70 יום החזיק ה"שידוך" בין "קדימה" לבין נתניהו, עד שהתפרקה החבילה. שאול מופז שהצליח לכבוש את ראשות "קדימה", ניסה להחיות את המפלגה, באמצעות ההסתה הפרועה נגד לומדי התורה. החישוב של מופז להצטרפותו לקואליציה היה שאין לו מה להפסיד בתרגיל הפוליטי הזה: אם הוא יצליח להעביר חוק גיוס בסגנון חבר מפלגתו פלסנר, אזי "המהפך" הגדול ייזקף לזכותו. אם ייכשל החוק — כפי שאכן קרה — אזי הוא יוכל לפרוש מהקואליציה ולפתוח במסע הבחירות, כאשר באמתחתו ה"הישג" הגדול של פרישה אידיאולוגית, כביכול.
אבל מופז יגלה בקרוב, שהתרגיל הפוליטי שעשה, לא יצליח להפיח רוח חיים במפלגתו הקורסת. הציבור לא קונה את הסחורה הקלוקלת, כאילו ומופז הוא איש הפועל משיקולים אידיאולוגיים כלשהם. מאז נכנס לקלחת הפוליטית, לא התעניין מופז בנושא בני הישיבות. זה לא היה חלק מהאג´נדה הציבורית שלו, עד שהגיע לראשות "קדימה" וגילה כי הוא מכהן בראשות מפלגה בת 28 מנדטים אמנם, אבל חסרת מנדטים בסקרים. יועצי תקשורת יעצו לו לחפש את הדרך הקלה לצבור קולות, ואולי יש בהם מי שאמון על גירסא דינקותא ולפיה "כל המיצר לישראל נעשה ראש". במקום לתת ליאיר לפיד לגרוף את הקולות האנטי-דתיים, סבר מופז שאפשר לשכנע אותם לתמוך במפלגתו הכושלת.
מה לעשות שהציבור לא השתכנע. לכל היותר חיזק מופז את מפלגתו של לפיד, כאשר העלה את נושא בני הישיבות לראש סדר היום הציבורי. בימים כתיקונם, כאשר האיום האיראני עומד בראש החדשות ויחד עם המהפכה בעולם הערבי, המלחמה בסוריה ועליית מורסי לשלטון במצרים, מהווה איום קיומי למדינת ישראל, קשה היה להפוך את נושא בני הישיבות לנושא מרכזי. ההצלחה של מופז היתה לדחוק את כל הנושאים הבוערים הצידה, ולשכנע את הציבור הישראלי שהנושא המרכזי והחשוב ביותר עמו צריכה מדינת ישראל להתמודד, הוא דחיית גיוסם של בני הישיבות. בכך עשה מופז שירות חשוב מאד למפלגתו החדשה של לפיד, שזה פחות או יותר המסר היחיד שיש לה למכור לציבור.
מפלגת "קדימה" נולדה בחטא, כאשר שרון פירק את הליכוד ונטל עמו אוסף של תאבי-שלטון אל המפלגה החדשה, שהמפריד בין חבריה היה רב מהמשותף. ליבני, היו"ר שהחליפה את אולמרט הפורש, החמיצה את ההזדמנות להגיע לשלטון, כאשר סירבה לעשות קואליציה עם הנציגות החרדית, ומאז הולכת המפלגה ומידרדרת בסקרי דעת הקהל, עד שהיום כלל לא ברור שהיא תעבור את אחוז החסימה. מופז קיבל לידיו מפלגה חסרת עתיד, ובניסיון נואש להציל אותה החל במסע הסתה אנטי-יהודי פרוע, שהגיע לשיא במסקנות חבר הכנסת פלסנר שביקשו לקבוע כי כל לומד תורה יהפוך ל"עבריין" בעל רישום פלילי. עוד לא היה רעיון מרושע כזה בתולדות מערכת החוקים של מדינת ישראל, והיו כבר הרבה דברים מרושעים.
נקעה נפשו של הציבור הישראלי מהמפלגה הכושלת הזו, כמו גם מהעומד בראשה שאול מופז, שעמדותיו האידיאולוגית משתנות עם כל רוח מצויה, הרבה יותר מהר מאלו של בנימין נתניהו. במקום לנסות ולרדת מהעץ הגבוה עליו "תלה" אותו פלסנר, הוא הפך פתאום ל"איש עקרונות" והחליט לפרק את השותפות עם הליכוד, שיכולה היתה להעניק לו עוד כמה חודשי כהונה ממשלתית. השאלה כעת היא מה יעשה נתניהו, והאם יחליט להקדים את הבחירות, כפי שעמד לעשות ערב הצטרפות "קדימה" לממשלתו. בכל מקרה, נראה שמופז הגיע לסוף דרכו הפוליטית וכנראה גם מפלגתו שספק אם תישאר במתכונתה הנוכחית אחרי פרישתה מהממשלה.
