הצד השווה של כל המתנכלים לעולם התורה הוא, שאין בהם כלפי חוץ עוינות גלויה ולא השתלחות של שנאה נטולת מסכה. כולם באים באיצטלה של 'ערכים הומניסטים נעלים'. שנאת עמי הארצות לתלמידי החכמים מסתווה באדרת של שוויון בנטל ושוויון בפני החוק

אי אפשר לנתק דג ממקום חיותו / מאמר המערכת בעיתון יתד נאמן

חוק הדיחוי שמסדיר את מעמדם של לומדי התורה עבר בקריאה טרומית והכנסת יצאה לפגרה. הסכנה להפלת הממשלה חלפה, אך עוד נותרה כברת דרך עד שהחוק יונצח בספר החוקים הישראלי. תהליך החקיקה יצא לדרך עם התחייבות סיעות הקואליציה לחוקק את החוק באופן סופי כבר במושב הקיץ הקרוב.

אבל בטרם נאלמה תרועת המסיתים, החלו להתנגן דבריו של מבקר המדינה. בדו"ח שהתפרסם השבוע הבהיר כי החרדים האמיתיים אינם מתגייסים וכל הנסיונות לגייסם לא עזרו. גם הצפי שלו לעתיד לא מרנין מנקודת מבטו, כי אף בן תורה לא סוגר את הגמרא, לא בגלל התנכלויות ולא בגלל פיתויים מבחוץ. מה שטורד את מנוחת המבקר הוא שבימים שיש "גזירת גיוס", יש דוקא ירידה בעמידה במכסות. בגלל מציאות זו מתח המבקר ביקורת על משרד הביטחון, על כך שלא עשה די כדי להאיץ את קצב הגיוס שמסרב להתקדם.

הצד השווה של כל המתנכלים לעולם התורה הוא, שאין בהם כלפי חוץ עוינות גלויה ולא השתלחות של שנאה נטולת מסכה. כולם באים באיצטלה של 'ערכים הומניסטים נעלים', של חוק וסדר, חירות,  שוויון ואחווה. שנאת עמי הארצות לתלמידי החכמים מסתווה באדרת של שוויון בנטל ושוויון בפני החוק. גם בעניין הזה שום דבר לא השתנה, כי כבר היו דברים מעולם:

שנינו במשנה באבות: "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע?" התנא מונה שם שלושה דברים, וראשון להם: לאברהם היתה עין טובה ולבלעם עין רעה. מה טיבה של העין הטובה? כאשר הקב"ה מגלה לאברהם אבינו את גודל רשעת אנשי סדום ועמורה, את סאת עומק חטאתם ואת גודל עונשם הצפוי, אברהם אבינו נוקט בצעד חריג. גם כשמדובר באנשים שהקב"ה חתם את דינם לשבט, הוא מפקיר את עצמו – ואנכי עפר ואפר, מתוך אהבת הבריות. כשראה זאת הקב"ה, כך מספרים חז"ל, הוא מכתירו בתואר "אברהם אוהבי". הוא זכה לתואר זה, כי חיפש עצה להצילם. חיפוש ההצדקה, הרצון להטיב, זוהי מידת הטוב של אברהם אבינו. זו העין הטובה. הלפנים משורת הדין!

לעומתו בלעם הרשע, 'וישת אל המדבר פניו'. רש"י מבהיר, שביקש להזכיר להקב"ה את חטא העגל. כאשר בלעם הבין שהקב"ה לא רוצה לשמוע ממנו קללה, כאשר אותו רשע עיכל שד' סוכר את פיו ממארה, לפתע התעורר מצפונו ההומניסטי. כאשר אותה דמות ידועה לשמצה הפנימה שבורא עולם לא יאבה לתיתו להלוך עם שרי מואב לביצוע שליחותו הזוממת, הוא הופך להיות איש הצדק והיושר ומתחיל לתבוע סדר, הגינות עקרונות! בעזות מצח, הוא פונה לאלוקים, ומעז כביכול כלפי קונו: "אתה אמרת 'הרף ממנו ואשמידם!' אתה העדת שאי אפשר לסמוך על אומה כזו, שתוך ארבעים יום מיום יציאתה ממצרים בנסים ונפלאות, הריהי כבר מסוגלת לסגוד לעבודה זרה ולזעוק 'אלה אלהיך ישראל', ואמרת להרוג את העם הזה ולעשות את משה נביאך לגוי גדול. קיים את אשר דיברת!"

בלעם דורש משפט. אברהם אבינו דורש צדק!

