"ראיתי עדת זאבים רעבים, רצים ומחפשים מזונם, וימצאו נבלה, חיה קטנה מושלכת על דרכם, ויקפצו כולם עליה מבוהלים ודחופים, אבל לא יכלו לאכול הטרף, כי כל אחד מהם קפץ על חברו וידחפנו מבלי להשאיר לו כלום, וכה נשכו זה את זה וילחמו זה בזה עד אשר כולם היו פצועים, ויזוב דמם לרוב, וכה נלחמו עד אשר כולם נשארו מוטלים על גבי השלג חסרי אונים, ורק אחדים הגיבורים בהם המה שמו שיניהם בנבלה, ותעבור רגע והנה גם אלה התחרו זה בזה וישובו וינשכו איש את רעהו, נשוך ופצוע עדי האחד גבר ויחטוף הנבלה וינוס".
"התבוננתי למראה וראיתי את המנצח רץ מרחוק, והנה דרכו אשר רץ עליה מלאה דם, מדמו אשר זב מפצעיו הרבים אשר פצעוהו חבריו. אמרתי בליבי הן בדמו הוא אכל ושבע ודשן, והמה שבעי מכות וגם רעבונם, זה אשר למען הישבעו נלחמו, עודנו בחוקו כבראשונה".
"עתה התבוננתי לרעבון השואף לחומריות. עלתה בזיכרוני המעשיה הזאת, כי תהיה משל לבני אדם, הן גם המנצח בתחרות, פצוע הוא, חולה, עייף ויגע, וגם אם נצחונו אשר ניצח איננו שווה מאומה, כי רעבונו לא ישבע לעולמים, אלא יוכפל וירבה, כאמור, אבל אם כה גדול המנצח, מה יהיה חלק המנוצח?
ורוב העולם מנוצחים בתחרותם" (הגרא"א דסלר, מכתב מאליהו).
יותר מדי פעמים, אנחנו מקבלים את התזכורות, למעשה הזאבים, ולמבט היאך אדם הוא זאב, נושך וטורף. דומה שכותרות העיתונים בשבוע האחרון היו חלק מאותה "זאביות" נוראה.
כך הופל ראש ממשלה בישראל! זו היתה הכותרת שליוותה רבים מהעיתונים, על זיכויו של אולמרט.
אולמרט הודח מתפקידו, הושפל וסבל, העיתונות התגיסה למלחמה נגדו, והפרקליטות דנה אותו ברותחין, וכעת? סערה של ממש. מתברר שהחשדות וההמלצות לא "עברו" בבית משפט, אבל בשבילו זה כבר מאוחר. החלק המדהים הוא ההשתוללות של התקשורת, אז וגם היום. כאשר הזאבים שולפים את שיניהם, ולבסוף כולם, אבל כולם ממש, מדממים.
שר המשפטים לשעבר, פרופ´ דניאל פרידמן, גם הוא מותח ביקורת על התנהלות פרקליט המדינה משה לדור במשפטיו של אולמרט.
כך פורסם בתקשורת מדבריו של פרידמן :
"הבעיה היא לא הזיכוי אלא ההתנהלות לאורך כל הדרך והצורה בה לדור התבטא לאחר המשפט", אמר פרידמן. "לו הייתי עובד פרקליטות הייתי מרגיש מאוד נבוך, הייתי רוצה שיהיה מישהו שייצג את הפרקליטות עם קצת יותר ענווה וקצת יותר אנושיות. זה לא סוג הפנים שהייתי רוצה שהפרקליטות תציג. אם מר לדור יעזוב את הפרקליטות בין אם ברצונו ובין אם יגרמו לו לעזוב, זה יחזק את הפרקליטות".
פרידמן אמר כי עצם זיכויו של אולמרט בפרשות "ראשונטורס" ומעטפות הכסף של טלנסקי, אין משמעותו שהיה פגם בעבודתו של לדור. אך פרידמן הסביר שיש לבדוק את התנהלותו של לדור בנושא, והזכיר בהקשר זה את הראיון שהעניק לדור לעיתון "הארץ" בפברואר 2011, ובו התייחס לפרשת הולילנד, וכן להלוואה שקיבל אולמרט מג´ו אלמליח. אולמרט תבע את לדור ואת העיתון, והחודש לדור התנצל.
