היועץ המשפטי לממשלה: כתב סירוב הינו מנוגד לחוק

פעם קראו לזה חרם, מאז פסיקות בתי המשפט זה שודרג לכתב סירוב. אלא, שגם כתבי הסירוב של הבדצי"ם השונים הולכים להתבטל וזאת לאחר ההנחיה החדשה של היועץ המשפטי לממשלה שיוצא נגד 'כתב סירוב' שמוציאים הבדצי"ם.

קרא עוד:

[postim]

בעקבות כך הנחה אתמול (רביעי) היועץ המשפטי, כי הוצאת כתב סירוב המכיל סנקציות חברתיות, גינויים ואיומים בחרם, בגין הגשת תביעה לערכאות המדינה או בגין מסירת עדות במשטרה וכיו"ב, עלולה להוות עבירה פלילית של שיבוש מהלכי משפט, הדחה בעדות, הדחה בחקירה והטרדת עד, וכן, במקרים החמורים יותר, אף עלולה לעלות לכלל עבירה של איומים או סחיטה באיומים. שעליהם קיימים עונשי מאסר.

בהנחיה נקבעו השיקולים שלפיהם יוחלט אם לפתוח חקירה פלילית או להעמיד לדין בגין מקרים שכאלה. בין היתר צריכים להישקל: חומרת הסנקציות הכלולות בכתב הסירוב, חשיבות זכויות היסוד הנפגעות כתוצאה מכתב הסירוב, עוצמת הפגיעה בזכויות אלה, כמות המקרים בהם הוצאו כתבי סירוב, וכיו"ב. ככל שהסנקציות הכלולות חמורות יותר, וזכויות היסוד הנפגעות עקב כך משמעותיות יותר, תגדל הנטייה לפתוח בהליך פלילי. במקביל, הותוו גם השיקולים אשר בגינם תפחת הנטייה לפתוח בהליך פלילי. כך למשל, אם מושא כתב הסירוב נתן מלכתחילה הסכמתו להתדיין בבית הדין הדתי, תפחת נטייה זו. בדומה, ככל שמדובר בסכסוך פנים קהילתי, הקשור לאורחות חייה הייחודיים של הקהילה שבית הדין אשר הוציא את כתב הסירוב פועל בקרבה, כך יינתן משקל רב יותר לצורך בהכרה מסוימת באוטונומיה השיפוטית של הקהילה ויפחת העניין הציבורי בנקיטה בהליך פלילי.

עקב רגישות הנושא, נקבע כי החלטה על פתיחה בחקירה או העמדה לדין טעונה אישורו של המשנה לפרקליט המדינה. עוד הובהר, כי במישור המשמעתי, הוצאת כתב סירוב עלולה להוות עילה להגשת קובלנה משמעתית, בין אם החותם על כתב הסירוב הינו דיין בבית דין רבני ממלכתי, ובין אם הוא דיין בבית דין פרטי, הממלא במקביל תפקיד ציבורי, כגון תפקיד של רב המכהן במשרה שלטונית או כל עובד ציבור אחר.

במישור המנהלי נקבע כי במקרה בו תתנהל חקירה פלילית בעקבות הוצאת כתב סירוב נגד נושא משרה במוסד ציבורי נתמך או מבקש תמיכה, או במקרה שבו נושא המשרה הורשע בעבירה פלילית בעקבות הוצאת כתב סירוב, תיבחן האפשרות לעכב או לקזז את התמיכה הניתנת למוסד, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה הקיימת בנושא זה. כן נקבע כי גוף ציבורי לא יעמיד נכס ציבורי העומד לרשותו לשימושו של בית דין פרטי המוציא כתבי סירוב, ולא יעשה שימוש במשאביו של הגוף הציבורי לקידום ענייניו של בית הדין, כגון על ידי מתן חסות, פרסום, שירותי משרד ומזכירות וכיוצ"ב.

במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה אמרו כי פרסום הנחיית היועץ בא בעקבות מספר מקרים שהונחו לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה, בהם בתי דין פרטיים הוציאו צווים, המכונים "כתבי סירוב", אשר התיימרו למנוע או להגביל את יכולתם של אזרחים לפנות לערכאות ולרשויות המדינה. בכדי להבטיח את הגשמת יעדם, כללו כתבי סירוב אלו איומים בחרם או בנידוי, וכן סנקציות חמורות או איומים בנקיטת סנקציות, אשר לעיתים הופנו לא רק נגד מושא כתב הסירוב, אלא אף נגד בני משפחתו, ובהם ילדיו. סנקציות אלו פגעו פגיעה קשה בזכויות יסוד בסיסיות, כגון הזכות לחינוך, הזכות לחופש דת ופולחן, זכות הגישה לערכאות וחופש העיסוק.

היועץ המשפטי לממשלה רואה בחומרה רבה את הוצאתם של כתבי סירוב המכילים סנקציות נגד המבקשים לפנות ולבקש סעד מערכאות או רשויות המדינה. לפיכך הוצאה ההנחיה האמורה.

בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה מודע לכך שמוסד "כתבי הסירוב", המוצאים על ידי בתי דין, מוכר במשפט העברי מקדמת דנא. עם זאת, יש לזכור כי כתבי סירוב אלו נועדו במקור לשמר את האוטונומיה והמעמד של מוסדות השיפוט בקהילות היהודיות בתקופת הגלות, אך כיום בתי הדין פועלים במדינת ישראל, שהינה מדינה יהודית ודמוקרטית. מטעם זה בית המשפט העליון פסק בעבר במפורש כי בתי דין רבניים ממלכתיים מנועים מהוצאת כתבי סירוב וההנחיה נועדה להשלים פסיקה זו ולהרחיבה, תוך התייחסות למקרים של הוצאת כתבי סירוב על ידי בתי דין פרטיים.