בשנת 2014 החל שירות התעסוקה הישראלי להפעיל את התכנית "מעגלי תעסוקה" – תכנית ניסיונית שמטרתה לסייע לתובעי גמלה של הבטחת הכנסה להשתלב בתעסוקה ולמנוע התדרדרות לאבטלה ממושכת ותלות בגמלאות.
התכנית הופעלה ב-16 לשכות של שירות התעסוקה ברחבי הארץ המרכזות כ-40% מסך דורשי העבודה הפעילים, והתמקדה בתובעי גמלת הבטחת הכנסה גילאי 18–50. בסך הכול השתתפו בתכנית עד לאמצע יוני 2015 6,848 איש. עלות התכנית למדינה עומדת על כ-1,600 ש"ח למשתתף.
ההשתתפות בתכנית מהווה תנאי לזכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. התכנית מורכבת ממפגשים תכופים עם מתאם השמה ייעודי של התכנית ומהשתתפות במגוון סדנאות שמטרתן שיפור המסוגלות התעסוקתית וסיוע בחיפוש עבודה.
התכנית הופעלה במתכונת של מערך ניסויי מבוקר: בכל שבוע התבצעה בכל לשכה הקצאה אקראית של תובעי הבטחת הכנסה לקבוצת טיפול ולקבוצת ביקורת. מדובר במערך מחקר המאפשר ללמוד על התרומה הייחודית של התכנית באופן מדויק. מערך המחקר חדשני וכמעט שלא הופעל בהערכת תכניות מדיניות בישראל.
במחקר שערכה ליאור בראון מחטיבת המחקר בבנק ישראל תחת הנחייתה של ד"ר אנליה שלוסר מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב – כחלק מדוח ביניים של הערכת התכנית "מעגלי תעסוקה" העתיד להתפרסם בסוף שנת 2015 ולכלול ניתוחים נוספים – נבחנה השפעת התכנית על קבלת גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי כגמלה להבטחת הכנסה, דמי אבטלה וקצבת נכות. הערכת השפעת התכנית התבססה על נתונים מנהליים של שירות התעסוקה ושל המוסד לביטוח לאומי. מדובר על מסדי נתונים מקיפים בעלי רמת מהימנות גבוהה.
נמצא כי לאחר שבעה חודשים ממועד הכניסה לתכנית – מועד הבחינה המאוחר ביותר שהתאפשר בהינתן בסיס הנתונים למחקר – חלה ירידה של כ-11–14 נקודות אחוז בשיעור מקבלי הגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, בהשוואה לקבוצת הביקורת. ירידה זו היא כחמישית מהשיעור הממוצע של מקבלי הגמלאות בקבוצת הביקורת שגם בה חלק מהזכאים בזמן תחילת התכנית הפסיקו לקבל את הגמלה בסופה. בהתאם, בתקופה האמורה נמצאה הפחתה של כ-1,270–1,450 ש"ח למשתתף בסך ההכנסות המצטבר מגמלאות המוסד לביטוח לאומי, הפחתה של כ-18%-12% ביחס לגמלה הממוצעת קבוצת הביקורת.
לפיכך, נראה כי תכנית "מעגלי תעסוקה" מחזירה את מרבית עלותה לממשלה כבר בתום שנת הפעלתה הראשונה. בנוסף, ככל שחלק מהמשתתפים בתכנית השתלבו בתעסוקה יש בכך תועלת משקית נוספת. המחקר הנוכחי מהווה שלב ראשוני בהערכת התכנית ואין בכוחו לעמוד על השפעה זו. דוח נוסף של הערכת התכנית שיתפרסם בהמשך יאפשר לבחון במדויק את תרומתה להשתלבות בתעסוקה.
(אילוסטרציה: יוסי זמיר – פלאש 90)
כשהמדינה "מכסה את מרבית העלות" – זאת לא הצלחה. זה שאנשים התייאשו מדרישות התוכנית וויתרו על הקצבה, הבלם האחרון לפני ההידרדרות שלהם להוצאה לפועל ולפשיטת רגל, זאת לא "הצלחה". זה מדד משני. המדד המרכזי הוא אחוז ההשתלבות בעבודה בפועל. יש הבדל גדול מאוד בין הקטנת ההוצאה הממשלתית בגין תשלום קצבאות, לבין גידול באחוז ההשתלבות בפועל בעבודה, ואם הקטנת ההוצאה הממשלתית נובעת מויתור על קצבאות מצידם של אנשים שנואשו מהתוכנית וקרסו כלכלית ומנטלית – אז ממש אין סיבה למסיבה.
לעניין ההכשרות, שוברי ההכשרה בקושי מוצעים, וגם כשהם ניתנים, אין מדובר ברכישת מקצועות מבוקשים, אלא בנושאים איזוטריים שהם חסרי תועלת עבור רוב האנשים.
בהחלט אין לשירות התעסוקה ולוועדת העבודה והרווחה במה להתגאות ביחס לפרויקט הזה. מעגלי תעסוקה הוא כישלון שפוגע באנשים החלשים ביותר בישראל, ועל לא עוול בכפם.
ירידה בתשלום למשתתפי התוכנית, לא בהכרח אומרת שהם מצאו עבודה. היא אומרת, שהפסיקו לשלם להם. אחת האפשרויות הנפוצות (והמדאיגות, והעצובות מאוד) היא שהפסיקו לשלם להם כי הם סבלו בתוכנית (למשל, במקרה של אי התאמה למסגרת מרובת משתתפים עקב בעיות נפשיות) וויתרו על הקיצבה. זה לא אומר שהם השתלבו בשוק העבודה, אלא שהם עכשיו גם בלי עבודה וגם בלי קיצבה, על כל המשתמע מכך.