מומחי בנק ישראל מזהירים: כדי להטמיע בשוק העבודה תכניות רחבות היקף לטווח הארוך, יש להגדיר היטב את יעדי התכניות ולגבש הערכה מפוכחת לגבי השלכותיהן, לרבות תגובת השוק • הטמעת פנסיית החובה אכן הגדילה במידה ניכרת את שיעור העובדים החוסכים לפנסיה, אך בניגוד לכוונה המקורית, הנטל שלו נפל בסופו של דבר על כתפי העובדים ולא התחלק בינם למעסיקים

שלא במפתיע: החלת החובה להפריש כספים לפנסיה שהיתה אמורה להיטיב עם ציבור העובדים, פגעה בחלק הפנוי בהכנסתם וגרמה להאטה בעליית גובה השכר.

החובה להפריש כספים לפנסיה הוחלה בישראל בשנת 2008. הסדר זה קבע להפרשות העובדים והמעסיקים תוואי עולה אשר התמצה בשנת 2014. בעקבות ההסדר גדל משמעותית שיעור העובדים המפרישים כספים לפנסיה, בעיקר בקרב העובדים ברמות השכר הנמוכות.

כאשר בוחנים כיצד השכר התפתח מאז שההסדר נכנס לתוקף, מוצאים כי שכר העובדים שלא הפרישו לפנסיה לפני כן גדל בשיעור נמוך משכר העובדים שהפרישו, והפער דומה למלוא גודלן של הפרשות המעסיק. כלומר בפועל העובדים נשאו בחלק הארי של עלות ההסדר, ודאי אם מתחשבים גם בהפרשותיהם הישירות.

מחקרים שבחנו את פנסיית החובה מצאו כי ההסדר פוגע בחלק ניכר מהעובדים שלא הפרישו לפנסיה לפני הפעלתו. זאת משום שההסדר מפחית את שכרם בשנים שבהן הוצאותיהם גבוהות והכנסתם (מותאמת לגודל משק הבית) נמוכה, ומאידך גיסא הוא מוסיף להם הכנסות מפנסיה בגיל שבו הכנסתם גבוהה יחסית מלכתחילה. עם זאת, ההסדר גם עשוי להועיל לעובדים מכיוון שהוא מחייב את המעסיקים להפריש לחיסכון הפנסיוני שלהם סכום שעומד על 6% משכרם. הפרשה זו מתווספת לשכרו של העובד, והיא עשויה למתן את הפגיעה שגורמות הפרשותיו לחיסכון החובה, ואף להביא לכך שההסדר בכללותו ישפר את רווחתו. ואולם שיפור כזה יכול להתרחש רק אם המעסיקים לא יקזזו את התוספת להפרשותיהם משכר העובדים.

קרא עוד:
[postim]

בסקירה מיוחדת של בנק ישראל נבחן האם, ובאיזו מידה, התממש הסיכון לפגיעה בשכר בקבוצה העיקרית שפנסיית החובה נוגעת לה – העובדים שלא הפרישו משכרם לפנסיה לפני שההסדר נכנס לתוקף. לשם כך השוו החוקרים את השינוי בשכרם ב-5 השנים שחלפו מכניסת ההסדר לתוקף לשינוי באותה התקופה בשכרם של העובדים שהפרישו לפנסיה לפני ההסדר, תוך בקרה על תכונות העובדים ועל שינויים כלכליים וסטטוטוריים שעשויים להשפיע על השינויים בפערי השכר בין שתי הקבוצות. תוצאות הניתוח מלמדות כי ההסדר התבטא בהאטה בקצב הגידול בשכר העובדים שלא הפרישו לפנסיה ב-2007, טרם החלת ההסדר.

שיעור ההאטה, בהשוואה לגידול בשכרם של העובדים שהפרישו לפנסיה ב-2007, דומה לשיעור הגידול בהפרשות המעסיק לפנסיה. כלומר העובדים נשאו בחלק הארי של הנטל בגין פנסיית החובה, ודאי אם מתחשבים גם בהפרשותיהם הישירות. כאשר משווים את שיעור העברת הנטל מהמעסיקים לעובדים לממצאים העולים ממחקרים על השפעתם של מסים ותשלומי חובה על השכר לעובד, מתברר שהוא גבוה במידת מה מהטווח שנמצא בספרות – בין 50% ל-80%.

מהניתוח עולה שכאשר מטמיעים בשוק העבודה תכניות לטווח הארוך, יש לגבש הערכה מפוכחת לגבי כלל השלכותיהן, לרבות תגובת השוק אליהן. קביעות פורמליות לגבי חלוקת הנטל בין גורמים שונים עשויות להשפיע על התוצאות בטווח הקצר, אך יש לעצב את התכניות גם בהתאם לכיווני ההתפתחות הפוטנציאליים בטווחים ארוכים יותר – כאשר הכוחות הכלכליים באים לידי ביטוי. ללא תהליכים כאלה התכניות עשויות להניב תוצאות שיוזמיהן לא צפו ולא חתרו אליהן. כפי שממחישה פנסיית החובה, הטמעתה אכן הגדילה במידה ניכרת את שיעור העובדים החוסכים לפנסיה, אך בניגוד לכוונה המשתמעת ממבנהו הפורמלי של ההסדר, הנטל שלו נפל בסופו של דבר על כתפי העובדים ולא התחלק בינם למעסיקים.

אילוסטרציה: נתי שוחט-פלאש 90