בשלב הזה לא בטוח שימשיכו לתת לה שעות סיוע... בעצם משאירים אותי לבד עם הבעיה ואני מרגישה פחד משתק / חני אופנהיימר בטור המשך על וועדות השילוב

מספרת גב' וולך:

שרי היא לא הבת הראשונה שלי שמתקשה בקריאה, אבל אצלה נתקלתי כמו בקיר אטום. כבר בגן חובה עשתה גננת השיח מאמצים והצליחה ללמד אותה את הא"ב, פחות או יותר… אבל היום בכיתה א', כשמתחילים עם התנועות, המורה המתגברת והמנחה שלה עומדות חסרות אונים.

לאחר מאמצים, מזה כמה חודשים, היא לא מצליחה לרכוש את העיקרון של צרוף האות לתנועה. מה שכן, היא מצליחה לזהות מילים שלמות, כמו את השם שלה, את השם של החברה הטובה, מילים כמו אבא אמא היא קוראת בקלות, אבל לדברי המורה המקצועית, ללמד אותה כך קריאה, זה חסר טעם… ובשלב הזה לא בטוח שימשיכו לתת לה שעות סיוע…

בעצם משאירים אותי לבד עם הבעיה ואני מרגישה פחד משתק, חוסר אונים ועוד לא דיברתי על הרגשות התוססים מתחת לפני השטח אצל שרי'לה.

מילה של אשת מקצוע:

משהו לא זורם אצל שרי שלך, וזה לא בגלל שהיא לא מסוגלת ללמוד לקרוא, אלא פונקציה של כמות העזרה המוגשת לה. כל ילד יוכל לרכוש את כל עקרונות הקריאה, אבל יש ילדים שהדבר דורש הרבה יותר מאמץ, יומיומי, מקצועי, יסודי, ובדרך עקיפה לפעמים, בסבלנות אין קץ, כמו טיפות מים המטפטפות שוב ושוב, שוב ושוב…

כמה שעות סיוע קיבלה שרי שלך? 3 פעמים בשבוע? איך זה יעזור לה, כשחברותיה, שאינן מתקשות, מקבלות בכיתה 7 שעות שבועיות (לפחות) + תמיכה יומיומית בבית?! ועוד, האם הסיוע שקיבלה הותאם לה אישית? או שהיא לומדת בקבוצה, שחלק מהמשתתפות בה, כבר קלטו את מה שהיא לא, וממילא, היא לא מצליחה להיתרם ולהתקדם?! צריך לבדוק את הדברים, כי שוב, משאבי הממסד מוגבלים ויש מי שנופל בין הכיסאות.