בימי ערב הגשת תקציב לממשלה ולכנסת, כל אזרח מן השורה הופך לכלכלן לרגע. מושגים שביום רגיל אינם לוכדים את תשומת ליבנו, מצליחים להתקבע בתודעתנו ולהכניס אותנו למעקב תזזיתי אחר התפתחותם.
קרא עוד:
[postim]
בשבוע האחרון נחשפו כל אזרחי המדינה ל'יעד הגרעון' ולשינוי שלפיד מבקש לערוך בו, באין לו כל ברירה אחרת. לפיד ביקש, סטנלי פישר התנגד, לפיד התקפל, עופר עיני עשה שרירים, לפיד חזר לפישר ששלח אותו בחזרה לעיני שהפנה אותו לפישר – כך יראה רצף הידיעות שנקרא בשבוע הקרוב, אבל רגע, מה הוא יעד הגרעון, על כמה הוא עומד ואיזה יעד חדש נקבע לו?
אז זהו, שמדובר ביעד גמיש, גמיש מידי, ושפישר סבור כי גמישות נוספת בקביעת היעד תביא לכך שהוא יהפוך למוזג שאף אחד לא מאמין בו. לא המדינה ולא חברות דירוג האשראי הבינלאומיות.
יעד הגרעון, הוא הפער בין הוצאות הממשלה לבין צפי ההכנסות שלה, אוברדראפט בשפה המוכרת לכולנו. רק שבמקום הפקיד הטרדן מהבנק אותו כולנו מכירים במקרה שהחובה שלנו מעמיקה, למדינה יש את היציבות הכלכלית ואת הסיכון שבהורדת דירוג האשראי שיגרור אחריו עלייה במחירי הריבית שתיאלץ לשלם תמורת הלוואות, והימנעות של גופים וחברות גדולות לעשות עימה עסקים.
בתקציב הדו־שנתי הראשון שקבעה הממשלה הנוכחית, באפריל 2009, החליט האוצר בעקבות המשבר הגלובלי לשנות "זמנית" את יעד הגירעון הפוחת. יעד הגירעון לאותה שנה הוקפץ ל־6%, ולשנים הבאות נקבע תוואי פוחת חדש: 5.5% ל־2010, 3% וחזרה לרמה של ערב המשבר ב־2011, ואז ירידה חדה לרמה של 2% בשנת 2012 ושל 1.5% השנה.
בקיץ האחרון החליטו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר היוצא שטייניץ להכפיל את יעד הגירעון של השנה לרמה של 3% מהתוצר, תוך התנגדות עזה של הנגיד פישר. באותה נשימה הם הציעו, והממשלה אישרה, תוואי פוחת חדש לגירעון המתוכנן. אם תתקבל יוזמתו של לפיד להעלות שוב את יעד הגרעון, ישונה גם תוואי זה והממשלה תיאלץ לאמץ לה פעם נוספת תוואי חדש ליעד הגירעון.
ומזה בדיוק חושש פישר. הנגיד חושש כי יעד שהופך מטרה לשינויים תכופים, יהפוך אותו למושג חסר ערך ושלא ניתן לסמוך עליו. בשיחה עם לפיד הבהיר הנגיד את התנגדותו לשינוי יעד הגרעון פעם נוספת ושלח את שר האוצר לבצע קיצוצים נוספים.
מישהו חושב שיעד הגירעון יישאר על מקומו ולא ישונה הפעם? אם נשפוט על פי הניסיון, היעד ישונה שוב, השאלה היא רק בכמה הוא יעלה.
