pixabay

העו"סית של משפחת קלר / יהודית בלוי

תמיד יהיה אדם שקרוב אל ילד מוגבל שאוהב אותו, שואף לגאול אותו ממצבו וחוצב דרכים בכדי לעשות זאת. אם לא יתן לרופאים ולאנשי מקצוע אחרים ליאש אותו, ויוסיף להאמין שקשייו של הילד זמניים והפיכים - הוא יראה פירות בעמל העל-אנושי שישקיע

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבלתי, מאז שהתחלתי לטפל בילדים הסובלים ממוגבלויות, היא ההכרות וההתוודעות שלי לאין ספור סיפורים של אימהות שלא עברו את "שלב הקבלה".

"שלב הקבלה" – או כפי שכינתה אותו שירה, אמו של נהוראי, "שלב היאוש"- הוא הרגע בו משלים ההורה עם "המציאות "- שילדו יהיה מוגבל חריג ותלותי במשך כל חייו.

לצוות המעון השיקומי חרה מאוד על שאני "מפריעה" לאימהות לעבור את "שלב הקבלה".

"אנחנו רוצים שהיא תעבור את שלב הקבלה ואת לא נותנת לה!" הם התקוממו ביותר, מכך שבאטימות ליבי וחוסר רגישותי – לשיטתם – אני מעזה לטעת תקווה בליבם של הורים מסכנים…

מנין להם שזו תקוות שוא?

טבלת המדד קבעה שלא יתכן שנהוראי יצעד על רגליו, ידבר בפיו ויחיה חיים פרודוקטיביים כשיגדל. טבלת המדד החליטה שעתידו לשהות בהוסטל לנכים סיעודיים. אבל אמא שלו – לא "עוברת את שלב הקבלה". בגללי…

אתן בטח מכירות שיטות קונבנציונאליות שונות, אך את האמת שמסתתרת מאחוריהן, גם כדאי לכן להכיר: את פריצות הדרך הגדולות בשיקום, עשו תמיד אנשים שעד ששיטותיהם התפרסמו, היו, לרוב, אנשי עמל פשוטים ואלמוניים.

כשכתבתי אנשי עמל לא התכוונתי דווקא שהתפרנסו מעבודת כפיים מפרכת, אלא, שהיו חרוצים, מסורים, ועמלו לפרנסתם לאו דווקא על כסא מנהלים מרשים או בתפקיד יוקרתי.

כבר דורות רבים זה כך: זו יכולה להיות אם, זה יכול להיות סב או סבתא, מורה או סייעת במסגרת הלימודית. מכל ארץ. מכל מוצא. מכל מעמד כלכלי או חברתי.

תמיד יהיה זה אדם שקרוב אל ילד מוגבל (או אל מבוגר מוגבל) שאהב אותו, שואף לגאול אותו ממצבו וחוצב דרכים בכדי לעשות זאת. אם לא יתן לרופאים ולאנשי מקצוע אחרים ליאש אותו, ויוסיף להאמין שקשייו של הילד זמניים והפיכים – הוא יראה פירות בעמל העל-אנושי שישקיע.

אותו מבוגר אלמוני ומסור יצליח להצעיד את הילד אל מעבר לקרת הזכוכית שיצרו עבורו מאבחנים למיניהם. אח"כ, יבין אותו מבוגר כי כשם שעבודתו הועילה לילד מסויים, שאליו התמסר, כך הוא יכול להביא עזרה והצלה לילדים נוספים. לאחר שהעובדות יעידו שוב ושוב כי יש תועלת משמעותית בשיטת עבודתו של אותו מבוגר אלמוני – דרך עבודתו עם הילדים תחקר מדעית ע"י אנשי האקדמיה, תוכר ותילמד במוסדות אקדמיים.

או אז, יטענו אנשי האקדמיה בעלי התארים והתעודות: רק מי שהוכשר על ידינו יכול לטפל בילדים ומבוגרים הנזקקים לשיקום! איש לא יזכור כי האדם שפיתח את השיטה לא היה מלומד – לפחות לא בתחום השיקום. איש מאנשי המקצוע שיתגאו בשיטה החדשנית, והמוצלחת, ויהפכו אותה לנוצצת ויוקרתית- לא יזכור כי מי "שילדה" את השיטה הייתה למשל אם בעלת מבט עגום אך נחוש – שלכלכה כהוגן את בגדיה בשעה שזחלה על מדרגות הבית, מכריחה את בנה לזחול כמוה.

המטפלים שיטפלו בשיטת עבודתה של האם הנ"ל – יתלכלכו פחות, יזיעו פחות ויקבלו יותר כסף ויותר כבוד משקיבלה היא… להם כבר יקצו שטח מסודר ממוזג ומעוצב, שריח נעים נודף בחללו.

לאם שפיתחה את השיטה לא היה זמן גם למסור עצמה למען בנה החריג, וגם לנקות ולעצב המדרגות… לא היו לה צוות ותקציב. היה לה ילד שנזקק לשיקום. והיא "צפצפה" על אחות טיפת חלב, על הרופא הנוירולוג, על הפיזיותרפיסט והקלינאית והעובדת הסוציאלית- ולא האמינה להם ול"טבלת המדד". היא לא עברה את "שלב הקבלה" – היא מרדה בו, וניפצה עבור בנה את תקרת הזכוכית.

