מאז ועד היום: עולם התורה של התפוח הגדול • סקירה

הכתבה פורסמה בעיתון 'יום ליום' על ידי שמואל בן צבי, צילומים: JDN.

שעת בוקר של יום ראשון (יום החופש בארצות הברית), בחוץ עדיין קריר כמצופה מימי האביב בניו ג'רזי, אבל בפנים שורות שורות של בחורים בשחור לבן, מתנועעים על הסטנדרים, מתפלפלים בריתחא דאורייתא. הם לא שמים לב למתרחש סביבם, לא לאנשי העמל שהגיעו לנצל את יום החופש לשטיקל גמרא, לא לאורחים שהגיעו מבחוץ, לא לנדיבים שהגיעו לסיור. לדידם העולם כולו על כל תכולתו לא מעניין אותם כרגע.

היכל ישיבת 'לייקווד', ספינת הדגל של עולם הישיבות, במלוא הודו והדרו. את המראות הללו תוכלו לראות בתשעת בתי מדרש של הישיבה שבה לומדים כשבעת אלפים תלמידים. בין עשרת חדרי 'אוצר הספרים' על כחמישים אלף ספריו תוכלו למצוא חברותות שמתווכחים ליד ארון הספרים, האם החידוש בספר הפתוח שבידם מספק תשובה לשאלתם שמנעה מהם את המשך הלימוד בהיכל הישיבה דקות קודם לכן.

זו היא ישיבת 'לייקווד' שהוקמה לפני כשבעים שנה על ידי הגאון הרב אהרן קוטלר עם גרעין מייסד של 14 תלמידים בלבד, וכיום מונה כ-7000 תלמידים בהם בחורים ואברכים.

ישיבה שהפכה לעיר, שבה תוכלו לראות מראות המוכרים לכם מבני ברק וביתר עילית (כמובן בסגנון מעט שונה), ישיבה שבה גם בשנת 2018 לומדים מבוקר ועד ליל את התורה הקדושה, גמרא, ראשונים ואחרונים. ישיבה שבה המודרניזציה לא חדרה, שבה לרוב הבחורים אין טלפון סלולרי ולמי שיש הוא לשיחות בלבד. ישיבה שבה אברכי הכולל ויתרו על מנעמי העולם הזה של 'התפוח הגדול' ולומדים תמורת מלגה זעומה שאותה הישיבה יכולה לממן בסיועם הנדיב של הגבירים האמריקנים.

מאז ועד היום

עוד נחזור לישיבת 'לייקווד' המעטירה וליתר הישיבות שבהן שוקדים בני התורה בארצות הברית על התורה הקדושה, אבל תחילה קצת היסטוריה.

אחת מהאגדות הרווחות על גירוש ספרד בשנת 1942 למניינים מספרת שאחרון היהודים עזב את ספרד ב-12 לאוקטובר באותה שנה. ובאותו רגע שהיהודי האחרון עזב את אדמת ספרד המקוללת, דרך על אדמת היבשת 'אמריקה', ספרדי ממוצא יהודי, בשם קריסטופר קולומבוס, שגילה אז את אדמת אמריקה.

מאז, ועד שהיהודים רדופי – הגורל מצאו את מנוחתם בארצות הברית, עברו מאות שנים. ההגירה הגדולה של המוני היהודים ליבשת אמריקה, התחילה רק לפני פחות ממאה שנה. ודאגתם של המהגרים במשך עשרות השנים הראשונות הייתה, למרבה הצער, קודם כל, להסתדר מבחינה חומרית. את מטענם הרוחני עזבו רבים מהם במקומות מוצאם בדרכם ל'תפוח הגדול'.

העזובה הרוחנית באותם הימים הובילה להיווסדה, לפני כמאה שנה, של ישיבת 'עץ חיים' בניו-יורק. זאת הייתה יצירה בבחינת יש מאין, הרבנים הבודדים שבאו מליטא, מקום שבו לימוד התורה היה בעצם פריחתו, מסרו את נפשם לאסוף את חרפת הישוב היהודי החדש שהיה ריק מתורה וממצוות. מובן, שבתחילה לא רבים היו הלומדים בישיבה זו, אך לאט לאט נאספו אליה רבים הצמאים ללמוד תורה לשמה, ואחרי פטירתו של רבן של בני הגולה, ר' יצחק אלחנן ז"ל מקובנה, הסבו את שם הישיבה ל"ישיבת ר' יצחק אלחנן" שיצאו לה מוניטין בתור מקום תורה מובהק.

