יהודי חרדי לא מעריץ ראש ממשלה חילוני שהוא לכל היותר "הרע במיעוטו". למרות זאת, חשוב מאוד להגן על נתניהו משום שמדובר בהרבה מעבר לענין האישי שלו / חיים ולדר בטור נוקב על השיטה שבאמצעותה מנסה מיעוט אלים ופיראטי להשתיק את הדמוקרטיה

1.
אני יודע שיש כאלה שכועסים עליי כשאני כותב בעד נתניהו. אחד הקוראים אפילו ביטל את המנוי ל"יתד נאמן" בגלל המאמר שלי בשבוע שעבר. אני יכול להבין את זה. ואפילו להסביר את הכעס: עיתון כמו "יתד נאמן" אינו מאדיר אף אחד, כולל אנשי ציבור חרדיים, למעט גדולי הדור. נתניהו, בעצם היותו חילוני, לא יכול להיות דמות להערכה/הערצה/חיקוי.
זאת ועוד, מלבד היותו חילוני, כמו כל ראשי הממשלות לפניו, נתניהו הוא מבחינת "הרע במיעוטו" עבור החרדים. הוא לא מספיק הגן אלינו וגם חבר בזמנו ליאיר לפיד גדול שונאינו. ובתנאים אחרים ייתכן שהייתי נאלץ לתקוף אותו כאן.
אם כך אני חושב, מדוע אני מגן כל כך על נתניהו?
2.
נתניהו הוא בכלל לא הנושא. הוא רק מייצג את חזית המאבק של אנשי דיקטטורת השמאל, כנגד כל מי שהוא לא הם ומוכיח את הכוח האדיר שיש ברשותם, את השימוש הבלתי מידתי בו, את האכזריות הבלתי נתפשת של יפה הנפש הללו, את סתימת הפיות מצד אבירי חופש הביטוי, את הגזענות של שוחרי השוויון, את העריצות כנגד יהודים, מצד המציגים עצמם כרחמנים כלפי גדולי אויבינו, את הצביעות של אלה המדברים בשם האמת והצדק, את חדוות המלחמה של שוחרי השלום, ואת אי כיבוד התוצאות בבחירות ורצון העם מצד שוחרי הדמוקרטיה.
כשמישהו יורה לך ליד האוזן, אתה חייב לחשוש שהיריה הבאה לא תהיה ליד. אתה חייב להתארגן על עצמך ולתפוס מחסה.
המאבק האכזרי כנגד בנימין נתניהו הוא לא רק יריה של רובה. הוא מטווח של טילים. יש כאן הצגת תכלית של "מה השמאל יודע לעשות כשהוא רק רוצה".
הסיבה שאני לא מרפה מזה היא משום שאני רואה בניסיון החיסול הממוקד של בנימין נתניהו דוגמא מדויקת למה שיקרה כאן אחרי שיצליחו לחסל אותו פוליטית (ובדרך גם להחריב את משפחתו, את כבודו ואת נפשו).
כל האש הזו, כל הכלים הכבדים הללו יופנו כנגד מישהו אחר. האם ברור לכם הדבר? היעד הבא – נהיה אנחנו. השירות בצבא, לימודי הליבה. עולם הישיבות. עולם הסמינרים ואפילו דברים שנראים לנו ממש פשוטים כמו הפרדה, כשרות, שבת וגיוס.
3.
מה שאני מנסה לעשות, זה להציג את כלי הנשק ואת הדרך הערמומית הלא הוגנת ואפילו המושחתת שהם עושים בה שימוש.
כידוע השמאל מהווה חלק קטן מאד מאזרחי המדינה. קטן הרבה יותר מכפי שנראה אם ניקח בחשבון שתומכי "לפיד" ו"כולנו" אינם אנשי שמאל, ויש בהם אפילו אנשי ימין.
ברם, השמאל השתלט על נקודות מרכזיות ביותר אשר הכרחיות להנהגה והן:
1. בתי המשפט.
2. הפרקליטות
3. המשטרה
4. התקשורת
5. האקדמיה
6. משרדי הממשלה
כדי להבין את משמעות הדבר בואו נדמיין משאית, שקבוצת אנשים השתלטה עליה. אחד השתלט על ההגה השני על ההילוכים והשלישי על המראות וכולם יחד פועלים על פי הנחיית האחראי על הרמזורים.
והנהג?
כן, הוא י ו ש ב שם ליד ההגה, אבל אסור לו אפילו לנגוע בו בלי רשות האחראי שלא לומר על ל ס ו ב ב אותו לכאן או לכאן, את מוט ההילוכים מפעיל מישהו אחר ולנהג אסור אפילו להביע את דעתו איזה הילוך רצוי ובאיזו מהירות יש לנסוע. הדבר היחיד שהוא עושה זה להיות שם, ושקוראים לו נהג, ואם יש תאונה אז הוא האשם…
זה פחות או יותר ציור המצב של הנהגת המדינה.