"איך הוא מרשה לעצמו להתבטא בצורה כזו? זה לא נגמר, מר אולמרט מגיש נגדו תביעה, וזו לא תביעה מופרכת ובסופו של דבר הוא כותב מכתב התנצלות", אמר פרידמן
בנוסף, הזכיר פרידמן גם את גביית העדות המוקדמת מהעד המרכזי, משה טלנסקי ותיאר אותה כ"הליך בלתי מתקבל על הדעת. עדות שרק התחילו לגבות אותה. לא גמרו את חקירתו במשטרה, מיד רצו לבית משפט, זה נעשה בתקופה שיש מתקפת טילים אדירה על ישראל".
כשנשאלו לגבי דעתו כך שהפרקליטות תערער על פסה"ד של אולמרט, אמר פרידמן כי זו תהיה "שגיאה גדולה".
הדברים הללו מצטרפים למאמר נוקב שכתב ד"ר חיים משגב, שכותרתו "לדור לך הביתה". לדבריו "הרי כל העם ראה את הברקים ושמע את הקולות שהשמיע פרקליט המדינה. מי שהופיע אישית בבית המשפט, כדי לתת משנה תוקף לדרישתו המופרכת, וסבר שהנה החל המשפט, ולא היא, המשפט לא החל, מה שהתחיל הוא מיצג של משה לדור שהצליח לשכנע את בית המשפט שאם העדות של משה טלנסקי לא תישמע לאלתר, יש חשש לגורלו. הרמז היה לכך שמישהו אולי יתנכל פיזית לטלנסקי, האצבע הופנתה כמובן למי שעלול להינזק הכי הרבה מעדותו".
מוסיף משגב: "כתבתי אז, ואני אומר גם עכשיו, מי שהיה אחראי לסילוקו של אהוד אולמרט מתפקידו — ואני לא הייתי חסיד גדול של דרכו הפוליטית — צריך להסתלק לבלי שוב מחיינו הציבוריים. יותר מדי לכלוך הצטבר מסביבו. מסיבת העיתונאים ההזויה של משה לדור, שבה התעמת עם שאלות נוקבות, בלא מעט יוהרה, לטעמי, ובקורטוב של גסות רוח, בוודאי שלא סילקה את הצחנה הרבה שעולה מהתנהגותו".
לדור לא מתכוון להסתלק. יש גם מי שמגן עליו, וחושף שיניים כלפי המתקיפים, כך למשל כותב אמנון סטרשנוב, שתוהה מדוע מנסים לתקוף את לדור, ואחרי מאמר מנומק הוא מציין שתי הערות שדומה כי גם הן מוכיחות את התופעה של חשיפת הניבים, וכי מדובר בעדת זאבים מכל כיוון אליו נסתכל. כותב סטרשנוב:
"שתי הערות לסיום: האחת — כמדומני, שמי שתרם יותר ממר לדור וממר טלנסקי להתפטרותו של אולמרט מכהונת ראש הממשלה היו דווקא חבריו הפוליטיקאים, ליבני, אהוד ברק ואחרים". דומה שאין מי שיכחיש את המילים הללו…
אבל זאת ועוד, סטרשנוב מתיחס למילים הקשות שהטיח אמנון דנקנר בלדור וקרא לו לעשות צעד דרסטי וחמור יותר אחרי הזיכוי של אולמרט. וכך מציע לו סטרשנוב בהערתו השניה כשהוא מתיחס לסודות האישיים והאפלים שהתגלו על אחד מאנשי ה"רוח" המפורסמים אחרי ששבק חיים. כל עוד מר אמנון דנקנר לא מממש את רעיונותיו כלפי עצמו לאחר שחשף ברבים את סודותיו הכמוסים של חברו הטוב… רשאי גם מר לדור ליהנות מהספק ולא לנקוט בצעד דרסטי שכזה.
עד כמה שזה חמור, זה גם עצוב. פוליטיקאים. תקשורתנים, משפטנים וכל מה שביניהם, עוסקים האחד בשתיית דמו של האחר, מי יותר ומי פחות.
ואנו מביטים בזאבים, מרחמים ומברכים ברוך שלא שם חלקנו כהם…
