מדי יום, לפני 'אשרי' בתפילת ותיקין, {או לפני הוצאת ספר תורה בשני וחמישי}, אומר מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט''א הלכה יומית לתלמידים ולציבור המתפללים

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז שליט"א

יום ראשון כ"ו שבט התשע"ח
יום פטירת הרה"ג ר' יצחק בוחניךּ זצ"ל.

כשאומר החזן את חזרת התפילה, הקהל יהיו שותקים ומכוונים לברכות שמברך ה'שליח ציבור', ויענו אמן על כל ברכה וברכה.

וזו מצוה שעשה ר' רפאל הלפרין זכרונו לברכה, שפירסם בבתי כנסת שלט: "מי שמשיח בשעת חזרת שליח ציבור עבירה גדולה בידו ומוחין בו", באותיות גדולות כאלה, והלואי שזה יעזור.

ואם אין תשעה בני אדם שמכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה.

ולכן, אם אדם יודע שלא מקשיבים ולא עונים ולא מכוונים, אז מוטב שלא יעשה חזרה. ככה פסק 'בן איש חי'.

אבל אבא זצ"ל כותב, ש'מלמדים אותם לענות'.

היה פעם זקן אחד בג'רבא, כל הזמן אומר לאנשים: ג'אוב, ג'אוב, ג'אוב (=תענה), אבל הוא בעצמו לא יג'אוב (=לא היה עונה)… צריך אדם לקיים "ללמוד וללמד לשמור ולעשות".