שר הרווחה יכול לערוך צעדה רגלית מביתו שבדימונה ועד למשרד האוצר בירושלים, וכך להביע את התנגדותו לקיצוץ בקצבאות הילדים. העניין הוא שאף אחד לא שואל אותו בכלל מה לעשות. הוא אמור לקבל תכתיבים ולפעול על פיהם. כך, פחות או יותר, מצבם של כל שרי הממשלה שבסופו של יום מחויבים לתמוך בתקציב המדינה, יהיה אשר יהיה.
קרא עוד:
[postim]
אבל משוכה אחת קשה למעבר, עומדת בפני שר האוצר בבואו לנגוס נתחים בבשר החי: עופר עיני, יו"ר הסתדרות העובדים. מצד אחד מדובר בשכרם של עובדי המדינה ובו בסכומי כסף גדולים בהם ניתן לקצץ. מיליארדים רבים יכולים להיחסך אילו יערך קיצוץ בשכרם, המנופח בלאו הכי, של עובדי המדינה, אך מצד שני, לא ניתן לעשות זאת באבחת החלטה חד-צדדית של יאיר לפיד. כלומר, שר האוצר יכול לבצע קיצוץ שלא בהסכמה אבל זה יעלה לו בשביתה ארוכת טווח, שלא ניתן לדעת כיצד תסתיים.
וזו הסיבה שעוד לפני כל הפגישות האחרות, מיהרו השניים, לפיד ועיני, להיפגש בארבע עיניים. זו גם הסיבה שהם לא הגיעו להסכמות ביניהם, וזו גם הסיבה שהשניים העדיפו להצניע את חוסר ההסכמה ולסכם על מפגשים נוספים שיקיימו, ושבמהלכם ינסו להגיע להסכמות.
המצב הנוכחי פועל לרעתו של שר האוצר. הוא יקצץ בקצבאות הילדים – ויכניס מאות אלפי ילדים נוספים אל מתחת לקו העוני; הוא יעלה את המע"מ באחוז נוסף – וכל תושבי המדינה ירגישו את ההבדל בכיס למחרת בבוקר; הוא יעלה את מס הכנסה – ורוב האזרחים ירגישו כי הוא שלח להם יד לכיס, ורק עובדי המדינה, אלו הנהנים משכר גבוה ומתנאי תעסוקה ראשונים במעלה, רק בהם הוא לא יגע. איך הוא יצטייר בתקשורת?
עיני יודע את זה טוב מאד, אבל הוא גם מודע למגבלה של לפיד ואל חוסר אפשרותו להתמודד מול נשק השביתה השמור לו.
יש לשער כי השניים ישכילו להגיע להבנות, כאלו שיתנו ללפיד סולם לרדת מהעץ, וכמעט ולא יפגעו בעובדי המדינה. ידו של עיני על העליונה וסביר כי לפיד לא יסתכן בשביתה.
והמסקנה ברורה: לעובדי המדינה יש כוח ולא יקצצו להם בשכר. לילדים הרעבים אין כוח לזעוק, הם רעבים וחלשים, ועל כן לפיד ימשיך לנצל את חולשתם.
