תמרות עשן, ועקרת עם חיישן / אברומי נויבירט

"מה זה הריח הזה. שרפת צמיגים ולא סיפרת, או שמא גרוע מכך, עישנת?" – קידמה עקרת הבית את יענק'ל כשחזר הביתה. "עישנתי?! אני?! מה פתאום!!! רק תפסתי שיחה קצרה עם מוט'קה מהמעדנייה, והריח של המטיאס המעושן דבק בי". כך יענק'ל. "אבל גם אתמול הבאת איתך ריח דומה" הפגינה הרבנית את זכרונה החושי.

"אהה…אתמול"… עבדו גלגלי מוחו של יענק'ל, "אתמול היה היארצייט של האדמו"ר הזקן, הציבור בביהכנ"ס הדליק נר לע"נ הצדיק, וכמה ילדים התאמנו על הבערת מדורה מיניאטורית מעל מגש של הנרות , המקום התמלא בעשן, וכך נספגה הארומה בבגדנו. תשמחי שזה רק ריח של עשן, ולא מכתזית בניחוח בואש".

"אם הבנתי נכון" אמרה, "הכוילל שלך התמקם לאחרונה במעדניה המעושנת, וגם זאת נראה לי שבבית הכנסת שאתה מתפלל בו – חדלו לגמרי מאמירת תחנון. כך על פי ריח נרות היארצייט שהפך לך לבן לווייה קבוע" ניתחה הרבנית בבינתה היתרה.

"יש משהו בדברייך, אבל האמת שריח העשן נזקף לחובת אשר לעמ'ל החברותא שלי שהחליט לאחרונה להיגמל משתיית קפה שחור בנימוק שזה מזיק. וכדי להקל על עצמו את התהליך, הגדיל את מינון העישון. אמנם בעת ריתחא דאורייתא אין הוא זקוק לזה, כי אז יוצא לנו עשן מהלימוד עצמו, אבל בעת שהוא נתקל ב'קצות' מוקשה או רע"א מורכב – העישון מועיל לו לריכוז. יש לו, לאשר לעמ'ל, גם הפרעת טקט. אני מבקש ממנו מידי פעם שיכבה את הסיגריה כי העשן מפריע, והוא בתגובה מדקלם מילים בארמית כמו 'קשוט עצמך תחילה', או 'מאי חזית ד'עשן ד'מרלבורו דידי סמיך טפי מעשן ד'פרלמנט דידך', או סתם זורק ציטוטים מימי האינתיפדה, כמו: 'להפסקת אש צריך שני צדדים. וכדומה".

לעומתו פצתה היא את פיה: "לריתחא דאורייתא אין ריח עשן, והדמיון היחיד לאינתיפדה זה החברותא שלך שמשמש לך כמגן חי. רק אזכיר לך שכשהשדכן התקשר להורי לפני שנתיים להציע אותך כחתן, הצהרתי במפורש שאינני מעוניינת במאפרה מהלכת. תגיד את האמת מה מספר הסיגריות שאתה מעשן ביום, וכמה מתוך משכורתי כגננת עלה בעשן"?

"למעיישה אני מעשן כמעט פאסיבי" ענה יענק'ל. "מעולם, אבל מעולם! לא עברתי את מכסת השלוש־ארבע חפיסות ליום. שגם אותם אני משיג בדרך כלל מחברי, כל אחד כפי נדבת לבו. תבררי ותביני שהנזק העיקרי מהעישון זו ההוצאה הכספית. ואני מקפיד באדיקות לא להוציא על זה ממשכורתך הצנועה. ובכל אופן אינני מבזבז על זה יותר מחומש. רק אעדכן אותך שהרעיונות הכי טובים שלי עלו במוחי כשעישנתי. לדוגמא הצעת השידוך של צוריסנשטיין־אומגליקוביץ.

"אתה מתכוון לזוג שהתגרש למחרת חתונתו? כנראה שערפילי העשן טשטשו לך את השכל. אזכיר לך שלא קיבלת מהם דמי שדכנות, בנימוק שברקוביץ – כנראה מעשן וותיק ממך – הציע את השידוך לפניך. ועכשיו רק תנסה לדרוש מהם כסף כשהחבילה מפורקת. מכל המדרגות הם יזרקו אותך". סיימה הגברת את מענה לשונה, ויענק'ל נזכר: "האם לא מתקיים כעת המפגש השבועי שאת משתתפת בו בימי שלישי?" טפחה הרעיה על ראשה "אוי נכון, הסדנא השבועית בנושא 'החיים לצד בעל קומבינטור'. יצא לי לגמרי מהראש. תעשה לי טובה יענק'ל, הנחתי תבנית עם סלמון באפיה. תזכור בבקשה לכבות את התנור בעוד חצי שעה בדיוק" ביקשה מהעזר כנגדה. "הסירי דאגה", הרגיע יענק'ל. "חצי שעה בדיוק. כמו שעון!".

עזבה הרבנית לטובת המפגש השבועי, ויענק'ל הגביר את חום התנור בכמה מעלות טובות כפולות ומכופלות. המתין חצי שעה, והוסיף עוד ארבעים־חמישים דקות לוידוא הריגה. כשהבית התמלא בעשן, חייך יענק'ל בשביעות רצון, כיבה את התנור, ניגש לארון, שלף את חפיסת הסיגריות מקופסת השטריימל והצית לעצמו פרלמנט קצר. כששבה הגברת הביתה אחרי שעה קלה, פכר יענק'ל את ידיו בייאוש וייבב בהלקאה עצמית "אויששש איזה גוילם אני. שכחתי לכבות את התנור בזמן, והריח של העשן מוציא אותי מדעתי". ואף היא ענתה לעומתו "יענק'ל, למה הוצאת את קופסת השטריימל?" נבהל יענק'ל וגמגם "לא… זה כלום… חיפשתי משהו… לא רציני…"

קלטה הבינה היתרה שהעניין רציני עד למאוד, ופתחה את קופסת השטריימל לראות מה מונח בה. העידו כל תושבי השכונה שתמרות העשן שהתנשאו מחלונות הבית באותה השעה, היו מעל ומעבר לעשן הסיגרים והפקטים שעישן יענק'ל מאז ומעולם גם יחד.

■

אין בדברים לעיל משום נקיטת עמדה בנושא העישון. וכבר ראינו אצל רבים וטובים מאחינו בני ישראל והנם מעשנים כבדים. הדברים רק נכתבו כדי להציג את שני הצדדים של חפיסת הסיגריות, כל הרוצה לעשן יבוא ויעשן, פסיבית ואקטיבית. וכל ערום יעשה בדעת וינהג כפי שיורהו מצפונו.

כעת אזוז, לחטוף סיגריה. איפה הנחתי את המרלבורו, איפה? – –

להערות, תלונות והצעות מניפולטיביות: [email protected]

הטור פורסם בעיתון בקהילה