עם השנים ולאור המצב הרוחני באותם ימים הפכה הישיבה למה שנקרא היום 'ישיבה – אוניברסיטי', המשלבת גם לימודי חול לתואר ולומדים בו כיום אלפי בחורים אורתודוקסים מודרניים. רבים מבוגריה הפכו לבכירים בממשל ובעולם העסקים המקומי, כשכולם שומרי מסורת ומסורים לכל היקר והקדוש.

אך לא באנו לדבר כאן על 'ישיבה – אוניברסיטי' אלא על עולם הישיבות התוסס המנותק מכל דבר שריח העולם הזה נודף ממנו, על כן נמשיך לסקור את תולדות התפתחות הישיבות במה שמכונה 'התפוח הגדול'.

עם השנים נפתחו ישיבות נוספות בארצות הברית, בהם ישיבת רב הכולל ר' יעקב יוסף, ישיבת "תפארת ירושלים" וישיבת ר' שלמה קלוגר. אך ההתפתחות המשמעותית של עולם הישיבות הלומדים על טהרת הקודש הגיע רק לאחר מלחמת העולם הראשונה.

ההתפתחות אחרי מלחמת העולם הראשונה והשנייה

לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעו לארצות הברית כמה מחשובי הרבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילת מפולין ומליטא, והתחילה כמיהה בחוגי היהדות הנאמנה לייסוד ישיבות כמתכונת הישיבות באירופה. בברוקלין שבניו-יורק נוסדו אז שתי ישיבות גדולות: ישיבת "תורה ודעת" וישיבת ר' חיים ברלין, שרישומן ניכר עד היום בשדה הרבצת התורה בארצות הברית.

ישיבת "תורה ודעת" נוסדה בשכונת וויליאמסבורג שבברוקלין. מי ששימש אז כרב בשכונה היה ר' יצחק ריינס זצ"ל, והוא זה שנתן לה את השם של הישיבה המפורסמת בליטא. הרב היה מסתובב עם בנו הצעיר מבית לבית, דפק על דלתות משפחות יהודיות והתחנן בפניהם שישלחו את בניהם לישיבה שייסד בשכונתם. הוא הראה להם את בנו לאות ולראיה שגם הוא מסר את בנו לישיבה ואין שום דבר רע בלימוד בישיבה, כפי שהתרגלו לחשוב. הוא השקיע עבודה ועמל רב במשך חודשים, עד שזכה לראות את המניין הראשון של נערים בישיבה זו, שמספר תלמידיה עומד כיום על למעלה מאלף תלמידים.

ההתעוררות הגדולה לייסד ישיבות הגיעה גם מחוץ לעיר ניו-יורק. בשיקגו נוסדה ישיבת "בית מדרש לתורה" שהוציאה מתוכה כבר מאות רבנים המשמשים בקודש בכל הארץ רחבי המדינה. בבולטימור נוסדה ישיבת "נר ישראל" על ידי ר' ישראל מאיר הכהן.

בימים ההם התחיל להפציע בשמי היהדות האמריקאית, המושג 'ישיבה בוחר', המהווה מיזוג בין העולם היהודי של אירופה מלפני המלחמה לזה של ה"עולם החדש" באמריקה.

לשיא הפריחה והעלייה, הגיעו הישיבות בארצות הברית אחרי החורבן הנורא של מלחמת העולם השנייה והשואה האיומה שירדה על עם ישראל באירופה. שארית הפליטה של ישיבות אירופה, על רבנן ותלמידיהון, הגיעו לחופי אמריקה.

