יש עיתונאים, לפעמים בכירים וחשובים בעולם העיתונות הכללית כמובן, אשר עטים כמוצאי שלל רב, על דמויות המתעטרות בתואר "חרדי", כדי להוכיח לקהל קוראיהם, כי אכן יש חרדים מסוגים שונים. המטרה שלהם היא להראות שלא כל החרדים הם אכן "קנאים חשוכים" ההולכים בעיניים "עיוורות" אחרי גדולי התורה, אלא יש להם דעות "עצמאיות" משלהם, והם התקווה והעתיד להתמתנות החרדיות במדינת ישראל. העיתונאי נחום ברנע, מבכירי הכותבים בתקשורת הישראלית, מצא את ה"חרדי" התורן בדמותו של תושב בית-שמש, בן למשפחה חרדית, ששיגר לו מסמך תחת הכותרת "היוזמה החרדית". ברנע עט על המציאה ופירסם במדורו השבועי ראיון נרחב עם אותו "חרדי".
בתמונה נראה הנ"ל עם חולצה לבנה, כיפה שחורה וזקן, אבל ידו צמודה לקולב עליו תלויים מדי צבא, להראות כי הוא לא חרדי מהסוג הרגיל, אלא משהו שונה. לא ניכנס לכל רשימת ההבלים שמכיל אותו מסמך, אלא לכמה תובנות שהוא מגלה לברנע, החושפות במי המדובר. כך, למשל, נושא הטלפונים הסלולריים. ברנע שואל אותו האם יש לו סלולרי כשר, והוא משיב כי כל עוד הניידים הכשרים היו זולים, השתמש הציבור החרדי בניידים כשרים, אבל כאשר הוזילו את הניידים הרגילים, הציבור החרדי "עבר בהמוניו לניידים הרגילים". וכל כך למה? הנה ציטוט: "העניין הכלכלי. עם איסורי הרבנים לא קונים במכולת".
אז עכשיו כבר הבנו על איזה חרדי מדובר, ומדוע הוכנסה המלה "חרדי" למרכאות. מי שלדידו איסורי רבנים, הם נושא לשיקולים כלכליים, אזי אין לו קשר למושג חרדי. הרבנים אוסרים עוד כמה וכמה דברים שבסופו של דבר עולים כסף, לפעמים הרבה כסף. ומי שאיסורי הרבנים — שהם איסורי תורה לכל דבר — מושפעים משיקול כלכלי זה או אחר, אין לו קשר ליסודות התורה, גם אם הוא מנסה לקרוא לעצמו "חרדי". לא נשתמש בביטוי הידוע של "החרדים החדשים", שאולי היה מתאים לקטלג את המרואיין מבית-שמש במסגרתם. כי זהו ביטוי המניח הנחה שיש שני סוגים של חרדים, אבל מה לעשות שאין שני סוגים כאלה. מי שדברי הרבנים בכל נושא ועניין, נידחים מפני המחיר במכולת, אינו יכול לשאת התואר הכל-כך מחייב "חרדי". לא "ישן" וגם לא "חדש".
מתוך היכרות קרובה עם התקשורת הכללית, יודע המרואיין לשוב על הקלישאות הכל-כך מוכרות מאותה תקשורת, כאילו מי שמכתיב את דרך ההנהגה החרדית זהו "הממסד" אשר מעמיק את ההסתגרות מפחדו "לאבד את האנשים". מי זה הממסד? בין השאר אלו הם הפוליטיקאים החרדים. "טוב להם במצב הנוכחי, כשאנחנו תלויים לקיומנו בכספים שהם מוציאים מהממשלה". ומה עם הרבנים? יש לו איתם כמובן בעייה. הם לא בדיוק הולכים בקו שלו, אבל כדבריו "הישועה לא תצמח אם אנחנו הצעירים לא נפעל, הסדרים בין פוליטיקאים לא ישקפו את האינטרס האמיתי של הציבור. השינוי צריך לבוא מלמטה". וכבר אמרו רבותינו: "בנין ילדים סתירה".
לא בדקנו את השתייכותו המפלגתית של הדובר, אם כי סביר שאנשי מפלגת "טוב" שמעוזה הוא בבית שמש, יאמצו אותו לשורותיהם. כי אם המסר הוא שדברי הרבנים לא מחייבים, והפוליטיקאים רק חוששים לאבד בוחרים, אזי מדובר במי שרחוק כרחוק מזרח ממערב, מכל מה שהתורה מלמדת, תהא הכיפה אשר על ראשו באיזה צבע שתהיה. זה מתחיל כמובן מהשירות הצבאי, דרך ההשתלמות האקדמית, עד לניסיון למצוא אידיאולוגיה שתצדיק את המהלכים הללו. בבחינת: "לא עבדו ישראל עבודה זרה, אלא כדי להתיר להם ג"ע בפרהסיה". קודם פורשים מעולם התורה, אחר כך מתמלאים בנקיפות מצפון או בקנאה — כפי שהוא מעיד שחלק מאחיו לומדים בכולל או משמשים ככלי-קודש — ולאחר מכן יוצרים אידיאולוגיה חדשה, במסווה "חרדי", שנועדה להצדיק ולהכשיר כל שרץ.
הפיכת עזיבת עולם התורה ל"ערך", היא הסכנה הגדולה ביותר של כל מה שמתחולל סביבנו. המאמצים של רודפי התורה לנסות להציע הן שירות צבאי או במקביל שירות אזרחי, עם פיתויים שונים ומשונים, תוך איומים כנגד אלו שידבקו בלימוד התורה, נועדו לאותה מטרה — לפגוע ביסוד היסודות של היהדות המעמיד את לימוד התורה כערך האחד והיחיד, ואת הציות לגדולי התורה כיסוד הקיום של היהדות בכלל. יש מי שנאלצים לפרוש מהסתופפותם בהיכלי התורה בשל אילוצים אלו ואחרים, אבל הם ניכרים במעשיהם, בהשקפת עולמם, בדבקותם בגדולי התורה ובעיקר — בחינוך הדור הצעיר. אבל מי שהופכים את מעשיהם לאידיאולוגיה חדשה, מעשיהם ודיבוריהם מוכיחים עליהם, שאין בינם לבין המושג "חרדי" ולא כלום.
מגוחך ועצוב.
צודק ב100% לצערינו יש בודדים שקשה להם והם מנסים בשביל זה לשנות אחרים, וכבר אמרו חז"ל גדולה שנאה שעמי ארצות שונאים את התורה יותר משנאת הגויים לישראל, אבל בעזהי"ת כולם יחזרו בתשובה