אברהם טוען: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" – ורצונו שימחל ד' לכל החטאים בזכותם של חמשים צדיקים בודדים. אם רצונו של מקום ב"ה שעולמו יתקיים ויתפתח ויהא אי פעם עולם מלא צדק ויושר ועשיית טוב, הריהו מוכרח להתחשב בחמישים הצדיקים הללו, שהם יחזירו את העולם למוטב ובזכותם יינצלו גם הרשעים. כמה עמוק הוא ההבדל התהומי בין אברהם לבלעם! אברהם שומע מפי הקב"ה שהאנשים הללו איבדו את כל זכות קיומם עלי אדמות, והוא מוסר את נפשו למענם ומתחנן להצלתם ודורש צדק כדי שישארו בחיים. בלעם שומע מפי הקב"ה שהעם הזה מבורך ואין חפצו לקללם ולא להביט בהן און, ומכל מקום הריהו מחפש דרכים מתחת לאדמה כדי לאלץ את מידת המשפט להענישם". (הגה"צ רבי יוסף ליפוביץ זצוק"ל, "נחלת יוסף" על התורה)

שיטתם של הרשעים תמיד זהה: הם באים תמיד בשם "הצדק". רק בודדים מגיעים כש"חרבם" בידם, בלא תרוץ וכיסוי ערכי למעשיהם. אפילו התאוריות הנאלחות ביותר שידעה ההסטוריה אשר הזינו את המעשים הנוראים ביותר בדברי ימי הגלובוס, היו תמיד עטופים בצלופן מרשרש של ערכים וסרט קישוט של קידמה ונאורות.

נשמע מוכר, כי זה בדיוק מה שקורה עכשיו: "בלק ובלעם אינם טיפוסים של העבר גרידא, כי אם גם טיפוסים של ההווה והעתיד עד אחרית הימים. שני טיפוסים שאחד מהם משקיף על ההיסטוריה היהודית כ"עם יצא ממצרים", והאחד כ"ק-ל מוציאם ממצרים" האחד רואה בנו עם של בוזזים, ומשנהו עם סגולה". (הגה"צ רבי יוסף ליפוביץ זצוק"ל, שם)

בדיוק כמו היום.

אנחנו רואים את עצמנו כ"עם לבדד ישכון ובגוים – ואף בגויים היהודים – לא יתחשב". אויבי עולם התורה רואים אותנו "כאחד העמים בית ישראל". הם אינם חדלים מ"לקלל" ומנסים להפריע ללומדי התורה – גם כשהניגוד שבין אוהליהם הרעים, כל כך בולט בעומדם אל מול טובו אוהליך יעקב. ואולי דווקא בשל כך הם מבקשים לחבל, מקנאה מעוררת שנאה. אבל הכל, כמו אותו רשע שתבע "צדק", כמו אותו קוסם בעל עין רעה שתבע "יושר, הגינות, חוק, שוויון בנטל, מילוי מכסות".

זה לא יעזור להם, כשהם מבקשים לפגוע באוהליך יעקב. כשמדובר בנסיונות שלהם להתנכל להיכלי התורה, יודעים אנו כי "לא אבה ד' לשמוע אל בלעם" – שבכל דור ודור, לא לבלעם של האומות ולא לבלעמי ישראל. ההבטחה כי לא תשכח מפי זרעו, בעינה עומדת. את הברכה הזו – מה טובו אהליך יעקב, הקב"ה לא נותן להפוך לקללה – ולא אבה ד'…

קול התורה ימשיך להדהד, ואיש לא יוכל לו, אף לא לשורטו, לא לגעת בקצהו. והקול הזה ילך ויגבר, יוסיף וילך, יבלע בעוצמתו את הקולות הרעים. כל בלעמי התקופה יאלצו להתבונן מראש הפסגה הנשקפת על פני הישימון הרוחני שבשדותיהם, ומגרונם יבקעו המילים מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. בעצם לא מראש הפסגה, ממעמקי מדרון וממרחבי הישימון לשם דרדרו דור שלם – משם ישאו מבט מתקנא אל הפיסגה… וגם מלאך רע יענה אמן בעל כורחו. החוק בחסדי ד' יושלם במושב הקיץ. הנסיונות לפתות לומדי תורה לא יועילו. מי שרוצה להשתכנע שיציץ בימי בין הזמנים לבתי הכנסיות ובתי המדרשות המלאים גם בימים של יומי דפגרא. מי שרוצה להבין, שיטה אוזן להמוני שעורי התורה המתקיימים בימי "זמן בין הזמנים", כי אי אפשר לנתק דגים במקום חיותם.