הגיעו ישיבות מיר, קמיניץ ולובביץ על ר"מיהן ומנהיגיהן, נפתחו מחדש ישיבות קלצק וטלז בערים לייקווד וקליבלנד שבאמריקה, הגיעו גם רבים מישיבות הונגריה על ר"מיהם ואדמו"ריהם, שמצאו להם מרחב בשכונת וויליאמסבורג שבברוקלין ובהרבה מערי השדה.

לייקווד: עיר שהיא תורה

ישיבת לייקווד השוכנת בעיר לייקווד שניו ג'רזי, הוקמה על ידי הגאון הרב אהרן קוטלר בשנת התש"ג (1943) עם גרעין מייסד של 14 תלמידים בלבד, עם פטירתו של הרב קוטלר כעשרים שנה לאחר מכן הגיע מספר התלמידים ל-120. כיום מונה הישיבה כ-7000 תלמידים בהם בחורים ואברכים.

לאחר פטירתו של מייסד השיבה הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, כיהן כראש ישיבה בנו הגאון הרב שניאור קוטלר. עד לפטירתו 20 שנה לאחר מכן.

כיום מכהנים בישיבה מכהנים ארבעה ראשי ישיבה, כולם נכדיו של המייסד הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל: הרב אריה מלכיאל קוטלר – הבולט שבכולן, הרב דוד שוסטאל, הרב ירוחם אולשין והרב ישראל ניומאן.

הלימודים בישיבה מתנהלים בתשעה בתי מדרש: בית המדרש הישן (800 מקומות), בית שלום (1,300 מקומות), בית אליהו (900 מקומות), בית אהרן (900 מקומות), קליימאן (750 מקומות), מזרח (450 מקומות), מערב (750 מקומות), חדר אוכל (800 מקומות) ובית המדרש שברחוב החמישי.

מקומות הלימוד בהיכלי הישיבה נמסרים לקבוצות מוגדרות 'חבורת'. כל חבורה צריכה להגיש לוועדה המסדרת רשימת משתתפים ואת נושאי הלימוד שמשתתפיה חפצים בו. ראש החבורה צריך להיות תלמיד הישיבה לפחות חמש שנים ושגילו מעל שלושים. בדרך כלל העומד בראש החבורה מוסר שיעור שבועי לבני החבורה בלבד, אך הדבר נתון לשיקול דעת הקבוצה. יש חבורות שאין בהן שיעורים כלל, ויש חבורות שכל אחד מבני החבורה מוסר שיעור במחזוריות קבועה מראש. הישיבה כיום מחולקת לכ-250 חבורת.

לישיבה יש שלושה בנייני פנימייה עם אלף וחמש מאות מקומות לינה. אוצר הספרים מחולק לשלוש ומכיל בסך הכול כ-15 אלף ספרים כל אחת. בנוסף יש עוד שבעה חדרים קטנים יותר של ספרי לימוד המשמשים את לומדי הישיבה, על כל מלאכת הטיפול באוצרות הספרים מנצח הרב בנימין שפיגל.

בסמוך לישיבה פועל מכון הוצאת ספרים מיוחדת בראשות הרב צבי רוטנברג, העוסק בהוצאה לאור של ספרי החידושים פרי עבודתם של רבני הישיבה ותלמידיה.

בישיבה נלמדות כל מסכתות הש"ס, מלבד המסכת הקבועה לפי המחזור, (בשונה מרוב הישיבות שבהן לומדים רק "מסכתות ישיבתיות" מסדרי נזיקין ונשים בעיקר). הישיבה מחולקת כאמור ל-260 קבוצות, (המכונות "חבורות") שכ-130 מהן מתמקדות כל אחת בנושא אחר, (שאר מסכתות, תוכנית דף ליום או עמוד, משניות זרעים טהרות, הלכה).

אחד הדברים המפורסמים על תחילת הזמן בישיבת לייקווד היא שעל פי הנוהל המסורתי בישיבה, התלמידים משתתפים בשני אירועים שקודמים לתחילת הזמן, האחד המכונה 'חברותות טומל' – שוק חברותות, והשני מכונה 'חבורה טומל'.

