בבורסת הזהב אנו רגילים לשמוע את המונח 'מסחר בחוזים עתידיים', שם קיימים מכשירים פיננסיים המאפשרים לסחור בסחורות שטרם נמכרו, ולקבוע להם תג מחיר למרות שטרם נחצבו. זה הוא כלי פיננסי מצוין אבל כל עוד הוא נותר בשוק ההון. ברגע שניסו להעביר אותו לשוק המוצרים ברי-הקיימא, הוא התנפץ בקול רעש גדול. התברר כי לא ניתן למכור מוצר שפיתוחו טרם הושלם. הצרכנים לא ירכשו אותו, וההשקעה הגדולה תתברר ככישלון גדול.
קרא עוד:
[postim]
וזהו סיפורה של בטר פלייס.
הרכב החשמלי, כמוהו כביצה שלא נולדה. כולם יודעים כי בערבו של יום התרנגולת תטיל אותה, אבל מי שרוצה לאכול חביתה עכשיו, מה תועיל לו הביצה שטרם הגיחה לאוויר העולם?
שי אגסי, האיש המזוהה יותר מכל עם החברה ומי שעמד בראשה עד לא מזמן, אז הודח ממנה בבושת פנים, כחלק מפרפורי הגסיסה שלה – ניסה למכור בשוק מוצר לא מוגמר. הוא חשב כי ההתלהבות ה'ירוקה' האופפת את המוצר שלו תלהיב את דמיונם של רבים; הוא הימר על כך שהאפשרות להתפטר מהתלות בנפט הערבי תצית את התלהבותם של מדינות; והוא חשב כי רכישת מוצר בעל עליונות טכנולוגית, המסמל את העתיד – התבססות על חשמל ולא על נפט, משאב במחסור, הצפוי להתכלות בעוד כמה עשורים – תמוקם בעדיפות עליונה אצל הנהג הממוצע, וכך תהיה לחברתו עדנה, שעה שמיליוני כלי רכב מתוצרתה ינועו לבטח בכבישי העולם.
זה לא קרה.
ומסיבה פשוטה להפליא. הצבע 'הירוק' שנצץ מהמכונית, הרצון להשיל את התלות בנפט והשאיפה לקדמה טכנולוגית לא יכלו לנצח את המחיר ואת נוחות השימוש – שני שיקולים ראשונים אותם עושה כל נהג לפני רכישת רכב.
הציפייה הראשונית הייתה לרכוש רכב זול יותר, ובעיקר שעלות השימוש בו תהיה זולה יותר שכן מנועו יפעל באמצעות אנרגיה חשמלית, הזולה יותר משימוש בדלק או בנזין – אולם הציפייה נותרה בגדר משאלת לב. בפועל, החברה הציעה ללקוחותיה מודל שימוש שהיה נהוג עד לא מזמן בענף התקשורת ולאחרונה פס מהעולם – תשלום לפי כמות השימוש ברכב. אם זה היה זול, ניחא. אבל חישוב מהיר הראה כי החברה מתכוונת לגבות עבור כל קילומטר של נסיעה, סכום זהה ולעיתים אף גבוה יותר מאשר נסיעה ברכב המונע באמצעות בנזין או סולר. בקיצור, מחיר הנסיעה היקר הרתיע רבים.
ואז בא עניין הנוחות. בניגוד להבטחות, הטכנולוגיה הקיימת לא הצליחה להעניק לרכב מאות רבות של קילומטרים ללא הטענה. בטר פלייס הקימה רשת של תחנות להחלפת סוללה ברחבי הארץ ואפילו שכנעה את כולנו כי החלפת סוללה אורכת פחות זמן מאשר תדלוק, אולם החשש מפני מצב בו נגמרה לנו הסוללה וג'ריקן הדלק שבתא המטען לא יכול להושיע אותנו, הניא רבים מרכישת הרכב.
לשיקולים הללו חברו מחסור בהיצע דגמים, רק דגם אחד של חברת רנו יוצר כרכב חשמלי, וביקורות שליליות רבות נשמעו על נוחות הנסיעה בו ועל עלויות האחזקה שלו. בקיצור, גם כאן נכשלה בטר פלייס.
השקעתה של החברה לישראל, הצליחה להעניק חמצן למיזם שנידון לכישלון, אך עתה, כשמיכל החמצן אזל ועידן עופר הודיע כי לא ימשיך להשקיע במיזם הגוסס, שכל בכיריו נטשו אותו בחודשים האחרונים, ניתנה האות ופירוק החברה היה עניין של ימים.
