חודשים ארוכים, מאז מסיבת הסיום של נשיאת בג"ץ הפורשת, בה הגישה להמון הישראלי את הדובדבן שבקצפת, לאמור ביטול החוק הנוכחי המסדיר את דחיית גיוסם של בני הישיבות — הורגלנו לשמוע על כך, שמה-1 באוגוסט לא יהיה כיסוי חוקי למעמדם גיוסם של בני הישיבות. זאת כאשר בינתיים, ניסיונות החקיקה האלטרנטיביים, כולל אלו של פלסנר-מופז וליברמן, נדחו לעת עתה.
מאידך הציבור החרדי אינו מחפש עימותים ולא שש להשתתף במחול השדים המתרחש סביבו ביזמתם של רודפיו. קיומו של עולם התורה, אינו מותנה במידת תסכולם של רודפי כבוד או מנדטים, כמו שאמר חה"כ הרב רביץ זצ"ל פעם בעניין אחר: "אנחנו קיימים יען כי אנחנו קיימים…". מי שהיה זקוק לתזכורת אודות עובדה זו, קיבל אותה בדמות מסע ההלוויה ההמוני של רשכבה"ג מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. מעמד כואב זה, בצוותא עם סיומי הש"ס המרנינים ההמוניים, המתרחשים השבוע במעמדות מרכזיים בא"י כמו גם בכל העולם כולו, מעמידים את הדברים לפחות מבחינה חיצונית, בפרופורציה יותר מתאימה.
מסתבר, שעל אף מסע הקטרוג על לימוד התורה והזלזול המרושע והמתמשך באמונת אבותינו, ולמרות העדיפות המוחלטת שיש למרשיעים בכל השטחים הגשמיים — לימוד התורה חי, תוסס, פורח ועולה גם בפרמטרים חוץ ישיבתיים. אכן כל מי שעיניו בראשו מבין היטב, שהמדובר רק בבחינת בבואה דבבואה, בגדר תולדה, של הלב הישיבתי הפועם במלוא עוזו, תודה להי"ת.
והנה חרף שכאמור לא אנו אלו המחפשים עימותים עקרים כאלו ואחרים, התאריך הקרב ובא משמש עבור אלו המנפנפים בו, כאיום כלפי עולם התורה. אמנם תדיר מתברר, שהמציאות המעשית המעמידה את הדברים ריאלית, מנטרלת את הדמיונות שניתן להשתמש בהם, לשם הפחדה מפני הבלתי נודע כביכול וד"ל. איש אינו יודע כרגע איך יפלו הדברים, אך גם לפי הצעות החוק המרושעות ביותר, מסתמן קו, שיש בו כדי ללמד על טיבם של המקטרגים. אכן, קודם שנעמוד על כך, הבה נלקט כמה תופעות מהימים האחרונים, לשם הבנה עם מי יש לנו עסק.
בשבוע שעבר, נתגלע פולמוס בין ממשלת ישראל, לבין ממשלת בריטניה והגוף המנהל את תחרויות הספורט המתקיימות בלונדון, הקרויות "אולימפיאדה". מדינת ישראל דרשה בתקיפות, שבטקס הפתיחה לתחרויות, יתקיים אזכור לטבח הספורטאים הישראלים שארע במינכן לפני 40 שנה בנסיבות דומות. הללו סרבו לכך בכל תוקף והישראלים, על אף העלבון, התגברו על עצמם ולא אבו לבטל את השתתפותה של "יהדות השרירים" הישראלית בפולחן היווני האלילי הזה. על מנת להשלים את הסיפור, יש עניין לציין, שאותו טקס פתיחה חגיגי התקיים, לדאבון כל, בליל שבת האחרון, שחל בתשעה באב.