הרדיפה, התפירה והמערכה על עתיד הדמוקרטיה / ארז תדמור


4.
הימין שולט לכאורה כבר שלושה עשורים. הכי "לכאורה" שניתן להעלות על הדעת. הוא מקבל את הרוב בבחירות ממיליוני האזרחים שבחרו בו, מרכיב את הקואליציה והעומד בראשה נקרא "ראש ממשלה", ויש לו גם שרים שמופקדים על משרדי הממשלה השונים, להלן "הנהגים".
כאן זה פחות או יותר נגמר.
בתכל'ס, לראש הממשלה ולשריו אין שום יכולת לשלוט. מפני שכל החלטה שלהם מותנת בכך שהבג"ץ, לא יבטל את החלטתם.
ומיהו הבג"ץ?
המורכב על ידי 11 קבוצת פיראטיים של אנשי שמאל קיצוני שמעולם לא נבחרו לתפקידם ושהשתלטו בעשרים השנים האחרונות ממש בכוח על המשאית ששמה "מדינת ישראל" תוך שהיא דוחקת את הנהגים, מאיימת עליהם ומכריחה אותם לנהוג על פי פקודותיה הנוגדות לגמרי את רצון בעלי המשאית, קרי הבוחרים, וכשהם מעזים לנסות לנגוע בהגה או בהילוכים שלא לדבר על ניסיון להוריד את כנופיית השודדים מהמשאית, ובכן, אותה קבוצה דאגה לרדוף נהגים רבים, להשליך אותם מהמשאית בביזיון נורא, ואף לכלוא כמה מהם.
לרשות הבג"ץ כלים כבדים מאד כדי לגרום לשרי הממשלה וחברי הכנסת לסור למרותו ואת זאת הוא עושה דרך הטרדה בלתי פוסקת של הנבחרים, סוג של חרב המתהפכת עליהם ומאיימת על תפקידם, שמם הטוב, כבודם וחירותם.
הגופים הללו הם הפרקליטות והמשטרה בגיבוי מאסיבי של התקשורת.
5.
מסתבר שלמשטרה יש רשימה המתעדכנת כל העת על חשדות כאלה ואחרים כנגד פוליטיקאים. אך היא לא עושה עם זה כלום. כל אלה נשמרים ליום פקודה וכשצריך זה יישלף.
למשל: כנגד רוה"מ אריאל שרון נשמר ידע רב במשך שנים על שחיתות בכל הנוגע ל"אי היווני". איש לא עשה לו דבר, אולם בשלב כלשהו כאשר הצליח לקבל מהעם 40 מנדטים עם מפלגת "קדימה", נשלף התיק הזה ושרון שלמעשה תמיד היה אופורטוניסט (אדם שמשנה את נאמנותו לאישים, גופים או עקרונות, לפי האינטרס שלו), הבין את הרמז העבה ובחר לבצע את ההתנתקות מגוש קטיף תוך כדי גירוש אלפי יהודים מבתיהם, באכזריות שאין למעלה ממנה.
הפרקליטות מצידה, הניחה לו עם התיק היווני, העיתונות "איתרגה" אותו כעדות אחד מראשי פרשני השמאל אמנון אברמוביץ שאף הגן על ההחלטה הזו באומרו, שההתנתקות חשובה יותר ממיצוי הדין עם שרון, ולכן על אנשי התקשורת להימנע מלתקוף את שרון, ולשמור עליו כמו שבסוכות שומרים על האתרוג כדי שלא לפגוע בהתנתקות.
6.
אולמרט דווקא היה בסדר עם הבג"ץ, הוא היה אחד ממנהיגי ההתנתקות לצד שרון ודי זרם עם השליטים האמיתיים.
אבל היתה בעיה: לאולמרט היה שר משפטים בשם דניאל פרידמן, שראה גם הוא בדאגה את השלטון המסוכן של החונטה המשפטית המגובה באנשי התקשורת והחליט לנסות לעשות מה ששרת המשפטים איילת שקד מנסה לעשות כיום. (אגב, הוא היועץ שלה).
