מה זה? לא, לא שוטר, לא פרמדיק, לא בוגי, לא שאול ולא ביבי, וגם לא מאלה שתמיד עוצרים לעזור. הוא לבש מדים כלשהם. הוא הגיע מוכן לעזרה

בלהט העימות סביב השירות הצבאי או האזרחי, הנה סיפורו של אדם המגדיר את עצמו "חילוני", שנתקל מקרוב — אולי לראשונה בחייו — בסיוע חרדי. כך הוא מספר את סיפורו:

"נתניהו ומופז משחקים כבר שבועות בהורדות ידיים. יעלון ופלסנר נושאים ונותנים ובעיקר מתקוטטים. ואני, לפני חודשיים, באחד הבקרים על כביש 40, פתאום, משום מקום, שמעתי בום ומיד אחריו התנגש בי בחוזקה רכב שהעיף אותי לאי תנועה. תאונת שרשרת שתוצאתה שלושה פצועים, רגע לפני שאני בעבודה, שזה בית החולים קפלן. אז הגעתי לעבודה, אפילו בזמן, אבל באמבולנס".

"הדממה חתכה את האוויר, ואני כואב. הגב, הצוואר, המחשבה איך לא נפתחה כרית האוויר. ואז, משום מקום, הגיח איש עם זקן מסודר, חייכן, שלקח מיד חסות על האירוע. הבטתי במזוקן והוא עליי, ותוך שניות הרגשתי בידיו הבטוחות. הוא הסביר את מצבי לרגע זה, דיווח מה הולך לקרות בדקות הקרובות, עשה בדיקה ראשונית והרגיע את המצב".

"מה זה? לא, לא שוטר, לא פרמדיק, לא בוגי, לא שאול ולא ביבי, וגם לא מאלה שתמיד עוצרים לעזור. הוא לבש מדים כלשהם. הוא הגיע מוכן לעזרה. ´ארגון הצלה´, כך נקרא הגוף של החרדים שמסייע לכל מי שזקוק לכך… מתברר שתפקידים שהם מבצעים באופן וולונטרי, מתוך רצון טוב, הם עושים מכל הלב. אני מודה למזוקן הזה מעומק הלב. עד היום אין לי מושג מי הוא, אבל אני אוהב אותו, מעריך את התושייה שלו, מפרגן לו, ורגע לאחר מכן אני הולך להפגין נגד הסטטוס-קוו שפוטר אותו משירות".

עד כאן קטע מהסיפור, כאשר הקטע הנוסף בסיפור, הוא פנייה לציבור החרדי לתרום למדינת ישראל: "אין לי בעייה שתסעד חולים במוסדות רפואיים שחסרות בהם אחיות, אשמח לראות אותך נותן כתף תומכת לקשישים. אל תעשה עניין אם המחוייבות הזו תתורגם לחוק מחייב…"

כותב המאמר, נראה על פניו, כמי שמאמין באמת ובתמים בדברים שהוא כותב. הוא אינו נגוע בשנאת חרדים לשמה, אף שהוא מצהיר על כוונתו להפגין נגד הפטור משירות לחרדים. הוא נגוע בחוסר מידע אלמנטרי על הנעשה בציבור החרדי. חובה עלינו להקדים ולומר, שאין אנו מאלה שכאשר באים להסביר את סיבת דחיית השירות ללומדי תורה, משתמשים בטיעונים כי "גם אנחנו תורמים לציבור" בכל מיני אירגוני חסד ועזרה, או טיעונים בנוסח "יש גם חרדים המשרתים בצבא" וכדומה. אין אנו חשים בכל צורך להתנצל על משהו. התרומה הגדולה של הציבור החרדי לעם היהודי וליושבי ארה"ק, זהו לימוד התורה של רבבות בני הישיבות ואברכי הכוללים. בלי לומדי התורה, אין קיום לעם ישראל. מתן אפשרות לכל החפץ ללמוד לעסוק בתורה באין מפריע, זהו יסוד קיומו של העם היהודי. לא צריך להסביר יותר מזה. נקודה.

אבל יש חוסר מידע בסיסי לציבור חילוני גדול, כאשר הוא מבקש מהחרדים "לתרום למדינה", דרך סיוע במוסדות רפואיים או עזרה לקשישים וכדו´ במסגרת "שירות אזרחי". הזדמנתי בעבר ל"מרפאות החוץ" של אחד מבתי החולים הגדולים בארץ. באזור ההמתנה למרפאות ישבו, בין השאר, קשישים על כסאות גלגלים, או נכים עם קביים. רובם המוחלט לא נראו שייכים לציבור החרדי, ואם היתה לי "חכמת הפרצוף", יתכן שהייתי מזהה בהם גם יהודים השייכים לצד הרחוק ביותר מהיהדות. הסתכלתי על ציוד העזר הרפואי שהיה איתם, וראיתי את הכיתובים המודבקים או מוטבעים עליהם: "יד שרה", "עזרה למרפא", "עזר מציון". האם יודעים אלו המשתמשים בציוד הזה, שמדובר בארגונים חרדיים נטו? ארגוני חסד וסיוע לכל נזקק, שמופעלים ומוחזקים ברובם על ידי הציבור החרדי? ועוד לא הגענו לכל ארגוני החסד, המחלקים מזון בבתי חולים לכל מבקש, או מארגנים הסעות, שמירה על חולים, ומה לא!

מדובר במתנדבים, מכל שכבות המגזר החרדי, אלו אשר לא זכו להיות מהשוקדים על תלמודם בישיבות ובכוללים, התורמים מיוזמתם, מאונם ומהונם, כדי לסייע לזולת, בלי אבחנת זהותו של הזולת. כל נזקק יכול לבוא ולהיעזר. מציע אותו כותב מראשית הדברים, להיפגש עם "החבר החרדי שלי" כדי לדבר איתו "בגובה העיניים" ולהגיע להסכמה. הסכמה על מה? על כך שהציבור החרדי יתרום למדינת ישראל, כפי שהוא תורם? כמה עצוב שזה המצב. הרי כל חילוני עם עיניים, יכול לראות "בגובה העיניים", כיצד בכל אירוע בו יש צורך בסיוע, מסתובבים עשרות בעלי זקנים, ציציות וכיסוי ראש שחור, חברי ארגוני הסיוע השונים, המגיעים לכל מקום בו צריך עזרה. כל חילוני מצוי, צריך רק לפקוח את העיניים ולראות מעבר למסע ההסתה המאורגן והממומן מחו"ל, נגד הציבור החרדי. אולי כדאי שהציבור החילוני, זה שחלקו הלא מבוטל משתמט מכל סיוע, יתרום גם הוא משהו למדינת ישראל, לפני שהוא פונה לציבור החרדי?