זבולון תיקף את רב-קווֹ, והתיישב באנחת הקלה על ספסל האוטובוס. הוא הניח את מטענו הכבד על המושב שלצידו, נותן דרור לשרירי אצבעותיו ולפרקיהן המלבינים. אמתחותיו גדושות היו ומלאות בכל טוב ארץ מצרים, סין, אמריקה, וגם ישראל. למן התפוז הסיני ועד לפפאיה המסוכרת, עובר דרך בננות מיובשות ושאינן, וכלה באתרוגים שכמשו ויבשו מאליהם. הכל היה שם. זבולון מהדר במצוות, אף במצוות קלות שכאלו.
בתחנה הבאה הוא עלה. זבולון לא היה שם לב אליו, אם לא שהיה מבקש ממנו בעדינות תקיפה להעביר את שקיותיו למקום אחר ולפנות את מקום הישיבה שלידו. זבולון עשה כמצווה, מניח את השלל הנכבד על מנעליו וסביבותיהם. האיש היה נטול כיפה, ובנוסף לכך שזבולון היה עדין ובעל נימוס, הוא גם לא חפץ לגרום לחילול ה'. כעבור נסיעה של רבע דקה חש זבולון את עיני הלה ננעצות בו וידע שזה בא.
"לכם אין את הבעיה הזאת, אה?" שמע את הזר דובר בעורפו.
הוא הפנה ראשו. "איזו בעיה?"
"אני, הילדים שלי נעלמים לי. אין לי מושג איפה הם. אחד בהודו, אחד בתאילנד. אחד בכלל לא אמר שהוא נוסע. ועכשיו הם לא יוצרים קשר, לא מדברים. כלום. אז אצלכם אין את זה, נכון?"
זבולון – שנזקפה קומתו בשומעו כי הוא הפך לנציגם של החרדים – ענה: "תראה, אצלנו זה קיים, אבל בצורה הפוכה. הבן שלי, בחור בישיבה, שקוע עמוק בלימודים שלו וכמעט שאין לו זמן להתקשר. תמיד כשאני רוצה לדבר איתו הוא עסוק והוא באמצע ללמוד. אפילו עם הילד הקטן שלי אני כמעט ולא מדבר. הוא מגיע מהלימודים בערב, אוכל משהו, ומיד הולך לבית הכנסת שליד הבית שלנו, לחזור על הלימוד. אז אתה רואה? ככה זה בכל מקום. השאלה היא באיזו צורה זה קורה".
"זה מעניין מה שאתה אומר. אבל מה באמת ההסבר לזה? איך הבנים שלי יצאו ככה והבנים שלך אחרת?"
"פשוט מאוד, השאלה היא מה האבא. הוא זה שמנחיל את החינוך, ואיך שהוא מתנהג זה המסר שקולטים הילדים".
בן שיחו התהרהר. "אתה יודע מה?" התנער לפתע. "אתה צודק באלף אחוז. כי כשאני הייתי צעיר, הייתי בדיוק כמו הבנים שלי היום. אין לי מה להתפלא שהם עכשיו עושים את אותו הדבר. כנראה שאני משדר להם איך להתנהג".
"הנה לך, הילדים מושפעים מהאבא".
האיש סקר את זבולון בעין בוחנת והחליט לבקש: "תברך אותי, כבודו".
זבולון – ששוב נזקף גוו בתחושת חשיבות – בירר: "איך קוראים לך?"
"אילן".
"אילן אילן, במה אברך אותך?"
"שהבנים שלי לא יהיו כמוני. שלא יעשו את השטויות שאני עשיתי".
"חבל, יש לי רעיון מצוין בשבילך. אני אברך אותך שתהיה בעצמך יותר טוב, וככה גם אוכל לברך אותך שהבנים שלך יהיו כמוך".
"רעיון נהדר".
"ביהדות קוראים לזה: 'כל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך', מבין?"
"כן, משהו כמו: 'התפוח לא נופל רחוק מהעץ', לא?"
"יפה. והיום גם לימדת אותי משהו. עכשיו אני מבין שמה שנאמר 'יהיו כמותך', פועל גם בצורה ההפוכה. זאת אומרת, הילדים מושפעים מהמסרים שמעביר להם האבא, בין לטוב ובין – חלילה – להיפך".
בתחנה ירדו השניים, מהורהרים.
טפשי ודבילי לחלוטין
מקסים, מרגש, אמיתי וברור.
כתיבה יפה מאד. תמשיך הלאה!
חזק ביותר
שמחה פשיטיק התותח תמשיך להביא את השקפותיך הטובות
בכתיבה חדה וברורה כזאת
יישר כח !