בין השלב שבו יגאל בנה מחיים של תלות בזולת ושל חריגות, ועד לשלב שבו תהפוך שיטתה למוכרת ופורצת דרך במוסדות שיקומיים רשמיים – יהיה על האם (או כל אדם אחר שיצר שיטת שיקום מועילה) לעמוד עם הפנים מול הרוח ולספוג בוז, זלזול ואי אמון מצד אנשי ממסד. הם אוהבים לעבוד בשיטות שהתמסדו כבר. את השיטות שיתמסדו בעתיד הם דוחים תחילה בשתי ידיים.

רק כעבור עשור או שניים הם יצקצקו בשפתיהם: "לפני עשרים שנה עוד לא ידעו את מה שאנחנו יודעים כיום, למשל שיטת…"

לא כתבתי את כל הנ"ל דווקא לגבי שיטת – "עיגולי תגליות", שפיתחתי אני, אלא לגבי כל שיטה שפתחה שער חדש בפני מוגבלים, וסללה דרך לשיטות שהתגלו אחריה. גם שיטת "עיגולי תגליות" לא הייתה "נולדת" ללא השראה שקיבלתי ממי שסללו דרכי שיקום לפני. כל מי שהוכיח שאפשר נתן כח למי שהוכיח אחרי, שאפשר יותר.

ההורים האמיצים שטיפחו לעין כל ילדים הסובלים מתסמונת דאון, בתקופות בהן נהגו להחביא ילדים כמוהם בחדרים הפנימיים של הבית, הם שהביאו לכך שכיום הורים אמיצים מאפשרים לבניהם או בנותיהם הסובלים מתסמונת דאון להינשא ולבנות קן משפחתי משלהם. הלן קלר היא דמות שתרמה השראה רבה לכל העוסקים בשיקום.

המורה שלה אמדה בתחילת הדרך לבדה, עובדת בשיטה עצמאית ובלי נשימה, מאמינה בכוחה של הלן הפראית – שהיום ללא ספק הייתה מאובחנת כמפגרת, וכמו שאמרה לי מורה בחינוך מיוחד "אבל מפיגור לא יוצאים, אי אפשר לצאת מפיגור" (אפשר!) אם לא הייתה המורה מתפעלת מכל הישג שלה ומוצאת סימוכין לכך שהיא כן – כן – כן יכולה לתקשר. ללמוד. להצליח. המורה הוסיפה לדבוק בעבודתה עם הלן, גם כשבתחילה אפילו הוריה של הילדה לא הכירו בערך עבודתה.

תמיד אני חשבת: אילו היה למשפ' קלר ליווי סוציאלי (בשל מוגבלותה של הילדה) תשכחו ממצב שבו היו מאפשרים לנס הזה, שכבר שנים מכה גלים של השראה, לקרות. העו"סית המסורה, בשם "טובת הילדה" כפי שמקצועיותה המדופלמת יודעת, הייתה מוצאת שההורים מפנימים את מצבה החמור של ביתם, ומעבירים אותה למסגרת "שתיתן מענה לצרכיה" במקום לתת לצעירה (שהיא בעצמה כבדת ראיה*) להתרוצץ סביב הילדה עם שיטה לא מוכרת, שפיתחה בעצמה.

*הרי רק בנות כישרוניות ונוצצות במיוחד מתקבלות למסלולי חינוך מיוחד. מה זה משנה שאין להן מושג איך מרגיש תלמיד שלא מבין את השיעור? העיקר שמבחינה לוגית הן תדענה את החומר, ותצטיינה בבחינה. מי ייתן לתלמידה כבדת ראיה ללמוד חינוך מיוחד? הרי היא בצד של המתקשים. וכשהמד"פיות של המסלול התקבלו בצעירותן על תקן של מבריקות ברור שתבחרנה בתלמידות "מושלמות").

אני יכולה לספר לכן כעשרה סיפורים עכשוויים על ילדים שאמותיהם היו "סוררות" ומרדו ב"טבלת המדד" וב"שלב הקבלה" – וילדיהן ניפצו את תקרת הזכוכית. במכתב שכתבתי לפיזיותרפיסטית של נהוראי, הצהרתי שאיני נרתעת מגילו – ומשוכנעת שיש בכוחו לצעוד באופן עצמאי.
היא הייתה מזועזעת, והצהירה שהיא שומרת את המכתב הזה במחשב של המעון השיקומי – כהוכחה ל"עוול" שאני גורמת.

לדבריה, כשנהוראי יסיים את לימודיו בגנים השיקומיים של אותה רשת, היא תוכל להוכיח איך "התעללתי" באמו ונטעתי בלבה תקווה – בעוד שהוא מסוגל להתנייד רק בכסא גלגלים… נהוראי עדיין לא סיים את לימודיו בגנים שם. בשלב זה הוא הולך בעזרת הליכון אחורי. השבוע בישרה לי אמו כי בשעה שרכב על "בימבה ג'וק" ברחוב, נאחז בגדר למצב של עמידה, ולאחר ששירה סייעה לו לשחרר את רגליו למדרכה, הלך לאורך הגדר, תוך שהוא נשען עליה.

העו"סית של הגן מפצירה בשירה שתסכים לערוך לנהוראי בדיקות מקיפות, משום שלדברי העו"סית, יש לו נכות קשה מאוד, מצד אחד, ומצד שני כל מיני התקדמויות מפתיעות שלא מתאימות למצבו…

המסקנה? "הוא חייב ברור ניורולוגי מקיף…"

המכתב שכתבתי עדיין ממתין במחשב של המסגרת השיקומית המובילה…

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

חיזקו ואמצו……בני בן ה-4 נכה אבל מסכימה לכל מה שנאמר….

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture