בטור מרתק שפורסם היום בעיתון 'יום ליום' מסביר העיתונאי פישל רוזנפלד איך דווקא בגלל שלא עמד במילה שלו - מגיעה לטראמפ מדליה

"כאשר אני מבטיח, אני מקיים". אלו הן מילות המשפט הקצר שחזר על עצמו שוב ושוב בנאומיו, ציוציו ומסיבות העיתונאים שכינס הנשיא טראמפ בשבועות האחרונים. אך רגע לאחר העברת השגרירות לבירה, מתברר שגם מילתו של טראמפ לא שווה יותר מדי – והשבוע הופתעו בכירי הכלכלנים בעולם לשמע הודעה הבלתי צפויה.

בהוראת הנשיא טראמפ הכריז שר האוצר האמריקני סטיבן מנושין על "השהיית מלחמת הסחר". המדדים באסיה הגיבו בעליות חדות, ואף אחד לא ממש הבין מה קורה כאן. שכן סין הודיעה כי לא תסכים בשום אופן לתנאי הסף שהציב טראמפ במו"מ לביטול הטלת המכסים שהובילו למלחמת הסחר.

המחווה של הסינים, בדמות הורדת מכסים מתעשיית הרכב לא אמורה לעניין כלל את מי מתומכיו של טראמפ – שעשה כמעט את הבלתי ייאמן. ואני מדגיש – רק 'כמעט'.

בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, אם אתה לא משקר – אתה לא ממש העיפרון הכי מחודד בקלמר. ואין זה משנה אם מדובר בקמפיין בחירות של ליברמן תחת סלוגן "מילה זו מילה" או כשמדובר דווקא בעולם הציוצים של דונלד טראמפ האב. יש שיאמרו שזהו חלק מתפקידו של הפוליטיקאי, לצערנו.

כשנכנס טראמפ לבית הלבן, כמעט נגד כל הסיכויים, החלה המהפכה בבית. האיש שהחליט לשבור שיא עולמי הגיע למסקנה שאין סיבה שלא לממש את כל הכלים שברשותו והחל לעשות ככל העולה על רוחו – מבלי להתקפל.

כשהחליט טראמפ לממש את הבטחת הבחירות שלו בנוגע למקומות העבודה לאמריקנים וחיזוק תעשיות, ולהטיל מכסים על ענפי הפלדה והאלומיניום, ידעו כולם שמלחמת סחר בלתי נמנעת, אך הראשון נתן לכולם להבין שלמרות המחיר העקוב מדם התקפלות אינה באה בחשבון.

לא רק שהוא סירב להתקפל, אלא שבמקרה הזה טראמפ הגאוני כבר הבין שעליו יהיה להתקפל מול שופטים פדרלים, ארגוני סחר עולמי והסכמים בינלאומיים שונים ועבורו אין זה בא בחשבון. למעשה, עם ההכרזה על הצד הדי-מפתיע (ויש שיאמרו שלא. בכל זאת, טראמפ) נופף טראמפ לכל עבר בקלף המנצח של הביטחון הלאומי, החיה סעיף "מת" מהסכם הסחר העולמי ונתן לכולם להבין שהוא לא הגיע לשחק משחקים.

אז מה בדיוק קרה שם בחדר הסגלגל? דווקא לאחר ההצהרות בענייני הסכם הגרעין, אז הדגיש טראמפ שוב ושוב שבשונה מקודמיו (וזה העיקר מבחינתו) הוא כן עומד במילתו. צעד שחזר על עצמו עם העברת השגרירות לבירה וציוץ סרטון הבטחות הנשיאים לצד הכיתוב שהוא מקיים את הבטחותיהם – בוחר האחרון לסגת מאחת ההחלטות הדרמטיות של הממשל – וכל זאת מבלי שסין קיבלה את תנאי הסף של ארצות הברית?

לא בכדי הפך טראמפ השבוע, בקונגרס, בתקשורת ובסנאט האמריקני לדמות הכי פחות מוערכת. טענות על 'התקפלות' לחברי קונגרס שהתנגדו למלחמה, לצד אמירות על שלא הצליח לעמוד בפני לחצי החקלאים שנראה היה כי ישלמו את המחיר הכבד ביותר מהמלחמה – שינו את סדר היום במדינה ושלא לטובתו. אחרים, הנמיכו אש והאשימו את השר מנושין, שבסופו של דבר הוא האיש של טראמפ, שרגיל לפטר אנשים על בסיס שבועי ואם זה לא קורה מובן מאליו שאין זה אשמתו.

אבל דווקא עכשיו. דווקא כשטראמפ שובר את מילתו ובוחר בצעד חריג, שאיך נאמר? לא ממש מאפיינת את התנהגותו הסדירה. מתברר, שדווקא מגיעה לו מדליה. אותו האיש שכלום לא חסר בעולמו מאשר להיות נשיא, הגיע למקום הזה והחליט לממש כל סמכות שבידו מבלי לדלג על אחת מהן, הוכיח שכשצריך – גם הוא יודע להתקפל.

מתברר, שהחשש מקריסת מהלכי השלם עם פיונגיאנג, ובראשה הפסגה ההיסטורית של טראמפ וקים ג'ונג און, בשל מלחמת הסחר שתפגע בהם, הביא את טראמפ לעשות את אחד הוויתורים הקשים בחייו. מי האמין שקיים סיכוי כלשהו לשלום עולמי שכזה?

לפעמים, אין צורך לומר מילה זו מילה – אלא מילה זו רק מילה!

הטור פורסם השבוע בעיתון 'יום ליום'. הכותב הוא כתב כלכלי ברשת 'קו עיתונות'.