במסגרת סדרת כתבות שיעלו באתר על מצוקת הדיור החרדית, ולאחר זעקתו של האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, החלטנו לפרסם מספר תיאורים קשים על תנאי המגורים כפי שהתקבלו במערכת • המחנק, החובות והבעיות הבריאותיות

מה עוד אפשר לכתוב על מצוקת הדיור הקשה בציבור שלנו, אשר ב"ה הולך וגודל? בתקופה האחרונה, התקבל במייל האדום שלנו מספר בקשות מהגולשים להציף את הנושא, אשר ללא כל ספק, הוא הנושא החם והמרכזי בציבור החרדי.

מידי שנה מתחתנים אלפי זוגות חרדים. כולם שמחים ומאושרים על שזכינו לבנות עוד בית נאמן בישראל, אך בחלוף ימי השמחה, הזוג הצעיר נוחת אל מציאות עגומה. אין להם היכן לקנות קורת גג להניח את ראשם. בינתיים, מתגוררים הם ביחידות דיור מזעזעות, מבזבזים לריק סכומי עתק, והפתרון אינו נראה באופק.

פנינו אל אותם גולשים אשר ביקשו מאיתנו להציף את הנושא וביקשנו מהם לספר לנו על תנאי המגורים שלהם, או של ילדיהם, כעת. התוצאות במסמך האנושי והמטלטל שלפניכם. בימים הקרובים נמשיך ונפרסם תחקירים, ידיעות ואייטמים בנושא מצוקת הדיור. לפניות בנושא, אנא כתבו לנו במייל האדום ובעז"ה נשוב אליכם.

דירה בחנייה, בלי אף חלון:

זוג ירושלמי, כבר לא כל כך צעיר, מתגורר יחד עם ילדם בן השנה במקום שספק רב אם ניתן להגדירו כדירה. 2,750 ש"ח עולה להם התענוג הזה מידי חודש בחודשו. במרכז חניית רכבים, ללא חלונות, אלא אם נחשיב את החלון הזעיר מעל הכיריים במטבח, אשר לפי עדותם, עדיף שלא לפתוח אותו בשל הריח המחניק הנכנס פנימה מהחנייה ומהרכבים.

אם נעשה חשבון, נגלה שבשנתיים פלוס שהם מתגוררים בדירה, הם בזבזו סכום של כ-60,000 ש"ח עבור השכירות. דירה הם עדיין לא רכשו כי "אין איפה" והעתיד נראה שחור. אין אור בקצה המנהרה. כעת הם חייבים לעבור לדירה גדולה יותר, מחיר השכירות יעלה, וכל המשכורת של האישה העובדת כגננת מתכלה על השכירות.

במקום לנחם אותם, עוד הפכנו אותם לפסימיים כאשר הסברתי להם שגם אם יבחרו לרכוש כעת דירה, ייקח כשנתיים עד שייכנסו אליה. עליהם להתכונן לבזבז כמאה עשרים אלף שקל! על שכירות כאשר סכום זה הכרחי עבורם לרכישת דירה. ומאין יצליחו לממן את מחירי הדירות אשר בינתיים, למרות הבטחת כחלון, רק הולכים וגואים?

בני נכנס לדיכאון מהחובות ועדיין אין לו דירה:

את הסיפור המטלטל הבא, מספר לנו יהודי כבן 45, תושב העיר ביתר עילית אשר כבר חיתן ב"ה שלושה ילדים וכעת עומד לקראת נישואי ביתו הרביעית בשעטו"מ. אחד מבניו, שגם הוא לא רכש עדיין דירה, ולמרות כל ניסיונותיה של אשתו, היא לא מצאה עבודה, (בעיר ביתר עילית, יש יותר נשים המעוניינות לעבוד ממקומות עבודה) ומחירי השכירות שחקו אותו.

"כל הסכום אשר העברתי לו על מנת לסייע לו ברכישת הדירה, התבזבז על הוצאות השכירות. בני התבייש לספר לי על כך, עד שהגיעו מים עד נפש והוא התחיל להיכנס לדיכאון. בסייעתא דשמייא, ראיתי עליו כבר בהתחלה שמצבו מתדרדר וכך הצלחתי להציל אותו, לאחר שמספר גבאי צדקה התערבו וגייסו עבורו סכום כסף ראשוני שהעמיד אותו על הרגליים".

האב ממשיך ותמה: "ומה יקרה לאחר שגם סכום זה ייגמר על הוצאות השכירות? דירה הוא עדיין לא רכש כי "אין איפה". אני בעצמי מסובב כספים בין גמ"חים בשל ההוצאות הגבוהות מנישואי הילדים, והשאילה עולה מאליה: מה הפתרון? מדוע נציגינו בכנסת לא מתגייסים על מנת למצוא פתרונות דיור זולים עבור הציבור החרדי?".

אומנם מדובר בסיפור חריג יחסית בחומרתו, אך האם לכך צריכים לחכות על מנת להתחיל לפעול לפתרון מצוקת הדיור הקשה? אנו בJDN החלטנו לצאת בסדרת כתבות ולמסע במקומות בהם בונים כיום דירות לחרדים, נבדוק מה אפשר לעשות על מנת לפתור את המצוקה ונדווח לכם על פעילות חברי הכנסת החרדים בנושא זה.

רוצים לספר לנו על מצוקת הדיור שלכם? חושבים שיש לכם רעיון לפתרון? על כל נושא שתבחרו, פנו למייל האדום שלנו ובעז"ה נשוב אליכם בהקדם. לחצו כאן.