במלאות השלושים לגאון ר' דוב ויינטראוב זצ"ל בחרנו להביא מאמר אישי פורסם בהמודיע החושף פן נסתר ופחות מוכר בחייו של הגה"צ זצ"ל, היותו פועל ומפעיל בכל מערכות הקודש למניעת פרצות הדור באמת ולשם שמים כפי שהעיד עליו הסטייפלער ש'האמת נר לרגליו!', וזאת לצד אישיותו הכבירה בתורה ועבודה ומידות תרומויות באופן נעלה ביותר.

כתרים הרבה נקשרו כעטרת לראש צדיק, הגאון המופלא רבי ליפא דב וינטרויב זצ"ל, אשר נתעלה זה עתה לגנזי מרום. כתרי הוד של יגיעת התורה, של ידיעת התורה, של עבודת השם בסילודין, של בקיאות מופלאה בכל מכמניה,  של צדקות ושל פרישות, של סולת נקיה במדות טובות ונאצלות והארת פנים לכל אדם.

קרא עוד:

[postim]

זכיתי אני הקטן לקירבה ולעידוד מגאון וצדיק זה, אשר נתעלה לגנזי מרום, והנני מבקש לתת ביטוי מה להמיית לב. ויודע אני, כי לא את סיפור תולדותיו אני כותב, ולא על עומק גדלות הענקית הנני עומד, כי אם שורות רגשיות אישיות.

חוטר מגזע תרשישים היה. בן אחר בן להרה"ק ר' מרדכי חזן זי"ע מזאסלאב, תלמיד הבעש"ט הק'. זי"ע. סבו היה רבי שלמה פילגאטור זצ"ל, מנקיי הדעת שבירושלים ומחשובי זקני חסידי באיאן. הוא עצמו באהלי תורה דבני ברק נתבצר מעמדו, מחשובי גדולי התורה, אשר קוממו את עולם התורה ועמדו לימין מבצריו.

זיכה את הרבנים במשנתו, ובין גולת כותרת הדברים, היתה ללא ספק ההוצאה לאור של התלמוד הירושלמי עם הביאורים "תולדות יצחק" ו"תבונה" – להג"ר יצחק אייזיק קראסשילנקוב זצ"ל ממוסקבה והלב ממאן מלהאמין כי 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב'. מכה בלבי התובנה כי אכן אדם מורם מעם, צדיק וגדול אמיתי אשר ביחס לגדלותו היה ראוי הוא להיות בין גדולי ומנהיגי הדור המפורסמים, אולם בצניעותו המופלגת ידע להתרחק מכל גינוני פרסום, למרות שבנוסף לשקידתו העצומה ושליטתו הכבירה במכמני תורה, היו כל ימיו מלאים גם בהמון עשיה ציבורית לתיקון הדור, כשדרכו הכל נעשה בשקט ומאחרי הקלעים ללא שום השארת חותם אישי, בלתי לה' לבדו! נותר שמו בלתי ידוע ומפורסם לרוב הציבור, כך שבמובן הרחב 'אין איש שם על לב'.

חבלים נפלו לי בנעימים, במסגרת היותי נטפל לדבר מצוה, הפעילות שריכזתי בענין מסויים של 'ענות כסיל כאולתו', זכיתי להתוודע מקרוב אל הגה"צ רבי בערל זצ"ל, ולהתפעם מאישיותו הכבירה, מגדולותו התורנית והמוסרית, שהותירו בלבי חותם עמוק, בכל מפגש ושיחה עימו הכרתי כי הנני עומד לפני אחד מן הגדולים, ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו התרחקותו וזהירותו מכל פרסום.

באותה עת נתוודעתי למידת האמת הטבועה בו, ונחישותו לכל דבר מצוה. מהרגע בו יצרתי קשר עמו, הוא הבין את חומרת הנושא, שמדובר בסילוף חמור וקשה, והחל לפעול במרץ כאילו היה בחור צעיר. ביוזמתו נבחר הרה"ג ר' דוד צבי הילמן ז"ל שהיה מפורסם ומוסמך כבקי ומבין הגדול בתחום הספרות, כמי שחוות דעתו התורנית והמקצועית היא שתכריע על טיב אותם דברים ומידת אמינותם המפוקפקת.

לא כאן המקום והזמן לגולל את כל עלילות וקורות אותו מערכה, אולם ברצוני להדגיש את מידת האמת שהיתה נר לרגלו, הנה במקרה זה, שלא היה לו שום קשר או טובת הנאה ואפילו שיקולים צדדים שהביאו להקדיש מזמנו היקר והעמוס לצורך מצוה, ופעל במלוא הכח להשיג את מה שראה כישר בעיני ה'.

שוב ראיתי שכבר קילסוהו רבנן בכל מעלות הטובות וביחוד במידת האמת בה היה דבוק, ובמכתב הסכמה מיוחד בלשונותיו על ספרו 'דבר שמועה' משנת תשי"ד!!! (נדפס גם ב'קריינא דאיגרתא ח"ג עמ' קיז) כותב עליו הגאון הסטייפלער זצ"ל שהכירו אישית בזה הלשון: "ידידי הרב הגאון הנעלה, #חריף ובקי בחדרי תורה מוה"ר ליפא דוב (שליט"א) [זצ"ל]… הגדתי היום יקרת ערכו של הרב המחבר שליט"א, טיבו וטובו# אשר הוא מיקירי לומדי כולל חזון איש פה ב"ב זה רבות בשנים, #וחזינא לרישי' ביני עמודי היכא דגרסי דדיק וגריס בעיון נמרץ, מעיר ומעורר מתון ומסיק, בחריפות ובקיאות מופלגה והאמת נר לרגלו".