אז בהתחלה הם הזהירו אותו בעל פה ולאחר מכן החלו להתקיף אותו בעיתונים, אך מכיוון שפרידמן זה היה ללא רבב (כמו מחליפתו שקד) והם ידעו זאת היטב, בלית ברירה שלפו כנגד אולמרט איזה בית שמכר ברחוב כרמיה בירושלים וכשהתברר שזה לא מחזיק מים הוציא נגדו אוסף עטים במיליון וחצי שקל, וכשזה לא עבד מצאו איש הידוע כשקרן ונוכל שהיה ממורמר על כמה יזמים. נתנו לו מעמד של "עד מדינה" ופשוט האמינו לכל מה שאמר. חד וחלק. כמו שהאמינו לנוכל שמולביץ במשפטו של דרעי.
הם גם עשו כל תרגיל לא חוקי ואת כולל חיקורי דין בחו"ל והסתמכות על עד שלא ניתן היה לחוקרו, ואת התיק התפור בתפירות גסות שלחו לבית משפט וכך הצליחו להפיל את אולמרט ואף לשלוח אותו לכמה שנים בכלא, והכל בשביל… להעיף את פרידמן שרק רצה להעביר אותם מתא הנהג של המשאית לתא הנוסעים…
הממשלה נפלה ונחשו מי הרוויח? הבג"ץ. הוא ניצח במלחמה בלי שאפילו נשרט.
7.
וכעת זה חוזר על עצמו אחד לאחד.
איילת שקד מנסה להגביר את כוחו של בג"ץ. אי אפשר לעשות לה כלום כי מעולם לא עשתה רעש בין שתיים לארבע. אז הולכים על הראש של נתניהו.
ואת זה עושים לא מהיום אך הפעם זו מתקפה משולבת.
בהתחלה קיפדו את ראשם של כל המקורבים לו. כולם ככולם נעצרו, נחקרו ואולצו לעזוב את תפקידם.
לאחר מכן תקפו את עורכי דינו (דבר שלא מקובל) כדי לגרום להם לבגוד בו.
העיתונים מצידם פתחו בהרעשה כבדה ואכזרית עליו, על אשתו, על בנו ואפילו על הכלבה שלו. מדובר במטווח אכזרי מדויק ופוצע של ידיעות שחלקן שקריות וחלקן אמת מעוותת, הגרוע משקרים, חלקן ניצול של חולשות אנוש תוך פגיעה קשה חסרת רחמים בעניינים אישיים ורגישים של בני אדם.
רשויות החוק פתחו בחקירה. לא חקירה אחת. ארבע חקירות. בכל חקירה הציעו לכל הנחשדים כל טוב העולם כדי לשמש עדי מדינה.
במקביל הופעל לחץ כבד, ממומן ומאורגן היטב, על היועץ המשפטי לממשלה שכבר יגיש כתב אישום (והבג"ץ לא יכול לרוץ בניקיון כפיים שכן הוא אישר הפגנות מול ביתו של היועץ, בעוד בהתנתקות אסר על הפגנות מול ביתו של יאיר נווה מבצע ההתנתקות).
הם לא יודעים מה יפיל את נתניהו. הם פשוט יורים בו בלי אבחנה ומקווים שמשהו בסוף יכריע אותו.
8.
ובמקביל. מתגלה פרשת שחיתות נוראה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ושל ראשת בתי המשפט הילה גרסטל.
שמעתם על זה משהו? כמעט כלום. זה פשוט נדחק לצד וכל הפרשנים, העיתונאים ואנשי המשפט אומרים: "שטויות. מה בכך. כולה הציעו לה שוחד והיא לא הלכה למשטרה. למה לעשות עניין?"

אלה הם האנשים. זו המלחמה. כעת היא נגד נתניהו. אם יכריעו אותו זה מה שמצפה לכולנו.

טורו של הסופר והמחנך הרב חיים ולדר פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית 'יתד נאמן'