אני וכמה חברים שכבר שכחו צורת ריקוד מהי, התמקמנו בשולחן המרוחק עד כמה שאפשר משאון התזמורת שהיתה מורכבת מאורגניסט חסידי, שבכלי המשחית שתחת ידו חולל רעש שווה בעוצמתו לגדוד ארטילריה רוסי / טורו השבועי של אברומי נויבירט

שוב חתונה, כבכל ערב בשבועיים האחרונים. במרכז האולם פיזזו וכרכרו החתן ומריעיו. ואילו אני וכמה חברים שכבר שכחו צורת ריקוד מהי, התמקמנו בשולחן המרוחק עד כמה שאפשר משאון התזמורת שהיתה מורכבת מאורגניסט חסידי, שבכלי המשחית שתחת ידו חולל רעש שווה בעוצמתו לגדוד ארטילריה רוסי.

שוחחנו בענייני אקטואליה. ריחמנו על ביבי, ובירכנו את מו"ל עיתון הארץ עמוס שוקן בכל הברכות המתאפשרות במגבלת החוק. נחום, הכעסן שבחבורה, לא שלט בעצמו והצמיד לשמו של שוקן את הכינוי קרימינל. מורדכ'ע נבהל וגוף זר נתקע בגרונו. רגע לפני שסיים להכחיל, ביצע עליו אנשי'ל תמרון היימליך. אחרי שחילץ מקנה נשימתו חמשה אינצ'ים של קוגל ירושלמי, בורקס חצי מעוכל, ורבע עוף תועה, פנה להזהיר את נחום בחומרה מאמירות של הסתה. נחום התעצבן וביקש "אל תטיף לנו". לא הטפנו לו יותר אלא ביכינו בצוותא את אובדן שר הבריאות שיהיה בריא, והזכרנו לשבח את מזכיר סיעת ש"ס צביקה יעקבזון שנצפה לאחרונה כשהוא מחזיר עטרה ליושנה.

נחום עדיין לא נרגע, ושלף מכיסו תמונה עם פרצופו של רובי ריבלין מלא בחצ'קונים וטלאי של פיראט על עינו הימנית. כשנתרוקנו הצלחות שלפנינו, שאלתי באדיבות את מורדכ'ע אם ירצה אולי צלחת נוספת. הוא לא התנגד, אז הצעתי לו אם כבר, שימלא לכולנו. הוא סירב מפני הבושה, ובמקומו קמה על רגליה הנפש הבהמית של אנשי'ל, והלכה להביא לכולנו אספקה נוספת. בדרכו בחזרה אלינו, פסע אנשי'ל בצעדי ריקוד כדי לא לבלוט על רקע קהל הצעירים המקפצים לשיר 'נפש כל חוֹי חוֹי' של חיים שלמה מאיעס.

תהינו לעצמנו מאיפה לוקחים הבחורים את המרץ לחולל כך. אנשי'ל שאל באי אימון "מה, גם אני כשהייתי בגילם, פיזזתי וכרכרתי כך"?! "אין סיכוי" ענה נחום. "בזמננו עוד לא חלחלה מוזיקת האי.די.אם. לא היה חוֹי חוֹי, לא כּוֹי כּוֹי, לא רַבּוֹי'ס וחסרוינן, ולא על המחיה". מורדכ'ע הסכים. "בגילנו הנוכחי, הרצון לרקוד שואף לכיוון המפיל חבלי שינה". אנשי'ל טען שמדובר בטרנד שמשתנה מידי תקופה, אבל אחד לא שמע אותו, כי אורגניסט הקרבות החל בנגינת שיר אופנתי שנשמע כך, ואני מצטט: פַּאם – פַּרַאם – פַּרַאמפַּרַאמפַּרַאם פַּרַאפַּרַא —
פַּרַאם-יַבַּבַּא–יַבַּבַּא-יַבַּבַּא-יַבַּבַּא! הקהל הצעיר עבר למצב כוראוגרפיה. קרי: ריקוד קולקטיבי שמחשב את צעדיו בתיאום מוחלט, כלהקת פלמינגואים במעופה.

ניסינו להתעלם מהאקסטזה ששררה במתחם המתבגרים. החלפנו עוד כמה עדכוני שטיבלאך ונייעס, והנה נגלו לעינינו מחזות וקולות שהחזירו אותנו לתקופות קדומות. כשהקלידן החל לנגן את שיר נוער הגבעות 'זכרני נא זכרני נא וחזקני נא אך הפעם'. המוני בחורים משולהבים בבגדי נַצנַץ רקדו עד איבוד עשתונות לצלילי השיר שלמילותיו נקברו מטורללי בית דגון לאלפיהם בתקופת השופטים.

האוירה בחתונה היתה עליזה, אלא שאז נתקדרו שמי האולם והקלידן שוב העביר הילוך לצלילים וקולות שנלקחו מממלכת הפלישתים. המוזיקה החדירה רוח מלחמה בבחורי החמד שבחלקם שינו צורה, מבלבלים את השטן בריקודים של דעא"ש ובריצודים שלא שערום אבותינו. והשטן התבלבל. אוהו התבלבל, ולא רק הוא, אלא עשרות מוזמנים נצבו בצידי האולם מבולבלים, פוערים את פיהם ומפלבלים בעיניהם, בנסיון להבין איך הצליח לחדור למחננו הריקוד שבוצע לראשונה בשבט הזוּלוּ, איך לכל הרוחות קלטו את זה הבחורים. אותי ואת חברי תקפה בחילה עזה על כן הסטנו את הצלחות מלפנינו. בדיעבד התברר שהן שוב ריקות.

נחום קְצר הפתיל גידף את סגנון המוזיקה שפשה במגזרנו, בהעירו שאפילו בטקס ההכתרה הרשמי של נשיא זימבבואה לא נשמעו צלילים חולניים כאלה, אך תוך כדי דיבור נסחף והצטרף בהנפת ידים למחול החרבות. אנשי'ל סיכם שהמוזיקה תמיד הושפעה מהגויים. מורדכ'ע, שעד כה מילא פיו ספרייט, התנגד, באומרו שדין אחד למוזיקה שמושפעת מהנכרים, ודין אחר לריקוד שהוא נכרי בזכות עצמו. ואני, למראה מחול השדים ולמשמע בליל הצרחות האינדיאני, הרהרתי ביני לבין עצמי אייייי גלות גלות. לאלו תהומות של שפל ירדה המוזיקה שלנו. מה נאמר ומה נדבר. לשֵמע צלילים כאלה, נישאת כמו מֵעצמה התפילה שיבנה המקדש. אוי אוי טאטע. מי יתן, וכבר יגיע היום – עיר ציון תמלא. אוי. ושם נשיר שיר חדש… – – איינץ! צווי! דריי! פיר! – – וּ-בִּ-ר-נָנָה…נָנָנָה-נָנָה, נָנָנָה-נָנָנָנָנָהנָנָ-נַ-ע-לֶ-ה. פַּאם פַּרַאם !בּוּם! סוף!

להערות, תגובות, השגות ומחאות: noyvirth@gmail.com

הטור התפרסם בעיתון 'בקהילה'.