זאת היתה הזדמנות פז בשבילי להנות מאור תורתו, ענינים שונים שזכיתי לשמוע ממנו, ותמיד בכזאת חיות, ודקדוק לפרטי פרטי הענין, להבין כל דבר על בוריו. זה היה בשבילי שיעור חי ומאלף במידת מאור פנים והכנסת אורחים, באיזה חמימות ומאור פנים קיבלני, כאילו אין אני גוזל מזמנו היקר, ולמרות המרחק הרב שנתי בינינו התייחס אלי כאילו הנני בן גילו. נוכחתי לסבלנות אין קץ בהם התייחס לכל, ונפעמתי, איך מי שדקותיו מחושבות ומנוצלות כל כך, יכול לקבל בכאלו סבר פנים מאירות ובנינוחות כל אדם.

ראיתי גודל זהירותו בשמירת הלשון, כשכל מלה מחושבת ומדוקדקת מה צריך לאמר ומה מיותר. באיזה התלהבות דיבר מרבותיו מהם למד, ואיך הוארו פניו שעה שסיפר לי כי בביתו של רבי גדליה נאדל ז"ל עמו למד רבות בשנים, עדיין מהדד קול התורה ברמה בכולל ערב מיוחד אותו יסד בנו שיח' בבית ר' גדליה שהפך עם פטירתו לבית מדרש.

בהזדמנות זאת של גדול שימושה יותר מלמודה, זכיתי להוודע לפעילות עניפה אותו ניהל יחד יבלחט"א אחיו הג"ר נפתלי שליט"א. היה זה באחד הערבים בה שהיתי במחיצתו, ובאמצע הלכנו לתפילת ערבית ב'לדרמן' אותו בית גדול לתורה ולתפילה שביתו צמוד אליו. לאחר מעריב כשפנינו לצאת אל עבר ביתו, פגש הוא באחיו ונעצר לדבר איתו. נתוודעתי איך אז כשהסכנה עוד לא היתה כל כך מוחשית, עסקו הם בקידום רעיונות לבלימת גזירת הליב"ה המרחפת על מוסדות החינוך.

במהירות החליפו ביניהם משפטים כמו עם מנהל סמינר פלוני דיברו כבר? ומה עם השני, ולמרות הרגישות הגבוהה של הנושא, שום מלת גנאי לא נשמעה מפיהם על אף אחד, ורק בתכלית במה אפשר להתקדם, למנוע ולבלום. מאוחר יותר נודע לי שאכן בשקט ובהצנע ועד סוף ימיו היה דומננטי ופעיל ביותר במערכה זו, למרות שספק גדול אם חלק גדול מהעוסקים בזה בכלל מודעים מי הוא ומה חלקו בזה. כך פעל כל חייו בתחומים רבים ומגוונים שספק אם אי פעם מישהו ידע כי בזכותו הוא.

כך כאשר הבין שלצורך לומדי הלכות קידוש החודש ברמב"ם חסרים ספרים בסיסיים שיעזרו להבין, ספרים שכנראה הוא עצמו נוכח בחשיבותם להבנת הסוגיות בעת למודו שלו, הדפיסם לרווחת לומדי תורה, כך עשה גם עם ספר הפרדס להגרא"ל קעניגסבורג זצ"ל שר' בערל טרח להדפיסו ברוב פאר והדר לפי מושגי אותם הימים, וכך בצוותא חדא עם יבלחט"א אחיו ר' נפתלי שליט"א.

לפני כחמש שנים חלה במחלה הקשה רח"ל וב"ה שעבר זאת בשלום, והחזיק בבריאותו עד למוצ"ש האחרון. באותם ימים בהם עבר את הטיפולים הזדמנתי לביתו, הפעם היה זה לשם קבלת ברכה לבני בכורי ני"ו שעמד לפני בר המצוה שלו, באתי לביתו והוא כתוצאה מהטיפולים היה ללא זקן שנשר לו בעקבות הטיפולים, הזדעזתי למראהו, חלפה בלבי מחשבה: "אוי לי שראיתיך בכך!", אך לא כן הגאון המופלא רבי בערל זצ"ל. פניו נהרו משמחה כתמיד, ופיו לא חדל מלהגות בדברי תורה מתוך שמחה של מצוה.

ארז"ל (הוריות יג.): "חכם שמת  אין לנו כיוצא בו", זוהי אמנם ההגדרה הקולעת ביותר להאי גאון וצדיק, אין לנו כיוצא בו! תורה, עבודה, אמת, חסד, שמחה של מצוה, ענווה ויראת חטא כל כך הרבה מעלות גדולות ונשגבות כרוכים באדם אחד, כבר ארז"ל (ירושלמי ברכות פרק ב דף ה): ""ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין… אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו, והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי".

ת.נ.צ.ב.ה.