בלי שום קשר להחלטה על טיפול כזה או אחר. אבחנה טובה של הבעיה מסייעת להבין את עצמתה ואת מאפייניה. ולסייע בנקיטת דרכים חינוכיות מתאימות / חני אופנהיימר

שאלת מיליון הדולר

יש לי שתי בנים בכיתות ד' ו-ז', לגבי שניהם עלה מדי פעם חשד לבעיות קשב וריכוז. במשך השנים היו דיווחים מצד הצוות החינוכי על אי שקט, אך למרות זאת, שניהם ילדים ממושמעים ולא נתקלנו בבעיות התנהגות חריגות ובסה"כ הם לומדים די טוב. האם כדאי לבדוק את נושא הקשב והריכוז באופן מקצועי? או לתת לדברים להמשיך הלאה כמו עד היום?

מילה של אשת מקצוע

התשובה על השאלה הזו אינה של שחור לבן. יש הבדל בין ילד לילד, בין מלמד למשנהו, בין תקופה לתקופה, ובין תפיסת עולם לאחרת. יהיו שיראו את הטיפול בקשב ובריכוז, באופן הקונבנציונאלי (ריטלין ושות') כמו הרכבת משקפיים – בלי זה הילד לא רואה טוב, אז למה לא להקל עליו?! אך זו הנקודה הימנית על ציר ארוך, שבקצהו השני סירוב מוחלט של הורים לשמוע על כיוון טיפולי כזה, ולא משנה מה ההשלכות של הבעיה…

כללו של דבר הוא בחינת התפקוד של הילד(או הבוגר או המבוגר), האם קיים קושי ניכר בתפקודו הלימודי-התנהגותי באופן שמשפיע לרעה על התפתחותו או על תפקוד הסביבה וצובר תסכול? האם הבעייתיות ממושכת ואינה משתפרת באופן ניכר גם לאחר טיפול חינוכי אחר (שיחות, מבצעים)?

אם התשובה חיובית, יש לעצור לחשיבה מחודשת, ולחשוב על דרך פעולה.

בלי שום קשר להחלטה על טיפול כזה או אחר. אבחנה טובה של הבעיה מסייעת להבין את עצמתה ואת מאפייניה. ולסייע בנקיטת דרכים חינוכיות מתאימות.