בשוק החברותות – קובעים תלמידי הישיבה לעצמם את החברותא שתלווה אותם בשטייגען בזמן שהחל, ולאחר שהבחורים הסתדרו עם חברותות – מגיע זמנו של ה'חבורה טומל' – שבו קובעים הבחורים את החבורה שאליה הם ישתייכו, מה הם ילמדו ובאיזה קצב, באיזה בית מדרש הם יעמלו בתורה והיכן הם ישבו וכפי הנהוג באם הישיבות האמריקאית – ליקווד.

המראה חוזר על עצמו מדי שנה בא' אלול ובא' אייר, כשאלפי תלמידי הישיבה נמצאים ברחבה הסמוכה ותרים אחר הבחור שאיתו ישקדו על התורה הקדושה במחצית השנה הקרובה.

עוד משהו שתראו רק בלייקווד: שמחת פורים הפכה בשנים האחרונות למסורת של ממש בהיכל הישיבה ניו ג'רזי שבארה"ב. שעה קלה לאחר קריאת המגילה בליל פורים מתאספים אלפי בני ישיבה ובוגריה למסיבת פורים מיוחדת בראשות ראשי הישיבה ורבניה ששרו ורקדו יחד עם הקהל עד לשעות הלילה המאוחרות.

בבחירות האחרונות נבחר לראשות העיר לייקווד, חרדי וחניך הישיבה, מנשה מילר. מילר, חבר המפלגה הרפובליקנית, ששימש כסגן ראש העיר, גבר על אלברט אקרמן, ראש העיר המכהן מטעם המפלגה הרפובליקנית. ברית ערים תאומות נחתמה בין לייקווד לעיר אלעד לפני שנים מספר.

לפני כמה שנים אישר מושל ניו ג'רזי, כריס קיסטי, תקציב ענק של 10.6 מיליון דולר עבור ישיבת לייקווד, כחלק מתקציב כולל של 750 מיליון דולר שאישר עבור מוסדות חינוך גבוה, אוניברסיטאות וקולג'ים ברחבי ניו ג'רזי.

התקציב המיוחד יועד לשיפוץ ובניית שני מבנים נוספים, ובין השאר אכלסו את אגף 'אוצר הספרים' החדש של הישיבה.

עולם הישיבות

בשיחות שקיימנו עם אנשים בארצות הברית, הם התקשו להגדיר לנו ישיבות נוספות על 'לייקווד', אבל בכל זאת ננסה לסקור בפניכם את הישיבות הנוספות בארצות הברית, בהם תורה ודעת, ישיבת רבי חיים ברלין ועוד, שבכל אחת מהם לומדים כאלף בחורים.

ישיבת 'תורה ודעת' הנמצאת בשכונת קנסינגטון שבברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית, הוקמה לפני מאה שנה על ידי הרבנים הגאונים ר' בנימין וילהלם, ר' לואיס דרשוביץ ור' זאב גולד, ופעלה בתחילתה כתלמוד תורה. הרב גולד נבחר לכהן כנשיא הישיבה והוא שבחר את שמה: "ישיבת תורה ודעת", כשם ישיבתו של הרב יצחק יעקב ריינס בלידא, שבה למד בצעירותו.

בראשיתה התנהלה הישיבה ברוחה של תנועת תורה עם דרך ארץ, בהמשך הפכה לישיבה חרדית. לאחר מספר שנים נקרא הרב שרגא פייבל מנדלוביץ' לכהן כמנהל הישיבה. תחת ניהולו הוקמה "מתיבתא", מסגרת לגילאי תיכון. בשלב מאוחר יותר הקים הרב מנדלוביץ' גם ישיבה גדולה, לבוגרי המתיבתא ולתלמידי ישיבות קטנות אחרות.

במשך השנים כיהנו בראשות הישיבה הרב שלמה היימן, הרב ראובן גרוזובסקי, הרב אליהו חזן, הרב גדליה שור, הרב יעקב קמינצקי, הרב ראובן פיין, הרב אברהם יעקב פאם והרב ישראל בלסקי.

ישיבת רבי חיים ברלין הוקמה גם היא לפני למעלה ממאה שנה, והוקמה כ"ישיבת תפארת בחורים" והיא הישיבה הוותיקה ביותר בברוקלין. לפי הצעתו של הרב מאיר ברלין, נקראה על שמו של אחיו, הרב חיים ברלין, הרב הראשי של מוסקבה שעבר לירושלים והיה אחד מגדולי רבניה בעת מותו.

