הנס שהאוסטרים לא הסגירו את הצדיק - לפעמים כל אחד מאתנו 'יורד למצרים' - למה מספר יוסף על גדולתו במצרים? • הרב ישעיה וינד בזווית מיוחדת לפרשת השבוע, פרשת ויגש

מסופר על האדמו"ר רבי ישראל מרוזי'ן זי"ע כשנמלט מרוסיה לאוסטריה מאימת הצאר הרוסי וממשלתו, שהעלילו עליו עלילת שווא ורדפוהו עד חורמה. לא יכלו הרוסים להשלים עם כך שהטרף שנשמט מידיהם. החליט הצאר הרוסי להעביר בקשה רשמית אל קיסר אוסטריה להסגיר לידיהם את הרבי מרוזי'ן.

מנגד הגיעה משלחת מכובדת של יהודים, לשכנע את הקיסר שלא להסגירו לידי הרוסים. מראש היה ברור שאין כאן כוחות שווים. משלחת יהודית מול קיסר רוסיה…

אך למרבה הפלא החליט הקיסר שלא להיענות לבקשת הצאר הרוסי והסכים להשאיר את הרבי מרוזי'ן לשבת במנוחה תחת חסותו באוסטריה. חסידי הרבי ראו בזה ממש נס משמים כי הרי מה נחשבת משלחת שתדלנים של הרבי ושליחיו מול בקשת ההסגרה של מדינת רשמית, ועוד אימפריה כרוסיה.

כשהגיע הבשורה הטובה נכנסו החסידים אל הרבי, ושאלה בפיהם: ילמדנו רבנו הרי ראינו שבכוח הרבי לחולל ממש נס מעל לדרך הטבע, אם כך למה נצרך הרבי לטלטולי הדרך והטרחה הגדולה המרובים. אם כבר נס, למה לא פעל הרבי בשמים להשקיט את העלילה שטפלו עליו שונאי ישראל. שיוכל להישאר ברוסיה?

חייך הרבי וענה להם אף הוא בשאלה בפרשה שאנו קוראים השבוע בתורה. יוסף הצדיק אחר שנתוודע לאחיו אומר להם "והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים". הדבר נראה תמוה, וכי זה מה שיש לו ליוסף הצדיק לבשר לאביו שיש לו קצת כבוד וממשלה, וכי הוא מושל על כמה מצרים?
מן הראוי שדבר ראשון יבשר לו כי שהצליח להישאר יהודי ירא שמים, ושנשאר שמור מכל טומאת מצרים. דברים שבוודאי ישמחו הרבה יותר את יעקב אביו.

אלא, הסביר הרבי מרוזי'ן לחסידיו, האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, התגוררו כולם בארץ ישראל, שם הם הצליחו לפרסם את בורא העולם בכל הארץ. אבל בארץ מצרים לא מכירים שיש בורא לעולם, עדיין לא תפרסם והתקדש שמו הגדול.

שליחות מיוחדת זו הוטלה על יוסף הצדיק. לפרסם שמו ית' גם בחלק זה של העולם, בתוך טומאת מצרים. זה מה ששלח יוסף לומר ליעקב אביו. "ואמרתם אליו כה אמר". כה הוא כינוי לקב"ה, הקב"ה אומר "בנך יוסף שמני לאדון לכל מצרים", יוסף הצדיק עשה את הקב"ה אדון לכל מצרים, פרסם שם שמים ואת קדושת יוסף הצדיק גם במצרים הטמאה.

כך גם במקרה שלנו, סיים הרבי. אבותי ורבותי פרסמו את שם ה' והפיצו יראת ה' ותורתו במדינת רוסיה משך שנים רבות. ואילו עכשיו נשלחתי אני להביא את דבר ה' ולהפיצה גם במדינת אוסטריה.

אכן ידוע שבמדינות אוסטריה וגרמניה התפתחו ניצני ההשכלה שעשתה שמות בקרב העם היהודי במדינות אירופה ורוסיה. קדושת הצדיקים לבית רוזי'ן סייעה לבני הנעורים לשמור עצמם מנפילה בבור שחת ההשכלה.

אם פעם בימים עברו היה זה תפקידם של גדולי עולם וצדיקי הדור, לחזק את העם ולקרבם לתורה ומצוות. דומה שכיום ניתנה הרשות ותפקיד זה עבר לכל יהודי ויהודי, וכל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. כל מי שעיניים בקודקדו רואה במוחש את ההשפעה הגדולה שיכול יהודי פשוט להשפיע על יהודי אחר שלא זכה לראות ולהרגיש את האור הגדול שבתורה. מעבר לעבודתו העצמאית בשמירת תורה ומצוות. כל אחד יכול היום לקרב ולקדש שם שמים בעולם.

עובדות רבות שמורות אצלנו על כוחו של יהודי בודד. פעמים בהתנהגות סטנדרטית נאותה בהליכה ברחוב. פעמים במשא ומתן באמונה. מילה טובה ליהודי. כל אחד מאיתנו לפעמים 'יורד למצרים'. לפעמים זה רק בית חולים בארץ. קורה ח"ו ויש צורך להגיע אף לחו"ל. אבל זה יכול להיות רק במרפאה הקרובה בתור לרופא למשהו קטן מיצר וכואב לכם, שם אנו פוגשים יהודי הרחוק מתורה ומצוות, לפעמים במקומות כאלה מתפתחת לה שיחה, או סתם מעקב של היהודי הלא דתי אחר תהלוכות היהודי החרדי, ודווקא שם זה קורה.

המהפך החשיבתי בראשו של מי שלא נפגש מקרוב באצילות של אדם האמון על שמירת תורה ומצוות. 'הופך לו את הראש' 180 מעלות לכיוון החיובי. אין אנו יודעים חשבונות שמים כלל וכלל אך פעמים שגם אנו משמשים כיוסף הצדיק בשעתו ודווקא משם יוצא ההכרזה שהקב"ה אדון כל הארץ.

עדים אנו ממעשים שבכל יום, אני ורעי לעבודת הקודש בקירוב יהודים, לצימאון העז השוטף את הציבור היהודי בארץ הקודש, עם הנסיונות הקשים שבדורנו, ואולי דווקא בגללם, אפשר להשקות את העם ממעיינות הטהורים, הציבור היום אינו יציב ומקובע בדעותיו כמו בדור שקדם לנו. היום הכל שפיט, הכל שביר, והכל נפיץ.

זוהי אחריות גדולה! כשיש לנו אפשרות לקרב, להציל, ולהשפיע, ואיננו עושים זאת במלוא הכוח, הרי זו פשיעה ממש מצידנו.

כל אחד מאיתנו במקום מושבו, הריהי 'שגריר יהודי', שגריר של דבר ה' ותורתו. השגריר מתוקף תפקידו כל מעייניו נתונים לייצג בכבוד את שולחיו. בנוסף הריהי דואג קודם כל לאינטרסים של מדינת האם, עוד לפני דאגתו לעצמו ומשפחתו.

הכותב הינו מנהל רוחני ומרצה ב'הידברות' וראש כולל אהבת תורה.