבית. אני נגד ההצעה הזאת".

בסיום הדיון, קבעו השרים כי "ראש הממשלה ייפגש עם ראש ישיבת חברון ויסביר לו את עמדת ועדת השרים בענין בקשתו, לאפשר לכמה עשרות מתלמידי ישיבת חברון לכונן שלוחה של הישיבה בעיר חברון".

"ייבוש" עזה

כאמור, הדילמה המרכזית שעמדה אז בפני הממשלה היתה כיצד להתייחס לשטחים שנכבשו. נקיטת העמדה היתה נחוצה לקראת נסיעתו של ראש הממשלה אשכול לוושינגטון לפגישה עם נשיא ארה"ב, לאור הצעתו של המלך הירדני חוסיין להוביל להסכם שלום עם ישראל ולאור החלטות שקידמה הליגה הערבית באו"ם. העמדה המובילה בדיונים אז היתה: להחליט שלא מחליטים. עמדה המאפיינת באופן כללי את רוב הממשלות שכיהנו מאז.

בין ההצעות שעלו היו סיפוח יהודה ושומרון, הקמת מדינה פלשתינית או מסירת השטח חזרה לירדן. באשר למדינה הפלשתינית, הוצגה אפילו עמדת הממשל האמריקני, שהתנגד לכך מחשש שרוסיה תתערב שלא לטובת ישראל. מנחם בגין שכיהן אז כשר, אמר כי "אסור לוותר על עומק השטח שמגן על מישור החוף, שבו מתגוררת רוב האוכלוסייה היהודית".

ממאות דפי הפרוטוקולים שנחשפו, עולה כי מבחינתו של אשכול לא היה לחץ להכריע בסוגיה הזו. "אני מציע שלא נגיע להצבעה או הכרעה היום, כי דיה לשמחה בשעתה, ואולי מוטב לומר: די לצרות בשעתן. אך למען הפרוטוקול אני מוכן לומר כאן: אין סיבה שהממשלה תקבע עתה עמדתה לגבי העתיד של הגדה המערבית. עברו עלינו 20 שנה עם שלוש מלחמות, יכולים לעבור עוד 20 שנה ללא הכרעה".

נושאים נוספים שנדונו אז ונחשפו אתמול עם פתיחת הארכיון ההיסטורי, היו מעמד הר הבית מול הוואקף, התמודדות עם ההתקפה על ספינת אח"י אילת, והיחס לערביי עזה, שם הוצע בין היתר פתרון של עידוד הגירה. אשכול עדכן את השרים כי הוא "מטפל בהקמת יחידה או חוליה, שתעסוק בעידוד ההגירה של ערבים מכאן". אשכול גם ציין כי "יש לטפל בעניין זה בשקט, בשלווה ובחשאי, ויש לעסוק בחיפושי דרך להגירתם לארצות אחרות ולא רק לעבר הירדן. דווקא בגלל המחנק הזה והמכלאה שם, אולי יזוזו הערבים מהרצועה. ייתכן, שאם לא ניתן להם מים במידה מספקת, לא תהיה להם ברירה, כי הפרדסים יצהיבו ויבלו".

ומאז ועד היום, הכרעה אמיתית טרם התקבלה משום שלרוב הדעות לא קיימת אפשרות להכרעה. באשר לישיבת חברון, לא ידוע האם לבסוף התקיימה פגישה בין מרן הגר"י סרנא זצוק"ל לראש הממשלה דאז, אך על פי הידוע, באותה תקופה הגיע מרן הגר"י בעצמו לחברון ואף נפגש שם בחשאי עם בן גוריון, ממנו ביקש גם את עזרתו בנושא זה. אך כשנתיים לאחר מכן ביום ו' באלול תשכ"ט, הסתלק מרן הגר"י סרנא זצוק"ל לבית עולמו ורעיון פתיחת הישיבה בחברון נגוז סופית.