הערים החרדיות מככבות בראש רשימת הערים בהם התחבורה הציבורית זמינה, לא מעט בשל העובדה שמדובר בציבור המרבה להשתמש באוטובוסים. מאמר בתקשורת קורא לציבור הכללי ללמוד מהחרדים, לזנוח את הרכבים הפרטיים ולדרוש תח"צ זמין וזול

דו"ח שפרסם לפני כחודשיים ארגון צרכני התחבורה הציבורית '15 דקות' השווה את מידת הזמינות של התחבורה הציבורית ביישובים בישראל ביחס לגודל האוכלוסייה. מעניין לגלות שהעיר המככבת בראש הטבלאות, עם התחבורה הציבורית הזמינה ביותר בארץ, היא העיר החרדית ביתר־עילית. עיר חרדית נוספת עם תחבורה ציבורית זמינה היא מודיעין־עילית. גם בית־שמש ואלעד, שבהן ריכוז חרדי גבוה, נמצאות במקום טוב מאוד בטבלה.

אלישיב רייכנר כותב בעיתון מקור ראשון כי תנופת הפיתוח של רכבת ישראל נמצאת בשיאה, אבל רכבות מהירות הן רק חלק מפתרון בעיית הפקקים הבלתי נסבלים והצורך לחבר את הפריפריה למרכז. לצד הרכבות קיים צורך לשפר את כל מערך התחבורה הציבורית בישראל, בדגש על קווי האוטובוסים.

לדבריו, זמינותה הגבוהה של התחבורה הציבורית בערים החרדיות נובעת בעיקר מכך שהציבור החרדי הוא צרכן נאמן שלה. אמנם מדובר גם בציבור עם כוח כלכלי שיכול להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות, אבל אם החרדים לא היו מרבים לצרוך תחבורה ציבורית, שום לחץ לא היה מועיל להם.

תושבי הפריפריה למדו מזמן שבכל עיר שיש בה קהילה חרדית אפשר ליהנות מקווים ישירים במחירים זולים למרכז הארץ. הכוח הכלכלי המאורגן של הקהילות החרדיות בפריפריה, יחד עם העובדה שלרבים מחבריהן אין רכב פרטי, הוליד שיתוף פעולה מבורך עם חברות האוטובוסים, ומהתוצרים המוזלים יכולים ליהנות כל התושבים.

רייכנר מספר על עצמו: גם אני נהנה לעתים קרובות מהקווים הישירים מירוחם לירושלים ולבני־ברק, שמחברים אותי למרכז בכשעה וחצי של נסיעה תמורת פחות מעשרים שקלים. ראוי לציין שלפחות בקווים המוכרים לי מהעיירות בנגב, אף שהקו נוסד בעקבות בקשה של אוכלוסייה חרדית, לא נדרשת הפרדה.

הציבור הישראלי כולו צריך ללמוד מהחברה החרדית לצרוך יותר תחבורה ציבורית. שיפור תשתיות של כבישים והנחת עוד מסילות רכבת לא יועילו אם הישראלים ימשיכו להעדיף את רכבם הפרטי על פני הנסיעה המשותפת באוטובוס וברכבת. רבים מהנהגים הישראלים טוענים שהיו משתמשים בתחבורה ציבורית אילו רק הייתה זמינה ויעילה יותר, אך הטענה הזאת נכונה באופן חלקי בלבד.

הישראלי הממוצע התרגל לנוחות של הרכב הפרטי והוא מתקשה לוותר עליו, גם כשיש לו חלופה טובה וזולה של אוטובוס או רכבת. הציבור החרדי מוכיח שגם במציאות הלא מושלמת של התחבורה הציבורית, אפשר להעדיף אותה על פני הרכב. כאמור, ההעדפה הזאת מתבררת כמשתלמת מבחינה כלכלית, משום שאוטובוסים מלאים מייצרים תוספת של קווים.