כלומר, היה חשוב מאוד, בגדר עניין של כבוד למדינת ישראל, שיתקיים טקס זיכרון לטבח ספורטאיה, במסגרת חגיגות פתיחה ל"אולימפיאדה", בליל תשעה באב שחל בשבת. כמובן שאיש מחסרי הבושה הללו (כולל ליברמן) לא שאל את עצמו, מדוע אותם אומות שעבורם שפך דם יהודי אפילו על אדמתם הם, הינו עניין פנימי שבין הישראלים למדוכאים הערביים — צריכים לזכור ולהיזכר בעובדה מעיקה זו, יותר מאשר הוא עצמו מוכן להקדיש לחורבן בית המקדש, גלות עמו ונשמות עשרות מיליוני אבותיו ואחיו הנרצחים בכל הזמנים, עד היום הזה רח"ל.
עוד יש לציין ולהדגיש, שאחרי הכל ועם הכל, צרמוניה זו עניינה ומעניינת למרבה הבושה, המוני ישראלים, ששלמו במיטב כספם כדי להיות נוכחים בה בלונדון. זאת בעוד שרבים אחרים נאלצו לעשות זאת, אבוי, דרך שירותי השידור הישראלים, שימים כמו שבת קודש או תאריכים דוגמת תשעה באב, מחוללים על ידם ברגל גסה רח"ל. כך, גם ביום א´ בו ישבו המוני יהודים לקונן באבלם, חלק גדול מההתעניינות החדשותית הישראלית הופנה, למידת נחשלותם של "יהודי השרירים" (יהיו פרבוסלבים ככל שיהיו), בתוך דיווחים אחרים ממה שנעשה באותו אירוע הליניסטי ה"י.
לבסוף נוסיף ונציין, שגם ההחלטה השיפוטית שאפשרה לפני כארבעים שנה את הפעלת כלי התקשורת בשבתות ומועדי ישראל, וגם יצירת הפלטפורמה לתעלולי הפרישה של נשיאת בג"ץ על חשבון עולם התורה, הינם פרי עמלו של אותו לוחם הדת עו"ד רסלר, הרואה ב"הצלחתו" האחרונה, משום סגירת מעגל, הבא להשלים לתקוותו, את מה שהחל בו בנעוריו.
ועתה נחזור לגופו של עניין: כידוע וכמו שהורונו גדולי ישראל שליט"א, אין לנו דו"ד עם אף גורם על מעמד בני הישיבות, שלא תיתכן בו שום פשרה. עם זאת בויכוח שיש לחילוניים עם עצמם על קיום התורה על פי הזיותיהם, יודעים הם היטב, שבניו הנאמנים ביותר של עם ישראל, אינם חסרים מסירות נפש כלל ועיקר. כמו כן, די להם להבדיל בחובשי הסרוגות החודרים לצמרת הקצונה שלהם, כך, שגם בחלומותיהם לגיוס בני ישיבות, לא זהו המקום אותו הם מיעדים להם. תחת זאת, המגמה המסתמנת היא, לייצר כביכול יחידות מעטות של תומכי לחימה ומגוון רב של מסלולי שירות אזרחי, על מנת להעמיד קבל עם את לומדי התורה פאר עם ישראל, כחוטבי עצים ושואבי מים עפ"ל.
לא צורך אמיתי מפרנס את המגמות האלו, שלשם הגשמתן המעשית די לדברי הכל בהטיית משועממים רבים ואוכלי חינם מתוך המסגרות הבזבזניות הללו. מתוך כך מותר להוסיף ולומר, שבאמת לא מטרה אפקטיבית כלשהי מעניינת אותם, שהרי גם בלי תוספת רציונאלית של מתגייס אחד, די להם בהעמדתם הוירטואלית של לומדי התורה, כאזרחים סוג ב´ מבחינה מנטאלית, על מנת לאשר באופן מלאכותי את עליונותם כביכול.
אכן כלימה מכסה את פנינו, בראותנו איך שחדלי אישים כאלו — שכבר לא נותר בהם ולו קורט של כבוד עצמי בעיני האומות, גם לפי מושגיהם הלאומיים הרדודים — אינם מתביישים לנסות ולשקמו, על בסיס רדיפתם המכוערת את שומרי התורה.