בישיבה לומדים קרוב לאלפיים תלמידים, במסגרת גן ילדים, תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכולל אברכים בשם "כולל גור אריה".

הרב יצחק הוטנר כיהן כראש הישיבה משנת ה'תרצ"ט ועד פטירתו. ראש הישיבה הנוכחי הוא הרב אהרן שכטר, ראש ישיבה נוסף הוא הגאון רב יונתן דיוויד, חתנו של הרב הוטנר השוהה בישיבה תקופות קבועות בשנה שבהן הוא מגיע לניו יורק.

בין התלמידים המפורסמים של ישיבת רב חיים ברלין נמצאים, הגאון רבי חיים יצחק קפלן, ומשמש כיום ר"מ בישיבת פחד יצחק כאן בארץ, שבראשותו עומד ראש הישיבה הגאון ר' יונתן דיוויד שכאמור מגיע לישיבה בארצות הברית מספר פעמים בשנה.

בין בוגרי הישיבה נמצאים גם רבי אהרן לסקר, רבי לייבוש בורק, רבי מנחם פרבר, רבי בערל הכהן זופניק ועוד.

הגאונים של הדור הבא

אי אפשר לסיים את הסקירה הקצרה שערכנו מבלי לספר על 'קרן אברהם הכהן' שאותה הקים ר' אברהם קאהן, המוציאה בכל שנה עשרות גדולי תורה מהשורה הראשונה. בכל שנה בליל כ"ה בתשרי – יום פטירתו של ה'חתם סופר', מכתירה הקרן חתני 'כתר תורה' ו'נזר הוראה'. הקרן מעניקה מדי שנה פרס בסך שלושים וחמישה אלף דולרים לכל אחד מה'חתנים'. הפרס ניתן לאורך תקופה של חמש שנים, שבהן נדרש הנבחר לעמוד בדרישות לימודיות גבוהות.

עד היום נבחרו מאות תלמידי חכמים מפורסמים, בהם ענקי הוראה ודיינות, אשר גרמו למעמדה היוקרתי והנחשק. מטרת הקרן היא לעודד ולפאר יחידי סגולה שמסומנים כגדולי הדור הבא ולגרום לפרסומם ולהרמת קרנם.

ר' אברהם קאהן, שלא זכה לזרע של קיימא והקים ומימן את הקרן, הסביר את מטרתה. "ראיתי שיש גדולי ישראל שהם מלאים וגדושים בתורה, עד שהם יוצאים מהכולל עם טלית… הם אינם מגיעים להוראה, דיינות ורבנות, בגלל שהאבא אינו רב והחותן לא ראש ישיבה. חשבתי שזו עוולה גדולה. הם ראויים לאותה אצטלה, אך אינם זוכים אליה.

"ואז החלטתי להקים קרן שתעודד את צמיחתם של גדולי הדורות הבאים. עיקר הדגש בקרן זו עידוד אברכים עילויים שאינם 'מיוחסים'. במשך השנים, אברכים שמתי מעט ידעו עליהם קודם, צמחו לגדולי ישראל. מדובר באברכים מכל החוגים, זה לא משנה לאיזה חוג או מוצא אתה משתייך, העיקר שיהיה בן תורה וירא שמים, והוועדה רואה בו פוטנציאל לצמוח לאחד מגדולי הדור הבאים".

הרב קאהן מספר על אופן פעילות הקרן: "יש ועדה בראשות גדולי ישראל שתפקידה למיין את המועמדים ולבחור שניים מתוכם. בראש הוועדה עמדו לאורך השנים הגר"י וייס, הגר"ש וואזנר, ועוד מגדולי ישראל שפעלו בוועדה. היו מהם שהכניסו נציג מטעמם והיו גדולי ישראל אחרים, כמו הגר"ש וואזנר זצוק"ל ויבלח"ט הגאון ר' ניסים קרליץ, שהיו פעילים בעצמם בוועדה".

תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא וייטול.