התה הירוק סובל משליטה גדולה מאוד של מותג אחד שמוכר כמעט את כל התה בשוק. נאמנות הצריכה שלנו למותג ספציפי משנה את כללי המשחק ואינה מובילה את המשק לכיוון חיובי, ברגע שיש שחקן אחד ששולט בכ-70% מנתח השוק ואין לו מתחרה מקומי, כל אותם היבואנים שמנסים להשיק מוצר מתחרה מתבססים על התמחור של החברה ששולטת בשוק.
במילים אחרות, אם ויסוצקי ימכור לקמעונאי את המוצר ב- 20 שקלים, המתחרה הפוטנציאלי שמבקש להיות תחרותי, ימכור את התה שלו ב- 15 שקלים, אפילו אם היה יכול למכור את אותו המוצר במחצית המחיר.
לא ברור בדיוק מדוע, אבל כאן החובה לציין כי למרות השליטה המוחלטת של ויסוצקי בשוק התה, הרי שרשות התחרות, עוד בכובעה כ"ממונה על ההגבלים העסקיים, לא מצאה לנכון להכריז על החברה כמונופול בתחום התה".
התוצאה: עבור ק"ג של תה רגיל בישראל נשלם כ-670 שקלים, בעוד שהמחיר באירופה יגיע ל-190 שקל בלבד. שום הסבר שכזה לא יכול לתרץ את הפער האדיר שבין המחיר בישראל למחיר באירופה, אפילו אם נפרגן לרגע לויסוצקי יתרון איכותי (שכלל לא בטוח שקיים) על פני המוצר המקביל בחו"ל.
שאלה נוספת שעולה היא איך קונצרן בינלאומי כמו חברת יוניליוור שמחזיקה במותג בינלאומי מוביל שהוא המותג ליפטון טרם הצליח לתפוס נתח שוק דומיננטי בישראל, אומנם הוא מציג צמיחה ואהדה בקרב האוכלוסייה במגזר הערבי שמהווה יותר מ 20% מכלל מכירות המותג בישראל.
החלק המפתיע הוא שחברת יוניליוור ביצעה התאמת מחיר בשנים האחרונות למותג והמחיר שנמצא היום ברשתות השיווק הוא נמוך בערך ב- 30% מלפני 3 שנים ברשתות השיווק, לעומת המחירים של מוצרי ויסוצקי שנשארו כמעט ללא שינוי במוצרי הבייסיק ובמוצרי התה הירוק.
המסקנה מכך היא שהכוח הצרכני אחראי באופן ישיר על המחירים ועל יוקר המחייה, גם כשמדובר בקונצרן ענק. כל פגיעה בנתחי השוק גורמת לזעזוע מסחרי וחוסר ערנות יכולה להוביל לנזק בלתי הפיך בחוזק המותג, הרי ברור לנו שאם יוניליוור הייתה שולטת בשוק ביד רמה לא היינו רואים הוזלות וירידת מחיר לאורך השנים, כי מה שלא מצליח לחדור לצרכן מהראש חודר מהכיס.
פשוט מאוד – לייבא מחו"ל באופן פרטני ולוודא שמה שמזמינים מכיל 100% תה ולא רכיבים נוספים.